ירח
אתה שובר את הזמן לאטומים קטנים
ומתכסה בהם,
המוות לא יכול לך - גם החיים
ואתה משטה בהם.
אני מביט בך מתבודד שם
ואתה מביט בי,
אנו צופים באנשים מתחברים
ומקנאים בהם.
שכבת היסורים העדינה
נוגעת ברקמת הצלקות שלי
בעדינות שלא לפצוע
את שכבת היסורים העדינה
המגנה עלי
כאילו שיודעת בעצמה
כאלו תופת כאבים
כמו שאני חש למראה האהבה
קרבה
חברי היחיד והקוסמי
חברי האטומי
עשוי יסודות
רקועים
רצועות רצועות
חברי היחיד והקוסמי
מיזנטרופ
סימפונית התופת - סולו המצילה
קול מנווט מחשבתי. כתער חד בזוית האוזן
מכוון זרזיף דם - למטה זרום!
במעגלי הקונכיה למרכזה - פה התנפץ!
הים
שוקע במצולה. בועה. בועה. כריש מזמזם
נעימה ידועה. סימפונית התופת - סולו המצילה -
רוח
קמח עף אבק. שוקע. מבוססות בו
נעליים אפלות מגף. מקל חובט אלה.
קוקאין עף אפר
נח
פתיתים. שאריות חגיגה בקופסה מלבנית -
הפתעה
שח
מת
הערה: (מת - mat ולא - met)
רורשאך
כתם דיו -
מה תראה בתוכו?
אני למשל רואה
עט ריק לידו
שאפשר לתקוע קצהו
בתוך הגרון
מורשת
אפור מזדחל בצדעיים
זיקנה מחלחלת לאט
בית אבי המנוח שומם
נתפנתה רוחו מטרדות העולם הבא
להנחיל לי מורשת המוות
סודות הגסיסה
ריקבון מטפטף מבפנים
אדישות
מלנכוליה
למדתי היטב אומנות המיתה
לו רק הנחיל לי מורשת חיים
סודות שהקבר לקח
לא, זו השאלה!
סוף מילים
או
סף מילים
זו השאלה
האם מילה
היא תחילת ההבנה
או אביונה
זה תלוי
היא אמרה
"זה תלוי למה אתה קורא שירה"
"אני לא קורא שירה"
אמרתי
היא הסמיקה
והלכה
ה מ י צ ר ח י ם
והוא יכפה עלי להמיתו
כפיגול רוצע בשרו להניחו
רצועות רצועות באש התופת
לבשלו על קטנה שישים דקות עד שעה עגולה
לאכול יפה יפה עם משפחתו
שולחן ערוך
בקצה סלון בית
והוא יהיה טעים
כן כן
טעמו גן עדן בלשוני אגידה
והוריו גאים מאושרים עד גג ורעף דוד השמש חם
והוא יזכירה לי
טעם אחי
שכפה להמיתו בלהב סיני
להקפיא יממה
להגיש צונן עד קר
מחשבה
גם באויר צלול
המחשבות מזוהמות.
תחת מפעלי תעשיה וארובות עשן
הנזק בל ישוער.
זהו
מקווה שאהבתם לפחות שליש מעשרת השירים
בעצם
מקווה שקראתם לפחות עשירית מהם
רביד |
