את לבי המסת במבט אחד
עיינייך הרכות הפיחו בי תקוות
כשגופי בי בגד ורעד לבי עמד ולא פחד
כי עייניך נעלו את הצלקות

ורק טעם שפתייך בי נשאר
כשניגעתך אותי חיממה בעוד הגשם הקר
ורק טעם שפתייך בי נשאר
בזכותך התעורר בי משהו שכבר נגמר

רק הביטי שוב אל עייני
וקרביני אל תפילותיי
כשוויתרתי ופניתי אל היאוש
גיליתי שאייני עוד נטוש

לחשוב שבפגישה כה קצרה
נרקמה לה תקווה אבודה
לראות שיש לי למי לפנות
ושאת מה שתכננתי לעשות

יתכן והיתה זו נשיקה מקרית, רגעית ולא רצינית
יכול להיות שאולי בכלל הצטערת ולא רצית
אך יתכן והיתה זו פגישה שתפתח
שתפתח את לבי ויגע בי מגעך הרך