בחוץ נושבת רוח. רוח אביבית נעימה.
מלטפת ומענגת אך גם מלאת תשוקה.
נכנסת דרך החלון הפתוח אל בית. אל תוך חדר.
ובחדר- נער ונערה.
שניהם ישובים.
שניהם חושבים רק אחד על השני.
אותה מחשבה, בשתי צורות שונות.
אותו חלום בשתי דרכים שונות.
זוג עיניים מסתכל לכיוון אחד,
והזוג השני מסתכל לכיוון הנגדי,
וכולם רואים בדיוק מה שהם רוצים לראות,
וגם את הדבר האחרון שהם רוצים לראות.
שניהם יודעים בדיוק מה שהם צריכים לדעת,
ועדיין לא יודעים דבר.
אחד מברך את אלוהים על שהפגיש ביניהם,
השני מקלל אותו.
אבל שניהם יודעים שהם התכוונו בדיוק להפך.
מתבלבלים.
כל-כך פשוט לשבת ולא לעשות כלום,
אבל כל-כך מסובך להתמיד.
שני הנערים ישובים.
וביניהם חוצצת הדממה.
בתוך החדר, בתוך הבית,
בתוך היקום השומם.
וכמה עצוב לגלות שהרוח כבר פסקה,
והיא אינה מחברת עוד בין השניים,
והם מחובקים כעת.