רק הסבר קצרצר, שיעורי תנך לא היו מרגשים במיוחד לאחרונה
וחברתי היקרה נתנה לי שמות של שירים ואני , משוררת דגולה
שכמותי, חיברתי את השירים:
-שיר על טישו מנומר-
טישו מנומר אחזה יפתי בעודה מנופפת לשלום,
אל הציפורים והדבורים.
עיניה ירוקות כדשא טרי על הגג של צ'יקי
ועורה מנוקד.
(רגע, זיוה מכתיבה משהו. ניחא.)
אהבה פראית חווינו יחדיו, אהבת ג'ונגל
כג'יין האוחזת בטרזן, נאחזו האחד בשניה.
קניתי לה טישו, למקרה שתתעטש
והיא, רק נופפה.

-שיר על פן בשערות הערווה-
רציתי שינוי, רצון בגיוון היה לי.
אז עשיתי גוונים.
כאב בלב, בליבי הקטון, שולח אותי אל סכין הגילוח החד
אך איני יכולה לגזוז תלתלים ארוכים, שחורים, קשים
המקיפים את קו הביקיני.
שלי.
כמיהה, ואז הוא אוחזני בכוח ומפעיל אותו, חם, נושפ, רוטט.
הפן. איזו שמחה. הכל חלק.

-שיר על פוחלצ של עפרוני-
"אין הגיון בחיים וגם לא באהבה"
אמרה לו אימו של נחום עם שחר ילדותו
וכך, מצימחוני מושבע גדל להיות הוא
פחלצן, או שמא, פלצן.
חיים בודדים היו לו, לנחום, אהב הוא רק את
עצמו. גם את עפרונו אהב, לא כתב בעט מעולם.
כאשר מת עפרונו, פיחלצ אותו נחום
וכתב: כאן נמצא פוחלצו של עפרוני.
(הא!! תודי שהפתעתי אותך! -ציור של לב- לילית)

-שיר על קנאה של מבחנה-
פיפטה, מבחנה וחטיפי טופו,
כל אלה אקח איתי לאי מבודד.
כך אמרתי אשתקד.
והנה באו ימים ואני בדרכי אל אי בודד,
לקחתי: פיפטה, פינצטה וחטיפי טופו,
צורך במבחנה, אין לי עוד, גם לא בך, אהובי.

תמיד אהבה היא אותי, אמרה שתיקחני
לאי בודד עם שני חברי הטובים: חטיפי
טופו ופיפטה.
אך שנה חלפה לה, עברו הימים
(ימם חולפים, שנה עוברת)
ונסעה אל האי, לקחה את חבריי ונותרתי
גלמודה.
ארצח. עוד יהיה פה דם הלילה!
אם במערכה ראשונה יש מבחנה בסופ השיר
יהיה רצח עם!!

-שיר על צניחת הפופולריות של חרדל הדיז'ון בקרב זקנים ותושבי
קריית עתא(?)-
בשנה האחרונה צנחה הפופולריות של חרדל
הדיז'ון שקרב זקנים ותושבי קריית עתא(?).
מה עושה ה- ז'ון ב- דיז'ון?
מה שעושה ה- נערה, ב- הפרעה!
כלום.
אנרכיה.
פאק
דה
סיסטם.