אין כלל מרווח בינינו, אף לא צר שבצרים, חבוקים אנו וכך נשאר,
לא ארפה ממנה, ולא אחדל מנסות להתקרב אליה אף יותר,
למרות שנראה שאין הדבר אפשרי עוד כלל וכלל.
מסתיר אני אותה כליל, ואין רואה אותה איש מלבדי,
אלא שאף אני אינני זוכה עוד להזין בה את עיני רבות
מפאת קרבתנו הרבה, שאינה מאפשרת לי אף להציץ בה מזווית עיני,
ואת אחיזתי בה, היפה והמנחמת, חושש אני להרפות
פן תרחק היא מדיי, ואשאר חשוף, ערום ונכלם
מול מבטי הבריות המשתאים.
על כן אהובתי היא! בי נשבעתי, חבוקים אנו וכך נשאר,
לא יעמוד עוד איש ביננו!
בבואתי שבמראה.
|
