בדרך כלל לא האמינה בשטויות מהסוג הזה. כבר כמה פעמים בעבר
ניסו חברות שלה לגרור אותה כל מיני קוראות בקפה ובקלפים והיא
תמיד הצליחה התחמק. לא רוצה לדעת את העתיד שלי, אמרה לחברות
שהתעקשו, אני אוהבת הפתעות.
אבל עכשיו זה היה שונה. עכשיו זה לא רק היא. יש לה אחריות על
מישהו אחר. יש לה התחלה של תינוק בבטן. אז היא ביקשה מאוסנת,
החברה הכי טובה שלה, שתמליץ לה על מישהי. מישהי טובה, שאפשר
לסמוך עליה. לא אחת שתעשה קונצים. אוסנת המליצה לה על אסתר.
כולם קראו לה אסתריקה, היא גרה באשדוד. היא הייתה קצת מפחידה
במראה שלה. ודפנה התחרטה לרגע כשאסתריקה פתחה לה את הדלת,
לבושה במין בגד צועני ומכוסה באיפור כבד. היא עישנה סיגריה
ארוכה ודקה. וכל החדר היה אפוף עשן מתקתק.
הדירה הייתה צפופה ומלאה ברהיטים משונים. את הרצפה כיסה שטיח
מכוער עם הדפסים של פרחים והקירות היו צבועים אדום של בית
זונות. כשאסתר פתחה את הפה ואמרה בקול מתכתי -  שלום דפנה,
בואי תכנסי - רצתה דפנה לברוח משם כל עוד נפשה בה. להימלט
בריצה במדרגות ולהתרחק רחוק, רחוק. אבל היא לא עשתה את זה. היא
נשארה ממוסמרת למקומה.
מה את תקועה בדלת, אמרה אסתר, כנסי, כנסי.
היא הובילה אותה לחדר שני, קטן עוד יותר והצביעה על כסא נמוך.
דפנה התיישבה עליו. היא הייתה עושה כל מה שאומרים לה ברגע זה.
היא הייתה נטולת דעה לחלוטין. אפופה כמו תחת השפעת סמים.
אסתר ישבה מולה, מקפלת תחתיה את השמלה המשונה שלה:
אז מה, את בהריון? שאלה פתאום.
דפנה התחלחלה. צמרמורת קרה עברה לה בגב. היא לא סיפרה לה כלום,
למכשפה הזקנה הזאת, מאיפה היא יודעת על ההריון.
אבל אסתריקה לא ידעה רחמים מהם. היא תקפה מיד בלי להסס - את
רוצה לדעת אם לעשות הפלה, נכון?
דפנה רצתה לענות אבל הרגישה שהלשון שלה דבוקה חזק לתחתית של
הפה ולא רוצה להתרומם.
אל תפחדי מותק, אמרה לה אסתריקה, הכל יהיה בסדר. היא לקחה
בקבוק שעמד על השולחן, מזגה ממנו לכוס, והושיטה לדפנה את הכוס,
קחי תשתי, זה יעשה לך טוב. תשתי.
מה זה? מלמלה דפנה.
מים, אמרה אסתריקה ולא הצליחה להסתיר חיוך, מים רגילים, אין מה
לפחד.
דפנה שתתה לאט. למים היה טעם של חלודה.  
את רוצה שאני אגיד לך מה לעשות? שאלה אסתריקה.
דפנה הנהנה בראשה, גומעת את המים החלודים.
ואם אני אגיד לך לעשות הפלה - הקשתה אסתריקה - את תעשי הפלה?
דפנה לא ענתה. היא לא ידעה מה לענות.
אסתריקה קמה מהשולחן והתחילה להתקרב לדפנה בצעדים איטיים. היא
עשתה סיבוב שלם סביבה ולבסוף נעמדה מאחוריה. פתאום הרגישה דפנה
שיד מלטפת את בטנה, בתנועות מעגליות, איטיות. בהתחלה נבהלה,
נרתעת קצת, אבל אז נרגעה, מתחילה להתמכר לעונג היד החמה
והכבדה.
זו צריכה להיות החלטה שלך, את יודעת - שמעה את הקול המתכתי
מאחורי גבה - זה בטן שלך. לא של אף אחד אחר.
אני יודעת, מלמלה דפנה, אני יודעת.
אני לא יכולה להגיד לך להרוג תינוק שלך, המשיכה אסתריקה, וידה
מלטפת את הבטן - איך אני יגיד לך להרוג תינוק שלך? זה אפשר
בכלל בן אדם עם לב יגיד דבר כזה?
דפנה הרגישה משותקת. כאילו חבלים לא נראים כופתים אותה בחוזקה
לכסא. היא אפילו לא מצמצה.
ואז אסתריקה הפסיקה ללטף לה את הבטן והתחילה להתרחק ממנה.
אסתריקה ישבה בחזרה על הכסא והדליקה עוד אחת מהסיגריות הדקות
שלה. עננים תכלכלים של עשן הסתלסלו בחלל החדר, מתעגלים,
מסתחררים, מתפוגגים.
אסתריקה אמרה - אל תפילי.
מה? - שאלה דפנה.
אל תפילי - אמרה אסתריקה - יהיה לך ילד יפה. יהיו לו עיניים
יפות כמו שלך.
הוא יהיה בריא? - שאלה דפנה.
כמו שור  - אמרה אסתריקה.
וחכם? הוא יהיה חכם?
כמו שלמה המלך - פסקה אסתריקה.



שבעה חודשים אחר כך באו הצירים.
הלידה עברה בשלום.
נולדה לה בת. אבל עם זה לא הייתה לה בעיה. היא אהבה הפתעות.