הפעמון צלצל, שעתיים פיזיקה והולכים הביתה,זה השיעור שאני הכי
שונא! אולי בגלל המורה, אולי בגלל שאני מרגיש שם טיפש בין כל
הגאונים של השכבה...לא יודע! החלטתי להבריז, גם ככה אני לא
יקשיב בשיעור, גם אם הייתי מקשיב בחיים לא הייתי מבין...הלכתי
לסממהמחששהפינת עישוןאיך שתרצו! אני לא מעשן אבל החברים שלי
תמיד שם, הפעם היה שם שומם לגמרי, הנחתי את התיק על הדשא, או
על מה שהיה פעם דשא ועכשיו הוא יותר מזכיר מזרון די נוח מבדלים
של סיגריות, פעם בחודש-חדשיים מישהו מקבל עונש לנקות שם ואז
רואים את מה שנשאר מהדשא אחרי שהוא נחנק מהסיגריות לכמה ימים
ואח"כ הכל מתכסה שוב בבדלים.
הוצאתי את הדיסקמן, התלבטתי כמה דקות בין מטאליקה וקורן, בסוף
בחרתי מטאליקה, זה לא שינה הרבה כי גם ככה נרדמתי בערך 2 דקות
אחרי שהדלקתי את הדיסקמן.
בסוף השיעור התעוררתי מהפעמון(יימח שמו) שהזכיר לי שיש לי עוד
שעה של פיזיקה עכשיו, בכלל הצטערתי על הרגע שבחרתי את המגמה
הזאת..נרדמתי שוב. פתאום מישהו הוריד לי את האוזניות, התעוררתי
מיד בשביל לבדוק מי החוצפן שהעיז להפריע לי לישון, פתחתי את
הפה כדי לצעוק משהו בסגנון "אתה לא מתבייש?להפריע לי לשמוע
מוזיקה? ועוד כשאני ישן...?"
ופתאום נעצרתי, היא ישבה שם עם חיוך,כל כך יפה, עם השמש
מאחוריה מבליטה את השיער השחור שלה שהבליט את העיניים
הכחולות...בלי איפור, בלי לק, בלי כלום...יופי טבעי, יצירת
מופת של הטבע, היא הייתה מדהימה, אף פעם לא ראיתי אותה שם, אף
פעם לא ראיתי אותה בכלל...אני מכיר את כולם
בבצפר הזה! כנראה שהיא לא מכאן...חשבתי כשהעיניים שלי חצי
עצומות וחצי בוהות בה..."יאללה קום כבר!משעמם לי ואין בכל
הבצפר המזדיין הזה אף אחד שהבריז חוץ ממך! ומשעמם
לי!!!!!!!"צומי?חיפוש נואש אחר רחמים מבנאדם שכל היום עסוק
בלרחם על עצמו..?לא יודע!אבל היא התחילה לדבר איתי, מאוד במזל
כי לפי מה שהבנתי מאוחר יותר אני ממש לא הטיפוס שלה,
להיפך,"אני שונאת
פריקים!"היא אמרה, "אבל אתה...אתה לא כמו כולם, אתה פריק
טוב"...כל פעם שהיא הייתה חוזרת על המשפט הזה, שבד"כ אמור
לעצבן אותי ולסכן את מי שאומר אותו בסטירה מצלצלת, הייתי
מחייך, אולי קצת מסמיק...היה לי ברור שזה לא בגלל שהגישה שלי
השתנתה...אבל כל זה היה אח"כ, היא אמרה שקוראים לה טל, אני לא
אוהב את השם הזה, עד אז לא אהבתי לפחות...באותו רגע חשבתי
לעצמי שאני סתם אמצעי להעביר את הזמן שלה ואני בכלל לא מעניין
אותה אחרי השיעור הזה, אז החלטתי שגם היא לא מעניינת אותי, וכל
מה שאני רוצה זה לזיין אותה וזהו.
אז...דיברנו ונתתי לה לשמוע קצת מטאליקה, היא אמרה שזה לא רע
דווקא ואף פעם היא לא הקשיבה למלים במוסיקה המוזרה הזאת...אף
פעם היא לא הקשיבה למוסיקה המוזרה הזאת...ככה היא קראה למטאל
שלי! מוסיקה מוזרה, המוסיקה המוזרה הזאת היא כל החיים שלי וככה
היא מתייחסת אליה?
אבל לא הגבתי, רק חייכתי, לא רציתי לקלקל.
פתאום נזכרתי שעוד מעט רעות תבוא, חיכיתי לה שם כמו אחרי כל
יום לימודים שאנחנו מסיימים באותה שעה,היא למדה במגמת מוסיקה,
היא הייתה זמרת והיה לה קול מדהים...הרבה שנים אח"כ היא הייתה
סולנית של להקה מצליחה...היא תמיד קינאה בי שאני במגמת פיזיקה
ואני "חכם","לפחות את אוהבת את מה שאת עושה שם" הייתי אומר
לה.
היה צלצול והיא באה למחששה, שם תמיד היינו נפגשים בשביל ללכת
הבייתה. טל אמרה לי שלום, נתנה לי נשיקה והלכה,רעות אומרת
שהסמקתי אבל אני חושב שהיא סתם אומרת את זה כדי להביך אותי,
היא תמיד עושה כאלה דברים...
ליוויתי אותה הבייתה, כמו תמיד, ואז הלכתי לבית שלי שהיה בכלל
בכיוון השני, ככה זה תמיד היה...
הגעתי הבייתה, הדלקתי את המערכת, הלכתי למטבח למצוא משהו לאכול
ואז הלכתי לשון, התעוררתי מהצעקות של אמא שאמרה שאני מאחר
לפסיכולוגית שלי, שאגב, אני חושב שאני ממש ממש לא צריך אותה
אבל אמא אומרת שכל אחד בגיל שלי צריך פסיכולוג,"הלוואי שכולם
היו הולכים", היא אומרת, ומי אני שאני אתווכח?
הייתי שמח באותו יום, וגם ביום שאחרי, ואחרי...עבר שבוע מאז
שפגשתי את טל, לא הפסקתי לחשוב עליה כל השבוע הזה...הלכתי
לבצפר לעוד יום רביעי מיגע, ישנתי ברוב השיעורים...בהפסקה
הגדולה פגשתי את רעות בפינה שלנו במחששה, תמיד היינו נפגשים
במחששה בהפסקה, תמיד בפינה שלנו, ואף אחד לא היה יושב שם, כי
כולם ידעו שזאת הפינה שלי ושל רעות. "מה קורה?אתה נראה שמח מאז
שפגשת את הילדה ההיא, איך קראו לה? אה...כן...טל..."
"כן...היא די משכיחה את כל החרא ונותנת לקצת מחשבות אופטימיות
לחדור למוח האפל שלי"עניתי עם חיוך, אבל בהיסוס, היה לי ברור
שרעות לא אוהבת אותה במיוחד."אתם כ"כ לא מתאימים!"היא אמרה
"אני יודע, אבל...אני לא יודע!..."אמרתי והמשכתי לחייך את
החיוך המפגר שלי...לא היה לי מה לענות לה על זה, היא צדקה, אבל
מה אני יכול לעשות? אתה לא נדלק על מישהי בכוונה, זה פשוט
קורה...
החלטתי להבריז, שוב, לא החלטה חכמה במיוחד כשאני חושב על זה
עכשיו, אני צריך להמשיך עם המקצוע הזה עוד שנה וחצי עד שאני
מסיים עם המסגרת הדפוקה הזאת ועובר למסגרת עוד יותר דפוקה, אבל
חשבתי על האפשרות לראות את טל, והיא כל מה שעניין אותי באותו
רגע, ובכלל באותו שבוע...הייתי מאוד עייף, כל הלילה לא ישנתי
כי התכוננתי לבוחן שהיה לי בתנ"ך, כמובן שברגע שהגעתי לכתה
שכחתי הכל, תמיד זה קורה לי...הלכתי לישון, הפעם הקשבתי
ליהודים...ואחרי 2 דקות נרדמתי עם עידן האלוהים ברקע.
לא עבר הרבה זמן עד שהרגשתי שמישהו מוריד לי את האוזניות, ואז
הרגשתי גם את השפתיים שלה על הלחי שלי, היה לי ברור שזאת טל,
אבל המגע של השפתיים שלה הסגיר אותה לגמרי, לא שכחתי את הנשיקה
הקטנה וחסרת המשמעות של שבוע שעבר לרגע.
הנשיקה ריככה את התגובה שלי, שיכולה להיות מסוכנת המצבים כאלה,
והפכה אותה לחיוך קטן, כמו ההוא שהיה מרוח לי על הפרצוף כל פעם
שחשבתי עליה בשבוע שעבר. דיברנו כל השעתיים, היה ממש נחמד, קצת
לפני הצלצול שאומר שרעות באה למחששה לפינה שלנו לראות אותי
בשביל שאני ילווה אותה הבייתה, ואז אלך בעצמי הבייתה תפסתי
אומץ ושאלתי אותה בשיא חוסר הטקט אם בא לה לצאת ביום שישי.
כמובן כשהייתי חייב לעשות את זה בזמן שהיא דיברה עם אמא שלה
בטלפון עם אמא שלה, הפולניה ששומרת על הבת שלה כמו ש...לא
יודע!תחשבו על משהו לבד היא צחקה והנהנה בראש, הרגשתי משהו
מתוק בקול שלה, ואיתו משהו מוזר.
יום שישי הגיע, היא חיכתה לי מתחת לבניין שבו היא גרה, לא היה
חסר לה כסף...הסרט היה מצויין, בעצם הוא היה משעמם...בעצם אני
לא יודע כי כל הסרט הייתי שקוע בעיניים שלה, הן היו
מיוחדות...ראיתי בהן משהו מתוק, ואיתו משהו מוזר. אחרי הסרט
לקחתי אותה למסעדה, לא משו מיוחד, מסעדה על חוף מסריח אחד
בבת-ים,(לא אשמתי שנולדתי בחור הזה) קצת רומנטי, קצת עממי, קצת
לא לטעמה לפחות לדעתי.
"מאיפה את בכלל?"
"מת"א, עברתי לבת-ים שבוע שעבר..."
"אז...את לומדת איתנו עכשיו?"
"כן, בינתיים...למה לא טוב?"היא שאלה וחייכה
"מצויין"עניתי,אחרי הכל זה מה שהבנאדם רוצה לשמוע כשהוא שואל
כזאת שאלה המשכנו ככה עד 2וחצי בלילה ואז לקחתי אותה הבייתה.
היא נישקה אותי, הפעם לא על הלחי, זאת הייתה הנשיקה הכי טובה
שלי בחיים שלי עד אז...ואז היא הלכה. חזרתי הבייתה בסביבות 3,
כמובן שישר התקשרתי לרעות, הייתי חייב לספר לה אפילו שהיה 3
לפנות בוקר, חוצמזה שהיא בטח רוקדת עכשיו איפהשהו...אפילו
שידעתי שהיא לא תאהב את הרעיון שאנחנו ביחד, אולי בגלל שהיא לא
תאהב את זה...כאלה אנחנו, כמו ילדים ביסודי אחד אל השני
לפעמים..היא התחילה לצעוק משו כמו"אני במסיבה עכשיו, אני אתקשר
אליך כשאני אחזור או משו"
די התבאסתי, רציתי לספר לה על הערב המוצלח שלי עם טל, הייתי,
לשמוע כמה היא תתעצבן כשתדע שהיא טעתה בקשר אלינו...
ביום שבת בערב היא סוף סוף התקשרה...כל היום חיכיתי לטלפון
הזה..."מצטערת שלא התקשרתי, הייתה עייפה לאללה, המסיבה הייתה
ממש טובה!"
"חפיף", אמרתי, למרות שלא ממש התכוונתי לזה
"מה עשית אתמול?"
"תנחשי"
"נרגילה?"
"לא"
"ג'קאס?"
"לא"
"סרט?"
"כן, עם טל, יצאנו אתמול"
עניתי וחיכיתי לשמוע את התגובה המבואסת שלה
"באמת?סבבה!"
"הייתי בטוח שתתעצבני!גרר...למה את חייבת תמיד להרוס?!" אמרתי
וצחקתי.
"תאמת..זה קצת מבאס לדעת שהיא בי ולא יכולה להיות רק שלי, אבל
תמיד רציתי לעשות את זה בשלישיה..."

הפעמון צלצל, שעתיים פיזיקה והולכים הבייתה,זה השיעור שאני הכי
שונא! אולי בגלל המורה, אולי בגלל שאני מרגיש שם טיפש בין כל
הגאונים של השכבה...לא יודע!


זה הספור הראשון שלי, אז, בבקשה...תגובות:)