מה שמשגע אותי באמת בזמן האחרון, זה לא הבורסה והדולר.
לא המצב הבטחוני.
לא הנהגים שעוקפים וחומסים לי את הדרך, חכמים על קטנוע קטן
חמישים סמ"ק שלא מבין כלום מהחיים שלו.
גם לא זה שאני מובטל. בהליכי גירושין, לא רואה את הילדים. זוכה
לשרותים החמים במיוחד של ארגון לא חשאי המתכנה גדודי ההוצאה
לפועל.

אפילו לא זה שאני גר אצל האמא, ילד בגיל ארבעים ותשע.
שחייב לאכול ארוחת בוקר קונטיננטלית כל שחר חדש.
כל זה ככקליפת השום.
מה שמשגע אותי זה להדליק את המחשב ולאחר ציפיה דרוכה
וכסוסת ציפורנים, לקבל את התשובה העלובה הזו
אין לך הודעות חדשות.