[ ביית אותי ]   [ עדיפה ]   [ עזרה ]  [ FAQ ]  [ אודות ]   [ הטבלה ]   [ דואל ]
  [ חדשות ]   [ אישיים ]
[
קול-נוע
]
 [
סאונד
]
 [
ויז'ואל
]
 [
מלל
]
 
New Stage
חיפוש בבמה

שם משתמש או מספר
סיסמתך
[ אני רוצה משתמש! ]
[ איבדתי סיסמה ): ]


מדורי במה








סתם כך, בבית קפה, באמצע ההפוך, באמצע הלילה ובאמצע החיים.

בבית קפה, באמצע ההפוך, באמצע הלילה ובאמצע החיים, הגעתי שוב
למסקנה כי אני לא שלם עם עצמי וגם אף פעם לא אהיה שלם. מעצם
העובדה כי אני בן אדם, מטבעי אני לא שלם ועליי לחיות עם העובדה
הזו. חשבתי לרגע לכתוב "עובדה מצערת" ואז חשבתי מה היה באמת אם
בני האדם היו שלמים אפילו במובן אחד, מה היה אז?! האם אלוהי
האדם שלם עם עצמו?!

אני מוגבל בהווייתי ככלל: מוגבל ביכולתי השכלית, ביכולתי
הנפשית, הרוחנית, ביכולתי הפיזית, ביכולתי לתקשר עם אחרים.
אבל, האם אני פחות שלם מאדם אחר? אז מה אם אני פחות חכם מאחר
או פחות מצליח ממנו האם זה עושה אותנו שונים כבני אדם, הלא הרי
לכולנו אותם צרכים ראשוניים הכוללים את הצורך לאכול, לשתות,
לישון, ולהתרבות (האם לסדר כתיבת הצרכים הראשוניים יש חשיבות
תת מודעת כלשהי מבחינתי המגיעה החוצה אל הכתב?), לכולנו את
אותם הצרכים הראשוניים בין אם אני מנהל קונצרן ענק, מנהל
מדינה, בין אם אני עובד בשביל מישהו אחר או בין אם אני לא עובד
כלל. כולנו בדומה לבעלי החיים האחרים- חיים. האם אנחנו מלאכים
שנפלו מהשמיים או קופים שירדו מהעץ?! האם להאמין בתורה מסיני
או בתורה מגלפגוס?!  ואולי, אם הייתי נולד בעוד כמה עשרות שנים
מהיום הייתי מאמין בתורה אחרת המכונה בשם זה או אחר, תורה
שכוללת אותנו כאבותיי מין חדש של קופי אדם או אנשי עולם המים,
חציים אדם וחציים דולפינים.
בשנה הראשונה של התואר הראשון בביולוגיה, למדנו כי זה שמתאים
את עצמו ביותר לסביבתו הוא זה ששורד "The survival of the
fitness"  האם זה באמת כך? האם המותאם ביותר לסביבה הוא זה
שיזכה להעביר את תכונותיו הלאה. האם זה נכון לגבינו- המין
האנושי? האם הסביבה שיצרנו סביבנו תוכל להמשיך ולקיים את עצמה,
תוך כדי ניצול מוגזם של משאבי טבע? האם אנחנו נמצאים במצב של
שיווי משקל ביולוגי או שמא יצאנו כבר ממצב של שיווי משקל ואז
זו רק שאלה של זמן מתי תפרוץ מגפה ביולוגית או מלחמה גרעינית
שתמתן את גידול המין האנושי? לכולנו חשש מפני התשובה על השאלה
האחרונה שכן הפתיל כבר הוצת, יצאנו ממצב של שיווי משקל ביולוגי
והתוצאה כבר מורגשת ברחבי העולם ואי אפשר לברוח ממנה בין אם
אתה אדם מערבי נאור, פציפיסט או חסר כל. הפעם לא מדובר למי
שיניים חזקות ומפחידות יותר וגם לא למי ציפורניים ארוכות וחדות
יותר ואפילו לא מדובר על פתיל של דינמיט, אלא הפעם, הנשק העומד
לרשותנו הוא מסוכן לא רק לאויבנו אלא לכל המין האנושי ככלל.

בטבע, ידוע כי בעלי חיים מאותו המין נמנעים מלהגיע לכדי קרב
מגע פנים מול פנים, לשם כך הם פיתחו טכסי ראווה שנועדו למנוע
קרב מיותר, ואם יצא כי הם הגיעו לידי מצב בו הם נאלצו להלחם זה
אם זה, לא תמיד המנצח יצא מנצח אלא גם הוא נפצע קשות בקרב
ונהיה חשוף יותר לטרף או מחלה.
עתה כשהסביבה היא באשר ארצה, מי מתאים יותר לסביבה (אני לא
מדבר על אלו שנולדו לעוד עשרה אחים ואחיות אל תוך עולם אחר,
עולם שלישי, עולם שלילי, אפילו לא עולם שני)? האם מי שהיה אמיץ
דיו למות בקרב מתאים יותר? מי שטוב יותר בעסקים? במחשבים?
בלחשוב? מי שחי כאן? מי שחי שם? מי???
ואם אמצא עצמי מתאים יותר לסביבה, האם אז אמצא את עצמי שלם
יותר?

כשאנו פוגשים אדם זר פנים מול פנים, מופעל אינסטינקט הישרדותי
שלנו כבר בשניות הראשונות ואנחנו מסווגים אותו לפי מוצאו, הווה
אומר, גילו, מינו וצבע עורו, כך אנחנו מגדירים אותו כ"מאיים"
או כ"לא מאיים" על קיומנו, כך שאם אני פוגש אישה זרה אני מסווג
אותה מייד כמתאימה או לא מתאימה להיות אם לצאצאי בהתאם לגיל
ולנתונים הפיזיים שלה.
למה אנחנו מסווגים כל דבר, למה אנחנו מסתכלים על 'מאיפה מישהו
בא' ולא 'לאן הוא רוצה להגיע', האם אני ישראלי כי נולדתי
בישראל, אמריקאי כי באתי מאמריקה, ויהודי כי אבות אבותיי הלכו
במדבר?
וזר שלא פגשנו, איך נסווג אותו. יצא לי לבקר שבטים אינדיאנים
בברזיל, שם כל שבט מאמין כי השבטים השכנים שלו הם קניבלים,
אוכלי אדם ומסוכנים אפילו שלא יוצא להם לראות האחד את השני.
בטבע, המלחמה הקיומית החזקה ביותר היא בתוך המין עצמו ולא בין
מינים שונים, כי לכל אחד בדיוק את אותם הצרכים, התחרות היא על
מציאת מזון, בת זוג ושטח אשר אפשר לחיות בו בשלווה ולגדל בו את
צאצאיך. האם רכשנו השכלה בשביל להשכיל ולדעת כי שכנינו הם
כמונו, בעלי אותם רגשות הוויות ופחדים וכי שכננו הם אויבנו
המושבעים, ולא מבחירה. לנו ולהם את אותם הצרכים ולא צריך לרכוש
השכלה בשביל להבין זאת, התחרות כאן היא על שטח, על פיסות אדמה,
על מקום מחיה טוב יותר לנו ולילדנו. כמה זמן זה ימשיך כך? האם
נשכיל לסווג בעתיד עפ"י לאן אדם רוצה להגיע ולא עפ"י מאין
הגיע? אני יודע כי אנו חיים את שחלמו אבותינו, וכי כל שהשכלנו
לחלום יזכו ילדנו לחיות. "החלומות של אבותינו הם המציאות שלנו-
והחלומות שלנו הם המציאות של ילדנו".

לסיום
ישנה חידה ידועה "מה יש יותר בעולם: עליות או ירידות?"
ואני שואל ועונה, "מה יש יותר בעולם: שאלות או תשובות"







loading...
חוות דעת על היצירה באופן פומבי ויתכן שגם ישירות ליוצר

לשלוח את היצירה למישהו להדפיס את היצירה
היצירה לעיל הנה בדיונית וכל קשר בינה ובין
המציאות הנו מקרי בהחלט. אין צוות האתר ו/או
הנהלת האתר אחראים לנזק, אבדן, אי נוחות, עגמת
נפש וכיו''ב תוצאות, ישירות או עקיפות, שייגרמו
לך או לכל צד שלישי בשל מסרים שיפורסמו
ביצירות, שהנם באחריות היוצר בלבד.
נמאס לי להיות
תקועה בזמן,
אני ממשיכה
הלאה,
אני הולכת
להתקלח.

המלנכולית


תרומה לבמה




בבמה מאז 12/3/02 22:26
האתר מכיל תכנים שיתכנו כבלתי הולמים או בלתי חינוכיים לאנשים מסויימים.
אין הנהלת האתר אחראית לכל נזק העלול להגרם כתוצאה מחשיפה לתכנים אלו.
אחריות זו מוטלת על יוצרי התכנים. הגיל המומלץ לגלישה באתר הינו מעל ל-18.
© כל הזכויות לתוכן עמוד זה שמורות ל
גלאוריאן קריאשנז

© 1998-2018 זכויות שמורות לבמה חדשה