|
כותבת שירה מגיל צעיר, אוהבת אומנויות פלסטיות
שני ילדים בוגרים ומתוקים, גרושה.
בוגרת אוניברסיטת בן גוריון בנגב, ביעוץ חינוכי
ובספרות .
כותבת בעיקר על דברים הקרובים לליבי ומקווה ששיריי
ידברו גם אל ליבכם.
אבובי זמן נוסעים
מגופי הרחק למקומות
נידחים ושקט אופף אותי.
|
מסלול חיי חרוט
כאבובי נהר גולשים
ברוך ושופעים חוסן.
|
גמע נא תשוקותיי
באביב ימיי
ירוו עדרים במעיין
שוקק חיים
|
והאביב בעקבותיי
כמאהב עקשן.
מקלעות מילים בי
רוצות לבקוע.
|
גשר בין זמנים
פורץ גבולות שפה
ואהבה באוויר אומרת
זיכרונות.
|
יום בא מטיל בחיקי
אבקנים לצמיחה מחודשת
והתעוררות.
|
כרחם אינסופי
יולדת אותי אל המילים
ולניחוח החיים
|
גשמו עיני מלבלוב הלב
פועם ללא הפסקה ומתרגש,
מכסה עצמו בצעיפי אהבה,
ושמח כבראשונה.
|
אהבה היא לפעמים
לגימה מטל בוקר
ושאיפות של אושר.
|
יָמִים נוֹהֲרִים כְּמַבּוּעַ רַב גּוֹנִי
נִצְבַּע בִּצְבָעִים בְּהִירִים
שֶׁל תִּקְוָה
וְאַהֲבָה בִּי אוֹמֶרֶת תּוֹדָה
|
סתיו במעוני לבוש מלמלה
דוהר על כנפי הזיכרון.
אהבה הייתה שם.
|
הים שלי אינו נסוג
גם במצבים של חולשה.
הוא הודף ימים קשים
|
אהבתיך כעונות השנה
מתגוונות בצבעיהן, בחומן
וברוחב שקיעותיהן.
|
אולי היום אקטוף
את פרחי השכחה שלך
בעמק התשוקות הנאלמות
|
ובלילה של סתיו
עת רוח לוטפת פניי
עומסות כתפיי חוויות
|
ברגעים זהובים של החיים
אומרת תודה על פעמים
שהלכתי מבלי שוב.
|
שדות אהבתי נרחבים
גולשים ברוך אל עבר אופק
כתמתם קורץ בחיוך לבוקר
נהדר.
|
ואני מתענגת על האורות
צועדת nול שבעת הרקיעים
ויומי כאור הבא מן הגנוזים
מלא חסד ותפילה
|
אורות מופזים בשלל צבעים
מתערבבים בדמי ומציירים
ציור יחודי
בין ואן גוך לפיקאסו.
|
יָמִים שֶׁל חִבָּה
נִפְרָש-ִים כִּמְנִיפָה
לוֹפְתִים אוֹתִי בְּחָזְקָה.
נִפְלָאוֹת דַּרְכֵי הַגַּעֲגוּעַ,
|
אהבות סרוגות בי
נושמות לרווחה
צועדות בנתיבי חופש
לשנים ארוכות של שלווה.
|
בוקר טלול מאיר
יומי, זורח לאמיתות
שמעבר לחלום.
|
נְדוּדִים נָתַתִּי חֹפֶן אַפַּיִם
לִזְמַנִּים נִדָּחִים בָּעֲרָבוֹת
שׁוֹמְמוֹת.
|
חסרים הניחוחות
הגבריים, הנחירות
וריח הזיעה שלך.
|
אילתי עיניך היפות
לובשות גופי בתשוקה
מהולה בחינניות
|
וְאַהֲבָה בִּי אוֹמֶרֶת תּוֹדָה
עַל יָמִים שֶׁנּוֹלַדְתִּי כֻּלָּם
טֹהַר
|
רכות מציפה אותי
ברגעים של התבוננות
ואלפי שמשות בי צועקים
אהבה.
|
מפסלת נשמתי
בין נופים ואנשים
רגישה ומרדנית
|
אם הדרך טובה אלי
ברוח, בשמש ובאבק
העובר ממנה עלי.
|
אתה מולי
כולך מאיר
מרצד בעינוגי מילים.
|
קיץ שבגר מעלה
קמטי חיים בפניי.
|
ירוקות הן הדרכים בהן צעדתי
כשתכלת שמיים מעל ושמש
מאירה נימיי הנסתרים מאדםץ
|
בְּדִידוּת בְּלִי בַּיִת
נוֹעֶלֶת שְׁעָרִים
בִּפְנֵי צַעַר נוֹסַף.
|
וְשָׁמַיִם בּוֹעֲרִים בִּי
בִּתְכֵלֶת סַסְגּוֹנִית שֶׁל חַיִּים.
תַּכְלִית קִיּוּם אוֹמֶרֶת הַלֵּל
לְיָמִים שֶׁכֻּלָּם אֹשֶׁר.
|
אבוא לארץ זרועה כל טוב
אברך עציה ואבניה לחיי נצח.
אנשיה טובים ורעים הם
והאדמה מפרה יבולם.
|
אשכולות חיבה שלוחות
שתחפון בחיקך
זריחות שבי מאירות געגוע.
|
את תכלת הימים אימצתי
למזכרת, כולה מרבדים
של שמחה.
|
נפלאות דרכי החשיבה,
הבונה מגדלים ושערים
לנפש סוערת, מתדפקת
על לבבות.
|
בוקר מבליח תשוקות
נערמות בצרור חלומות מהבילים
אורז חפציו במזוודת סודות
כמוסים.
|
ידעתי ימים אחרים של
אהבות טרופות
בין גלים
משברים מתנפצים
אל החוף
|
ביכורי עתים הם לפעמים
געגועים לבית,
לילדות אובדת במבוך
הזמנים.
|
ימים לבושים עדנה
עונדים שלווה ניבטת
במעוף התור
והיונה העומדת בפתח
|
בשפות משונות
נמשכתי אליך
אולי תשמע המייתי?
|
משתיים או שלוש אהבותיי
חמקה הדרך ואבדה
בין אקליפטוסים לוהטים חמה.
|
ריח השום והכמון
נכתשים במכתש נחושת
עם עלי כבד.
|
תמיד בשעת בין ערביים
נזכרת בחמידות באהבות
קטנות של גילי,
|
במרפסות ניבט חורף
ביישני ושותק, מניד עפעף
בוהק באלפי זריחות חדשות
כמו קשת בענן.
|
והיו נימי נפשי
קשורים בך לולאות
עבותות
|
תהפוכות נפש נפרשות
תחת מילה טובה ומגע מלטף
שובר שגרה.
|
לדעת אותך בגשם
בזריחה
למולל אותך
בקשת החיים
|
והברושים של חיי
לא קרסו בצוק העתים,
זקופים ומיתמרים אל על
|
זרעים שזרעתי
נבטו בי ולבלבו
סמוקים ברוח
דואים על גבי עננים.
|
שמיים באו בי ונבראתי בחדש
כלידה שנייה באמצע החיים.
|
נגלים וחשופים ימיי
בין חגווי סלע
שורדים כברית
בין הבתרים.
|
ברכני אלוהיי בכבות יום ובזרוח
יום חדש, על אדוות המפליגות
עם שחר אלי ים לקטוף להן
מעללים ושובבויות
|
וראיתי עצמי
תגרנית מילים
נלחמת בעוז נפש
|
ואהבה באה בלבי, ביום בהיר
בלי התראה, מכה בי ברכות
בשיפולי בטני, גוערת בי
לבל ארמוס בגחמות לבי.
|
הליצנים תמיד עצובים.
חייכו פנים מאופרות
קבלו הדרנים.
|
ערוגות ערוגות שמתי בתוכי
ילדים להתרבות
והגחליליות האירו מחשכים
|
והעצים בי צומחים והעלים
בי משתנים בגווניהם,
עד שבאה אהבה ומצמיחה
להם כנפיים.
|
בליל מילים בתוכי
רוצה לפרוץ כוולקן
בגעש נהרי, זורם שוטף
מורדות, מטפס לגבעות
בני לילה וחובק חופי געגועים.
|
גשם בחוץ ואני שמחה בו
כבילדותי הרחוקה.
נתזים של חיבה קורנים
בין הטיפות
|
זה טבעה של אהבה
שהיא מכה בך בבטן הרכה
ומשאירה אותך חסרת מילים.
|
זה טבעה של אהבה
שהיא מכה בך בבטן הרכה
ומשאירה אותך חסרת מילים
|
רקוד עמי
את ריקוד החיים
חולל אותי במעגלים
עד לשיכרון חושים.
|
ואני נוסקת אל אל
מגביהה עוף
למקום בו הדממות
נשמעות כמנגינות
|
הַחֲשֵׁכָה וְהָאוֹר חַיִּים
בְּחַבְרוּתָא עַלִּיזָה.
אוֹר בּוֹקֵעַ בִּי
מֵפִיץ מַפָּצִים שֶׁל שַׁלְוָה.
|
והציפורים בני חופש דואים בחדווה,
נוגעת בעצמותי.
|
שירים נכתבים מלב
מבקשים בית חם
להצטופף בו בחברותא.
|
נפתלות דרכי האושר והצער,
הרעב והצמא לאהבה.
כצמח מרבה שורשים
לצמתים רבים של חיבה.
|
בוקר טלול במערומיו
לקראת זריחה,
מאפשר לצמוח לאטי
במעלה החיים.
|
גַּעְגּוּעִים לְש-ָפָה קַדְמוֹנִית
,הֲבָרוֹת בְּרֵאשִׁית שֶׁל אַהֲבָה.
מַיִם רַבִּים לֹא יְכַבּוּ כּוֹחוֹת
תִּקְוָה בִּי אוֹמֶרֶת תּוֹדָה
|
אישה מתערטלת במילים
בין שירים.
|
את זכרונות הפוך השרתי
כקליפות תפוז.
|
הדרך זוכרת אהבות.
במשעולים רבים
היו צעדים של אנשים
מתקופות שונות
|
ויונת מילים
תנפנף בכנפיה
לומר דברה
שיח שלום בפיה
וכולה מחרוזות מחרוזות
|
לילות משי מענגים
הוויתי פורמים חלומותיי
ואני ממריאה עם הרוח
ללא כוח כבידה
|
בְּעֵירַת הָרוּחַ מַעֲנִיקָה
כּוֹחוֹת לְיָּמִים שֶׁיָּבוֹאוּ.
וְש-ִמְחַת חַיִּים מַעֲנִיקָה
חַיּוֹת לְהָוָויוֹת עֲצוּבוֹת.
|
זֶה הַזְּמַן נִבָּט בִּי
אוֹחֵז סַנְסִנָּיו הַמְּפֹאָרִים
וְשָׁמַיִם מְדַבְּרִים בִּי
תִּקְוָה.
|
אומרת געגוע
לתכלת ימים
של אהבה בצהרי יום.
|
ברוכות הידיים הנושאות
אם כל חי ברעד
החיים ובעומסם.
|
אלומות אהבה
שוקקות כמבוע.
|
זה הסתיו ניבט בנפשי
ממולל עיצבי דעת
עכורים
|
היית ים געגוע
מפכה בין חופים אלמוניים
לוטף שוניות ואלמוגים
|
שבים נעוריי ונגלים לפניי
מלאי חוויות ומימוש.
|
הַיָּם נוֹהֶה בִּי כִּפְלַיִם
בְּשֵׁפֶל וְגֵאוּת
וְעֶרְגוֹת יְשָׁנוֹת מְצִיפוֹת
יָמִים שֶׁל זֹךְ וְשַׁלְוָה.
|
עדויה הכרה
נפרשת אל מרבדי נפש
מבקשת לפרוץ בלימות
|
הַלֵּב פּוֹעֵם כְּבָרִאשׁוֹנָה
מִלִּים רַבּוֹת
פּוֹעֲמוֹת בְּשָׁאוֹן.
יָמִים שֶׁל שְׁתִיקָה
|
אהבה בכחול היא לפעמים
געגוע למרחב,
לאמירה של חיבה.
|
לוגמת מצוף נשמתך
וגופך מזמר מזמורים
|
במרץ בוראת מילים
מתוך ריק
מילים נבונות אחוזות
בקנוקנת
|
הַקַּיִץ מַפְשִׁיר עֶרְגוֹנוֹת
מַלְבִּישׁ הֲווָיוֹת לִמְצִיאוּת אַחֶרֶת.
מַלְבּוּשׁ חַיִּים עָלַי
קוֹרֵא תִּגָּר עַל זְמַנִּים קָשִׁים.
|
עירומה התרוצצתי
ברחובות וכותונת חמלה
לא מצאתי.
|
בוקר קר מתעורר,
חובש כובעו
מטייל בנהרות משפטים.
|
זרעים שלחתי
לעבר שקיעת ימים
לראות צאצאים.
|
ארגמן ימיי הסמיק
לילך ותפוח נישאים ברוח.
|
יש בי פסנתר שמתנגן לאט
שפע של מנגינות מלבבות
עליזות.
פורט הפסנתר קלידיו בי
ואינו מותיר מקום לעצבות.
|
ציפורי ראשי נתתי
במתנה שתוקיר ותשבח
ונותרתי לבדי
ממטירה מטר
|
את הכאב שתלתי
במעמקי הים,
|
סתווים ארוכים וחורפים קרירים
העברתי בחיפוש אחר הציפור הכחולה שלי
ואותה מצאתי בבגרותי בי.
|
ענבלי תקוות ניקרו בדרכי,
פעמונים צלצלו ולא שמעתים.
עסוקה במרדף אחרי אשליות
אבודות.
|
בזמן כביסת היד
הבועות הומות צלצולים
והקדרה רותחת
|
נותרתי עירומה
מדעת ואהבה.
|
ימים של שלווה ניבטים
במעוף הציפור , דואים לאלפי
כיוונים של זריחות.
בלילה נקרעו השמיים לגזרים
|
בועות הרהור
הפרחתי לשמיים
נתלו ביום משמים
של סתיו על חלוני
|
ימים סמוקי לחיים
ממריאים אל על
צופה בחיים בעיניים
פקוחות מלאות אור ושמחה.
|
ימים מהלכים בי נתינה
מלוא היד ואהבת אין קץ.
|
יד הזמן לא קימטה נעוריה
והעצב לא הכמישה.
|
הַשּ-ְאוֹר שֶׁבָּעִסָּה
נִשְׁאַר לְמַזְכֶּרֶת
וְיָמִים בִּי לָש-ִים
זִיכְרוֹנוֹת.
|
בְּיָמִים שֶׁהַשֶּׁמֶשׁ מִסְתַּבֶּכֶת
לִי בַּשּ-ֵעָר אֲנִי נוֹהֶגֶת לִגְלֹושׁ
לִמְחוֹזוֹת עֲלוּמֵי שֵׁם,
לִנְשֹׁום פְּסָגוֹת.
|
והיא שעמדה לי
בימים קרובים
רחוקים
של נפתולי נפש
|
בשרעפים מתונים
אשמורת תיכונה
מסתעפת לתוך חלל
ומחייכת.
|
בארעיות הייתי אתך
אגרתי שעות במחיצתך.
רגעים הפכו שנים
של תשוקה, ידידות והתרגלות.
|
בלימות חיים באות
לסירוגין, בהפוגות
ואני תפילה.
|
והיום כורע לדת
במחול פסטורלי של אהבה.
|
סורגת מחשבות בדמי הליל
בוהקות כפנינים על צווארי.
|
יודעת מרקם הזיה,
געגוע וטירוף חושים
ישות שוקקת מילים
|
ואני נוסקת למקומות
אחרים וכולי אהבה.
|
נִצְרָפִים רְגָעִים
בְּכוּר הִתּוּךְ
וְזָהָב בִּי אוֹמֵר שִׁירָה.
|
תמונות לילה נגלות בי
מתערטלות מכל מבוכה,
נעות כסרט בין פרשות
דרכים וכבישים.
|
במרתפים באה בשורת אביב
נפלאה ומיוחדת.
|
והייתי רוח סתיו
בין בדיו החשופים.
נשבתי ביניהם
והם עמדו אילמים.
|
ריח זיעתך
היכה באפי
חושני להכאיב
|
את שאזכור
הן לא תזכור
זיכרונות מנושלים
מנשיות
|
יָמִים בִּי בָּאִים
נוֹטְעִים אֲחִיזָה לְיָמִים
שֶׁיָּבוֹאוּ כֻּלָּם לָבָן.
|
תכלת ימים לבשתי
לענוד ימים ולילות
באהבה וחיבה.
|
בימים של אהבה
באה בשערים גדולים
של תקוות וחלומות.
טל הבוקר על פניי
|
בימים בהם לא
שרתה אהבה במעוני,
התרוצצתי חסרת מנוח
עתה הרוח לוחשת
|
זמירי געגועיי משוררים
בכל לילות נדודיי.
מפרשים אל האופק קרבים
לחבק אדוות נידחות.
|
מסמיקה אהבתי
בחוצות העיר
ניבטת בישנית ושותקת
|
העולם דוהר קדימה
ואני על גבו צועקת
"איזה עולם נפלא"
|
קמורות ידיי לאהבה
באה באדוות קלות,
שופעת רוך וצחוקה
מתגלגל במעלה הזמןץ
|
באיזור הדמדומים
קטפתי שקיעות אדמדמות
צבעוניות כציורים
פסטורליים.
|
חדוות חיים בראתי
לנצור שמחות לעד.
ימים נתתי למשמורת
בריאות להפקיד גופי.
|
אלול חודש הרחמים
בא אליי בשבעה צעיפי תפילה
כולו כוח ואמונה.
שדות שלף נאנקו תחת
|
כל יום ממהרת
לחוות חוויה,
לשמוח בזריחה.
|
חומך מלטף שנתי
נושק לנדודי.
|
וְהַיָּם סוֹעֵר בִּי, גַּלִּים
גַּלִּים אֵינָם רוֹצִים לָשׁוּב
לְחוֹף מִבְטָחִים.
|
ענני תקווה נושרים
בלאט לתהום שכולה חום
במחצית נובמבר
חורף מבויש אינו
ממטיר טיפות
|
מחייכת עוללותיך
זוכרת רגעיך
ומריחה גופך
|
כוכב הצפון שלי זוהר
ומורה לי את הדרך ללכת בה
בפרקים של תשובה.
|
יָמִים כְּמַאֲכֶלֶת מְאַכְּלִים
זִיכְרוֹנוֹת צָפִים וְעוֹלִים
בִּמְנִיפָה רַב כִּיוּוּנִית.
|
את קמעות אהבתי
נתתי לרוח
השבעתיה באופל.
|
ואני מתבגרת בין המילים
יודעת הרמוניה ושלווה
|
חלמתי אותך אבא
בפרקים של געגוע.
|
עלילות עב כרס נחלמו בי
לאורך שנים. צבעוניות,
מהפנטות בקסמן ויודעות
למרק את הנפש ממכאוב
|
אוחזת ימים בני בלי בית
לתת להם אוהל, לתקוע
יתד בלב.
|
קֶשֶׁת עָנָן מְפַזֶּרֶת יָמִים
שֶׁל קֶדֶם כֻּלָּהּ פְּרָחִים.
יָמִים בָּרָאתִי בִּי
כֻּלָּם יוֹפִי.
|
וחמת חליליך מתנגנת ברקע
מפשירה שלגים ומניצה פרחי לב
|
זמן משוחרר עובר בגלים,
אוחז סנסיניי המתבגרים באומץ
ולא מוותר.
|
בימים של שגרה מתהלכת
ברחובות כמהה לאהבה
שתאחז שורשי שיערי
ותאפוף אותי כנייר מלופף
בהידוק רב.
|
עוד בוקעות חצוצרות מראשי ההרים
ותלמים בחורף ירוו.
נחת באה לביתי לשקוע
חורזת לה שתיקות כשיר.
|
טבולה במור ולבונה
עולה מן הרחצה
ממוללת מילים
|
טללים של בוקר
מרצדים על גופי
בוהקים כאלף זריחות
של הלב.
|
מים בגופי ונשמתי
מרטיבים סודותיי ותקוותי
בריח גשם נפלא.
|
מים בגופי ובנשמתי
מרטיבים סודותיי ותקוותי
בריח גשם נפלא
|
אפתה אותך במרכולת
מילותי
ואתה תדע כי ממילים
נולדתי ולמילים אבוא
|
חשובה לך
כמו גשם לאדמה יבשה,
ואתה לעונתי
שתרווה.
|
בין נופי מדבר עוצבתי
רוח יצירה הייתה בי
שוררתי ופיסלתי באבני גיר.
לכדתי נחשים ואספתי
|
מהללת ימים של אושר
עד בלי דיי, אומרת
פסוקים של חלום.
|
גשמים הם לפעמים
זיכרונות לילדות רחוקה
פועמת מרחק נגיעה
בדופק החיים.
|
זהב שקיעה מופז
באלפי גוונים ניתז
על שיערי
|
אֲנִי גַּל בַּיָּם מִתְנוֹדֵד
עַד קְצוֹתוֹ, מְאַבֵּד
שִׁוּוּי מִשְׁקָלוֹ בִּנְשֹׁב
רוּחוֹת עַזּוֹת, מְרַתְּקוֹת.
|
הזמן מופיע בי,משנה גווניו
כגון שיערי המלבין, מוחא
כפיים ומסמיק בשעריי.
|
חלומות ליל אמש
נסקו ביעף
פגשו אותי
במקומות לא מוכרים.
|
כחלוק נחל נשחק במי נהר
מתרככות זוויות חדות בי
ואמונה בונה חיי באומץ.
|
אני ימים גולשים ברוך
למעיינות חמים פועמים
שמחה.
|
ואני יודעת יבואו
ימים של חוסן
להדביר כאב,
מזור לימים
רעועים וחסרי בית.
|
רציתי לרוץ בלילות
שלא יכלו, באגמים ונהרות,
במעיינות הפרא של חיי.
|
התחלפו עונות שנה
והשרתי מעטה עצב
בשמחה
|
יוֹרֶשֶׁת שָׁמַיִם בְּהִירִים
בָּאִים בְּגוּפִי הַנֶּחְלָם
וְאַהֲבָה בִּי אוֹמֶרֶת
תּוֹדָה.
|
נְגִינָה בִּי טוֹעֶנֶת כּוֹחוֹת
לְיָמִים שֶׁיָּבוֹאוּ מְתוּקִים
כִּדְבַשׁ.
|
וחורף בי רוצה לפרוח
בשלל גווניו.
יסמינים של תקווה
פורחים כל עונות השנה.
|
וחורף בי רוצה לפרוח
בשלל גווניו.
וחורף בי רוצה לפרוח
בשלל גווניו.
יסמינים של תקווה
פורחים כל עונות השנה
|
וילון ימיי הראה
פנים אחרות
התערטל וקיווה
לימים צרופי שמש
|
חַיִּים בִּי קוֹרְאִים נְעוּרִים
וַאֲנִי אוֹמֶרֶת ש-ִמְחָה
לְיָמִים שֶׁכֻּלָּם מַלְבּוּשׁ חָדָשׁ
|
סחופת געגוע אני אומרת
ברכה לימים שכולם אושר
צרוף.
|
את פרוכת הרגשות פרמתי
לחוטי שתי וערב לחוש
כל רגש בנפרד.
|
לגמוע את יערות
ירוק העד ולא לרוות.
נפש נפרטת לעלוות
רגשות רכה
|
בין פוארות החיים
התייתמתי מהוריי
עירומה בשנים
נותרו רק זכרונות
|
את צהרי היום
טמנתי בחיקי
כדור חמה בצבעים
של אהבה.
|
יְמֵי הַקַּיִץ הַחַמִּים
מַעֲלִים בִּי חֲסִינוּת
וְכוֹחַ בִּי אוֹמֵר שָׁלוֹם
לַסּוֹבֵב אוֹתִי.
|
וידיך הרכות
אוחזות תפילותיי
|
תפילת העץ שישובו ימיו כקדם
ואני עם הציפורים הנודדות
את שנתי לפרקים
|
את ביכוריי נתתי
במתנה לך והם יקרים
כאהבת אם את ילדיה.
|
לילות של צבע נפרשים
בפניי כולם בגוונים מאירים
את פני הגעגועים.
|
כינורות מנגנים בי
מנגינה ייחודית
ותכלת שמיים
טובלת שתיקות
בים של זהב.
|
הַיָּמִים מְשׁוֹרְרִים אַהֲבָה
כְּמִיהַת יָמִים רַבִּים
נֵעוֹרָה לְחַיִּים
נֵעוֹר אֲבַק חַיִּים.
|
והייתה אימתי ותחינתי
בכיפור
|
להריח את ריח הבוקר
הנפלא לאחר לילה מהביל
ספוג שינה וחלום
ספוג געגועים
|
החום קורא לי לגלוש
אליך עטופת ערפילים
כלילת חמדה
|
והאביב בי פורח בשלל צבעים
מבטיח לאהוב הכל על עוד אפשר.
|
ואינך רואה שכהיתי בלילות
על משכבי? שחוספסו ימיי
בתחושה שאינך?
|
התדע כמיהותיי
עת סהר חובק ליל
קול צעדיי לוחש לאוזנך
שיר אהבה
|
הכמישו ימים עונתי
בגוני שלכת סמוקה
ובלולה.
|
חושיי שבעים מהעולם הזה
שהוא נפלא בחדותו ובחדוותו.
|
עֶרֶב כִּי יָבוֹא
אֶל סַף בֵּיתִי
יְשׁוֹרֵר אַהֲבָה
וְחֶמְדָּה רַבָּה בִּי
שׁוֹזֶרֶת נִיגּוּנִים
|
צומחת כעץ השדה
עם תפרחת על ראשי
כהילה רבת חסד.
|
ידיי ידעו לאהוב צלמך
בשחרית וערבית
לוטפת דמותי אותך,
כצל חומק מבין מסננות ידיי.
|
יצא לאור ספר שירה שלי
מוצע למכירה במחיר 70 שקל
תשלום בביט או בפייבוקס
לטלפון 0525423907
|
מיתרי געגועיי נישאים
באווירת בין ערביים
ליום שכולו זוך
|
כְּשֶׁהַחֲשֵׁכָה שָׁרָה בִּי שִׁירִים
אוֹמֶרֶת מִלִּים בָּאוֹת בְּנִיגּוּן,
בָּאוֹת בְּזִמְרָה.
|
בֵּין לַיְלָה לָאוֹר
סְדוּרוֹת שׁוּרוֹת נִכְתָּבוֹת
בְּאֹמֶץ וְתוּשִׁיָּיה בָּאָה
גַּם בְּעֵת מְצוּקָה.
|
רק אל תשכח את
תרמילך הגדוש בנשיקותיי
המיואשות
|
שעון הלב המטורף כבר לא
יספור את דקות האהבה שלנו.
|
במעמקי הפרוזדורים נחבאת
לבוא בשעריי טרזני ופוחז.
ידי אושיט לך שתחפון
אותי בידיך החמות הקוראות
|
שבכל הימים אוגרת תפילה
לימים כחולי מבט ושמש
ברקיע ימיי מהדהדת במגוון צבעים.
|
בנתיבים בהם פסעתי
הייתה אהבה, פילסה
דרכה גם בצוקי עיתים,
בזרמים עמוקים של תודעה.
|
רוחות של ים נושבות בי ללא הפס'
מטעינות בי מצב רוח של נתינה
|
קיץ בלב מכריח אותי
לדבוק בך.
להיות אתך נפש אחת
לאהוב ולהוקיר.
|
וגשמו עיניי
מלבלובן של מילים
מזור לנפש סוערת
|
גבעולי תקוותיי
זוהרים ומוארים הם
כילדים המשחקים
בגן וכולם תום ואור.
|
בין שביליך
פסעתי שיכורה
מריחות ותחושות
|
נפלאות הדרכים בהן פסעתי
בתום, שזורות בזמירות בית אבי.
מלאת געגוע רוקמת הוויות לפסיפס
אנושי של מגע וצליל.
|
סְתָיו בַּפֶּתַח מַזְכִּיר
אַהֲבוֹת יְשָׁנוֹת מְעֻרְטָלוֹת
לְלֹא פּוּךְ.
חֹם יוּלִי אוֹגוּסְט
|
ואין מלין בעיר
אוכלת יושביה
טרוף טורף האדם
בחוסר רחמים
|
ואני בקרעי חלומותיי
בונה פסיפס חיים
כלוליין על חבל דק.
|
השכמתי קום
לנשק קצות ליל,
לחבק בוקר בבואו
וזריחתו זריחתי.
|
ישנם ימים של אור ותובנה
מהלכים על פני המים,
מושקים בחטף על לחי צרובת שמש.
|
הַיָּמִים נוֹגְנִים לַחַן נִשְׁכָּח
הוֹמֶה תָּוִוים שֶׁל אֹשֶׁר
וְיָמִים בִּי בָּאִים
מְלֵאִים כָּל טוּב.
|
לילה לבן
נתלה בחלוני
מאיר ופוחז
|
חיבת היום ללילה מאוהב,
נוקש בפרוזדורי הלב להיכנס.
|
ימים בי כמהים למגע
לוטפים בי התרגשות.
|
אֵלּוּ יָדֶיךָ יִכְמְהוּ גַּעְגּוּעַ
עֶרְגַּת שָׁנִים נוֹהָה יָמִים
לָבְשׁוּ יָמַי שׁוֹשַׁנִּים
וַאֲנִי בָּאָה בִּפְסָגוֹת
|
וְהַיָּמִים בּוֹעֲרִים
בְּלֶהָבוֹת בִּלְתִּי מִתְאַכְּלוֹת
קֶשֶׁת חַיִּים פּוֹעֶמֶת
טוֹעֶנֶת בָּהּ חַיִּים נוֹסָפִים.
|
אוהבת למולל אותך
בעצבי דעת שונים
|
רוחות חמות צורבות את
פניי ואני מפליגה הלאה
לעבר הקשתות של שירי
הגשם הנודעים.
|
ובעירה בי ביום ובלילה
מאירה למרחקים.
בלפיד בוער אסמן חיי
יוקדים ואוהבים.
|
בְּעֵינַיִים עֲצוּמוֹת נוֹשֶׁמֶת
יָמִים שֶׁל כִּילְיוֹן נֶפֶשׁ
וְלֵילוֹת אֲרֻוכִּים הָפְכוּ קְצָרִים.
יָמִים בּוֹעֲרִים נָטְלוּ כּוֹחוֹת
|
לַפִּידִים לֹא מַפְסִיקִים לִבְעֹר
בְּעִירָה קָרָה בָּרְגָשׁוֹת
בְּיָמִים כְּתִיקּוּנָם מַמְרִיאָה הַנֶּפֶשׁ
לְמַסְּעוֹתֶיהָ
|
מסתדרות בסך הקשת הצבעונית
של חיי וכולן ברכה ותפילה
נושאות בחובן כנערות
בטקס מרשים של התבגרות
|
זֹאת הַשֶּׁמֶשׁ בִּי
רוֹצָה לִזְרֹחַ גַּם בַּלֵּילוֹת
וּבְיָמִים אֲחֵרִים.
בְּיָמִים שֶׁל שִׁגְרָה
|
שעוֹת צוֹבְעוֹת הֲווָיוֹת לְסָגֹל
בָּא בִּגְווָנִים שֶׁל חִבָּה
וְאַהֲבָה מִתְפַּשֶּׁטֶת בַּגּוּף
יָמִים כְּשָׁעוֹת פּוֹרְצוֹת חֲווָיוֹת
|
בימים בהם הדממה
שוברת שתיקות והשמחה
מושבתת.
|
הכה את עיצבונך
שלא ישריש באדמה חרבה
|
ככלות כל הימים
אני עוטה תפילה
לימים שיבואו כולם תכלת
יפארו זיכרונות עמומי שלכת.
|
ורואה פעמים רבות
של כמיהה והחמצה
נפרשות כמניפה
|
יודעת
ימי-גל
חולפים
שוטפים במרוצה חופים
|
כגלגל החמה אני סובבת סביב
צירי, חגה במסלול קבוע
של שגרה.
אוספת התרגשויות והפתעות
|
פָּנִים רַבּוֹת לָאַהֲבָה
גְּוָנִים רַבִּים בָּהּ,
צוֹעֲדִים בְּסַךְ חֲוָיוֹת
יָמִים יְדַבְּרוּ אוֹדוֹתָם.
|
זורמת בנחלי דעת,
לוגמת מפרי החיים
ויודעת גשם הוא חג לרוח,
שמחה ללב.
|
חלומות בצבעים
של תקווה מאירים
לי ימים ארוכים
של פיוס
|
אהבות זורמות בי
מניעות אותי ליצירה
ונתינה מלוא הטנא
|
נרדמת ודמותך צפה
נחלמת ורגישה.
|
קוראת תיגר על זמנים
עבר,הווה עתיד מעורבבים
חולמים להיות מהות קבועה
וחולפתשל אושר.
|
בֵּית אָבִי בִּי מְזַמֵּר
נִשְׁכָּחוֹת וְאִמִּי
בְּרֹאשׁ זִיכְרוֹנוֹתַיי.
|
עירומה אבוא אליך
אתנחם מגופך
ורוחך תחייה
שממת הלבבות
|
שמיים גבוהים
לוכדים אותי
כמכוורת דבש
אל תהומות נפש
|
פרחים שקטפתי
נבלו בנבילת הזמן
והפכו לאלמונים
חסרי בית
|
והפרחים פרחו בלילה
צועקים צעקתם
בבליל היצירה
|
יום יבוא כולו תקווה
אוחזת בכנפיה באור.
|
וחודש אב לוהט בחומו
כומס סודות ורשפים
מביא מזור לאוהבים
|
ואני פוסעת בנתיבי מילוט
ארוכים של חוויות
וחיי המעונבים נפרשים
כמניפה רבת משמעויות.
|
מנעולי שכחה רבים תליתי
על מפתן ליבי, לימים שיבואו
כולם חסד ורחמים.
|
עייפתי ממסע אל הלא נודע.
נשענת על בלימה מבקשת
לפוש במבוכי הזמן
|
וְהַזְּמַן רוֹקֵד מַעֲגָלֵי חַיִּים
חוֹלֵם חֲלוֹמוֹת נִדְבָּרִים
בִּימֵי חֻולִּין רְגִילִים.
אוֹרֵג עֶרְגוֹת לְכִלְיוֹנוֹת
|
מַעֲיָנוֹת בִּי רוֹצִים
לִרְקֹד רִקּוּד חַיִּים.
בְּשִׁלְהֵי הַזְּמַנִּים צוֹפָה
מֵחָדָשׁ בַּחַיִּים.
|
את תפילתי אכתוב
במילים זכות הנובעות
ממעיינו הפרא בנפשי.
|
ימים יפים של אולי
ממתינים בפתח,
שרים חרש שירת יחיד
מתחזקת מול המולת הזמן.
|
כמו עונת ההוריקנים
אני נושמת חמלה
בכמויות גדולות
|
ואהבותיי תלויות הן
על מצפן הגלים מתנודדות באדוות הים
הרחוקות, מתערסלות כדי פינוק בזרועותיי.
|
חוליות שמחה עוטפות אותי
כמו קסם, אינן מרפות אחיזתן בי
גם כשאני לא לגמרי במיטבי
|
צימחתי איברים ואני כציפור
שולחת אותם אל האור
חפה מעלבון וכאבץ
|
וּמִלִּים מַרְעִיפוֹת מְשׁוּבַת נְעוּרִים
אַוְורִירִית, ש-ְמֵחָה וְנוֹשֶׁבֶת בַּמַּשָּׁבִים
קְלִילִים.
קַיִץ מֵזִיעַ טוֹמֵן בִּי סוֹדוֹת, מַטְמוֹנִים
|
אספנית מילים הייתי וקיבצתי
עדרי חלומותיי למסכת שיריי
|
והיו צעדיך בחולות ליבי
כמשמורת אהבה
למיוחד ולשונה
|
תפילה בי שלא תכלה
האהבה לעולם, שהיא כנוצות
תרפרף ותיגע בעמקי הנשמה.
|
כל הלילה ארגתי פרחים
בשטיח הזמן הבלתי מתכלה.
הימים קצרים והרבה חושך מסביב.
|
פּוֹעֶמֶת רוֹן בְּנִימִים
דּוֹבְרִים יָמִים מְש-וֹחֲחִים.
קְשָׁתוֹת בָּנִיתִי לְמִשְׁעֶנֶת יָמִים
מְפָאֲרִים זְמַנִּים אֲחֵרִים.
|
אביב בא נושא עמו בשורה
נושק לשפתי כמאהב מיומן
חובק אותי בפריחות שמחות.
|
בַּיָּמִים שֶׁהַחֹופֶשׁ בִּי
פּוֹעֵם פְּעִימוֹת
אֲנִי נוֹדֶדֶת לְיָמִים רְחוֹקִים
שֶׁל זִיכְרוֹנוֹת וְאַהֲבָה
|
בצחוק עוללים עלי כותרתם
מתגלגל הוא במורדות היום
ולא נרגע
|
וְהַמַּיִם נוֹסְעִים בִּי
בִּזְרִימָה מַתְמֶדֶת
כְּאַבּוּבִים בִּנְהַר חֲלוֹמוֹת.
|
יָמִים שֶׁל זֹהַר נִתְלִים
בּוֹחֲרִים מְשׁוּבוֹת לָנוּחַ
נְעוּרִים.
|
שָׁמַיִם נָתַתִּי עֲבוּר
אֹשֶׁר וּתְכֵלֶת בִּי שׁוֹקֶקֶת
חַיִּים.
|
רוחפת לצלילי מחשבות
בנועם אורגת מסכת חיים
וזיכרונות.
|
ונחת בי משוררת שירה
קולחת בממטרים שלווים
כולה אהבה.
|
תכלת בראתי בלבי לצבוע קורותיי
בפסים בוהקים כעין רקיעו ושמש בו.
|
זֹאת אֲנִי נִבֶּטֶת בַּשְּׁעָרִים
מְחוֹלֶלֶת יָמִים שֶׁל חִבָּה
זוֹרֶמֶת עִם הַחַיִּים
גַּם כְּשֶׁקָּשֶׁה וְלֹא נָעִים.
|
ניגוני עתים מלווים
את נפשי, בוזקים
ניצוצות עלי שלכת
|
בְּיָמִים שֶׁבְּשִׁגְרָה
נוֹעֶלֶת נַעֲלֵי חֲלוֹמוֹתַיי
וּמִתַּאֲוָה לָשׁוּט עִם הָרוּחַ
|
אהבה היא זרזיף מים,
לפעמים נהר גועש
בועט ברגשותיי.
|
והימים ימי הלילך
והחמה המניצה
מתאווה ליחד
|
לִבְרֹא מִלִּים וִיחָסִים.
לִהְיוֹת דַּפִּים בְּסֵפֶר חַיִּים
וּלְהַמְשִׁיךְ לִגְדֹּל.
|
סתיו חודר בחרכיו
אליי נושק נשיקת פיוס
לשנה טובה שכולה אהבה.
|
ירח מלטף געגוע
באור חווריין.
מפציע רגשות ביקום
|
יָמִים רוֹקְעִים בִּי נִיגּוּנִים
שְׁתוּלִים בַּלֵּב מִתְרוֹנְנִים
וְש-ִמְחָה בִּי אוֹמֶרֶת תּוֹדָה
עַל יָמִים נִבְרְאוּ בְּצֶלֶם.
|
ללחוש סודות עלומים
במרחביך
ולאהוב אותך כמו שלא אהבתי
ימים רבים.
|
שתי וערב נוסקים ימיי
כמתווה השמש באדמה,
הגבר באישה.
|
תבונת חלומותיי נישאת ברוח
בערבות הומות סוסים
דוהרים לאינסוף
|
נוטעת את מעשי כיתד
בגופי, למנוע משבי רוח עזים.
ימים יאמרו טיבה זו של עשייה
שהיא סוחפת את הלכות הגוף והרוח.
|
סרוגה שתי וערב במרקמים
של חלום ומציאות
משולבים להוויה שמחה.
|
תפילה אחוזה בקנוקנת
מטיבה עם מקבלה לימים
של נחת ושלווה.
|
והאושר נוגע בו
כמו היה ילד בסחרחרת החיים.
|
כבצק
נילושו גופותינו
במנגינת לב
|
ימים עד בלי די ממתינים לי
מבליחים את האור באפילה מזדמנת
נושקים נשיקת נעורים מצלצלת
ללחיי ששבעו נדודים.
|
הילדה שבי מסרבת
לגדול.
פוסעת בנתיבים,
שמחה בדברים קטנים
|
הַשֶּׁמֶשׁ שֶׁלִּי זוֹרַחַת מֵהַטַּבּוּר
חַיִּים שְׁלֵמִים זוֹרַחַת בִּי
חֶדְוָה בִּלְתִּי אֶפְשָׁרִית
לְחֹום, אַהֲבָה וּמָה שֶׁבֵּינֵיהֶם.
|
סתווי לב נוטפים
מהותך מטפסים בין קירות לבי
נוהים בערוצים אחרים.
|
סימני שלכת באצבעותיי
טופפים במקצבי לב.
|
ואור שחר מביא מזור
ללילה מתגעגע
מתרפק על שמיכת פוך
|
ממקום שמשקיפים חיי
ניבטים אורות מנצנצים
ולפעמים שוררת חשכה
|
חבק אותי עד קץ הימים
כתכלת במרומים נישאת על
גבי ענן
|
יוצרת מהות בשתי ידיי
לאחוז בבריאותי
ולומר שלום לעולם.
ימים בי רוצים למחול
|
בוקר מלבלב מטפס על
חלומות אמש עוטה מעילו
ואץ לטייל ברחובות
|
האהבות הנושנות שלי
כסיפור שלא נגמר
חולצות נעליים
וישנות במדבר בשק שינה
|
וחמדה שורה בי
כבכל הימים בהם
פועמת חוויות.
|
יוֹדַעַת עֳמָקִים רַבִּים
בָּאִים בְּרֹגַע וְסַעַר
גּוֹנְבִים רְגָעִים שֶׁל אַהֲבָה
|
קליפות השחר נמנמו
את שנתי הקלה
ונרדמתי לרגעים ארוכים.
כשהקצתי עמדה שמש
|
ואני מתבגרת בין העונות
ובשערי נזרקים פתיתי לובן
של זכרונות
|
כמו בציור של פיקסו
חיי הסוריאליסטיים
נצבעים
במוזרות של צבעים.
|
שפעת חוויות הבאתי
אל פנימיותי המתעצמת
עם הזמן, שקורא בי
דגלי חופש ואחווה.
|
במבוכי האנשים
מבינה פשר התנהגות
בשקיפות מתמדת
והאדם כשה תועה
|
ועתה בין שביליך
מרופדת משי
וקטיפה
|
ימים של רצף רצים בתוכי בשטף,
אוצרים בתוכם אוצרות שלא ניכס
טיש לפניי.
|
נפלאות בריאה ביקשתי לי
בבגרותי מעודנת השנים
לצלצל בפעמונים כענבלים של אור
מדושני עונג
|
נוסעים ענני הלב
קצוות היותי.
שוקעת בנבכי הנפש
עד יגיעה.
|
בחרתי בך בינות עצי אקליפטוס
מרשרשים אהבה
ורבה החמדה שחשתי בגללך.
|
כשתבוא אליי אגיש לך
המיית ליבי על מגש
מאוויי העלומים
|
שוטחת תפילתה
לאלוהיה שינתב
דרכה במסתרי הזמן.
|
נָחוֹת בִּי
שָׁנִים שֶׁל כִּילְיוֹן וְאַהֲבָה בִּי
אוֹמֶרֶת תִּקְוָה לַיָּמִים שֶׁיָּבוֹאוּ.
|
סלדנו נמשכנו
ונותרה אהבה מיותמת במינה
עוגיית זמן נימוחה ומתוקה.
|
חורשים עורגים לאהבת שמש
את האדמה ואני עורגת אהבות
בנות קיימא לקיץ חורף
|
כְּלוּחַ חָלָק צוֹבֶרֶת
רְגָעִים נֶעֱרָמִים בַּעֲרֵמָה
שֶׁל רְגָשׁוֹת.
וְהַלֵּב רֵיק מִתְּחוּשׁוֹת.
|
הָאוֹר אֵינוֹ כָּבֶה בְּסוֹף הַיּוֹם.
הוּא מֵאִיר שִׁכְחָה
מִתְנַבּאת בַּדְּרָכִים .
תּכֵלֶת בי רוֹצָה לִנְשׁוֹם
פְּסָגוֹת.
|
ואני עמלה ברוח הימים
כנמלה בקינה, למצוא נחמה
בין המילים ובין השירים.
|
ומתוך הגוף יוצאים
פעמי רגשות נסתרים
ארוכים ומפותלים.
|
וצחוק עוללים ילווה שנותי
המתבגרות, כמטבעות תפילה
נהדרים ומזככים.
|
ענבלים של תקווה
מצלצלים היותי
פועמת בין חוויות.
|
אהבות עלומות בדרכי
ערגו משובה האירו
ימים של פיוס ושלווה.
|
ברכת עוללים
יונקת שירה
תברך את היום הזה
שהוא כולו ראשית שנה
|
אֲנִי פִּיסַּת יָם בְּתוֹךְ
אוֹקְיָאנוֹס גָּדוֹל שֶׁמְּבַקֵּשׁ
לִחְיוֹת בְּאֹמֶץ.
|
אישה אחרת
תמתיק לילותיך.
תדע עונותיה
עימך.
|
השקט שבי מבקש למרוד
ולצעוק על עוולות
פירמידות כמוסות נפרשות
עמוסות כל טוב.
|
לא הרוח לחשה לי
שברי מזמורים.
לא הים סיפר אדוותיו.
|
הגוף האתלטי הזה
הגמיש כנמר ורקדן
מיומן אשאיר בבית
לזמן אינטימי יותר
|
לילה שחור בוהק
בי פנינים מעורטלות.
קסם הלילה מעלה זיכרונות
ודמותך שוזרת ניגונים.
|
תפארת ימיי מוארת
בשיאה ואני עונדת פניני מסע
על צווארי למוד השנים
|
בכל הימים אוספת
געגוע בליבי
למשמורת אהבה.
|
ודמותך צפה מול מבטי החולם
חובקת שנתי.
ימים של געגוע בפתח
רוויים פסוקי חלום
|
נחלים נאספים בי
כאילו הייתי ים
גדול ומפכה
|
ואני פעמונים מתרוננים ברון
לשמח שעות גנוזות של אפילה.
|
הַתְחַלּוֹת חֲדָשׁוֹת הֵן לִפְעָמִים
גַּעְגּוּעִים לְמַשֶּׁהוּ אַחֵר.
|
פקעות חיים בראתי
לשמוח ולהקל על מציאות.
יודעת חדוות וימים אחרים
ממשמשים ובאים בערבוביה.
|
ולפעמים גנוז האור מלהפציע
וחושך שורר במפתיע
אולם תמיד מלווה האושר
צעדיי מאושש תפילותיי
|
ואני פרח חיים
נושמת היותי
בין עונות שנה
ועונות חיים.
|
חורף בי נוהה אחריך
מונה עקבותיך בי
ללא מנוח
|
עור בעור היינו קשובים
למתהווה בנו,
טופף רקותינו המהדהדות
|
על ראשי קמלים זיכרונות
עטופים בניחוח משכר
אורזים ימים שלמים של הפתעה.
|
בלילות באה אליך
עטויה מילים.
ממוללת אותך להברות בני יום.
|
גַּעְגּוּעִים לַבַּיִת מוֹתִירִים
שׁוֹבָל זִיכְרוֹנוֹת נִשּ-ָא בַּחֲלוֹף
הַיָּמִים כַּעֲרָפֶל לְלֹא מוֹצָא.
|
לצוענייה דמיתי
ולא ידעתי מנוח
אהבות נתנו בי
סימנים טובים ורעים.
|
אהבות קטנות באות
בי עושות מעשים גדולים.
נחמה רוצה לרוות
צוף מלוא הפה.
|
והלילות מגיעים בלי פחד.
כקונצרט אחד גדול, עשוי כולו
מסימפוניטות קשורות קשר
הדוק לפחדים הנאלמים.
|
אהבות צמאות
זקוקות לעילוס מילה
מרנינה
|
ציפורי מסע מספרות
ערגות נעלמות
לאהבות דהויות
|
לא צעדתי בדרך המשי
גם לא קטפתי כוכבים
|
"אני אהיה יפה
עד כאב"
אמרה וחיכתה.
|
ילדה אהובה
עוד מרחם
בצלילי חיוכים
מתחייכת
|
ואני שותקת מילים
הומה לחנים
כעדר צאן יורד מרכסים.
|
ופניתי אל האור,
זורח בי שבעתיים
וקורן בכל הזוויות.
|
ימים רוצים
להגיע לצמרת
ולקוות לימים יותר טובים.
|
בְּיָמִים שֶׁהַשֶּׁמֶשׁ נוֹטָה
קָדִימָה אֲנִי נוֹטָה אָחוֹרָה
לַזִּיכְרוֹנוֹת וּלְמָה שֶׁבֵּינֵיהֶם.
נְכָדִים הֶעְתִּירוּ בִּי שַׁלְוָה
|
יומי יאיר עלי אורות
נפלאים משבעת הרקיעים
ואור בגנוזים ילחש לי
תפילה שכולה תום
|
צעדים שצעדתי בריק הנורא
לא ישובו לעולם להיות צעדיי.
ואני חולמת בחירות חדשות
פוסעת על גב עננים.
|
ואני צועדת לעתים
בחשכה מונה צעדיי
עד הפנס הבא
|
כעדרי צאן
ינהו אחר חליל רועים
וצליליו יפים
|
מסירה מעצמי
צעיף אחר צעיף
כדי לזכור
ילדות נשכחת
|
הצער מכלה חלקות טובות.
בולס זמנים וקורבנות.
צער אדמה וצער אישה
לא ישוו לעולם ל עבר חף
|
ורק קולך פותח נתיבים
של חופש ואחווה.
|
רגעים גדולים עיצבו ימיי
כסיפור שלא נגמר,
ואני מעצבת עלילה כרצוני
לחיות טוב ושליו.
|
קול הוריי קורא בעורקי
לקום לעבודה
ואני עצלה מתפזרת במיטה
לא קמה.
|
קיץ מאוהב
מתדפק בחלוני
חמים ומזיע
|
ימים טובים בפתחי
מבשרים סופו של קיץ מהביל,
חורך את הנפש לצאת מגדרה.
|
אחיזות ימים נפלו
כבלימה למאוויי הכמוסים
|
לילות נוטפי געגוע
שולחים זרועותיהם אליי
באים אליי ממכחולו של צייר
|
בבגרותי החלו פעמוני גילי
לצלצל ונשביתי בצלצולם.
שריגי חמדה מטפסים אלי
מכל עבר מלטפים מהותי,
|
מתבוננת בצמרות רחוקות
חולמות חלום משפחה.
מחובקת בחיי
אוחזת סנסיניי באושר.
|
פרחי שכחה רבים קטפתי
והם מעטרים ראשי בצורות
משונות של יופי.
|
קמטי חיים בכף ידי
פורצים חדווה נישאל
על גל.
|
וחיי עוברים בסך
כחרוזים תואמים בשרשרת
לא נגמרת
תלויים על צוואר התקווה
|
זרעי תשוקתך נובטים
בלבי השומם
רעננים וטריים
משוטטים ברחמי
הכמה לאהבה.
|
בין הפוגות סגרי הקורונה
נפגשת עם נכדיי,
משוש נפשי,
|
טובים ורעים גרעיני תשוקה
באים בשגרה ובדמיון אוחזים
ימים טרופים ומבוערים
|
ען כוחות מחודשים תרה
אחר זריחות מאירות נבכי נפש
מפותלת.
|
אתה מרטיט בי מילים
בהינף שפה
נוגע לא נוגע בחוויות
|
והלילה מהלך בי כלוליין
בקרקס נייד של החיים.
|
רק אהבה תגרש את החושך
ותביא את האור אל מקומו
המרכזי בי.
|
והעולם כראי בי
מהפנט שעותיו,
מחולל מראותיו
ומעורר הערצה.
|
וינהו מבוכי הלב
אחר ברכה זו
לשנה טובה ומתוקה
|
ראשית שנה לבושה היותה
באה לקראתי עטופה כוכבי מרום
נוצצים בראשיתם.
|
יומי הפף לילי
ולילי עונשי
כיתד נאחזת בליבי
מבלי להרפות
|
פרידה היא סיכומה של פגישה
אמרתי לך בעיניים נחרצות
והלכתי לאי שם, במקום שהחרציות
נודדות בלילות ללא שינה.
|
בבגרותי הנצו בי רימוני תשוקתי
והחיטה תפחה במחוזות עלומים.
יד נעלמה הפכה שירים למנגינות
שוררו אושר לבבי
|
נופים רחוקים קוראים בי פסוקים
והשגרה שוברת הרגלים מילוליים.
|
אהבות רוצות בי לפרוח
גם ברגעים אחרים.
|
רוגעת מילים,
ניבטות בחשיכה
ממוללות תמלילים.
|
סייג לחוכמה היא
לא שתיקה
ואני שותה שיממונך.
|
המחר יקרוץ לאתמול
בידידות וענבלים של תקווה
יהדהדו בי לעולם.
|
לולאות לולאות
קושרת את חיי
בחבל אמיץ,
סולח היטב וחזק.
|
זוכרת לך געגוע
נסחף ברוח ובגשם,
לוכד חלומותיי ברשת
פרפרים.
|
בין מלמולי אהבה
למשחקים עובר קו
שאינו מחליד.
|
שברירי ור בי
מתנפצים
טועים
תועים
|
בְּשַׁבְרִירֵי הַמִּלִּים הַשֶּׁמֶשׁ
בּוֹקַעַת בְּאוֹרוֹת נִפְלָאִים
מְאִירִים מַחְשַׁכִּים,
|
התרגלתי אליך
לריחות
לתשוקות
כנעל בית משומשת
|
שדות געגועים הם לפעמים
בית לחלום בו חלומות,
כרית להניח בה את הראש,
כר דשא לרוץ אתו באביב
שכולו חג, ותכלת מפעמת בוורידים.
|
שורות חיי נכתבות
בשמחה, חיות את הרגע
ונאספות לשירים.
|
חיוך ומבט חם מעניקים
מטובם לזולת גם כשהלב
נעול לאהבה
|
קול צעדי תקוותי במרצפת
חייך נבלעו.
|
חורף חוגג היותו בין אדמה
לשמיים ממטיר ברכתו
לכל המסתופף בחיקו.
|
מרופדת באשישות
אני חולמת אהבה
|
המחר צופן אתמול
עכור
ניתז כביב שופכין
על קירות אפלים.
|
בּוֹא תַּבִּיט אֵיךְ צְחוֹק
רוֹעֵם בִּי מִתְגַּלְגֵּל בְּשִׁיפּוּלֵי
הַבֶּטֶן אוֹמֵר מִלִּים יָפוֹת
לַיְלָה רוֹקֵם כְּסוּת חֲשֵׁכָה
|
צומחת לאיטי בין צמתים
מסתעפת לריבוא עננים
|
גַּעְגּוּעִים נוֹשְׁרִים
כְּעָלִים בַּסְּתָיו
לְלֹא זִיכְרוֹנוֹת מְעִיקִים. קרא
|
שלהי אתמולים עטפו
אותי שתיקה.
מכונסת בדרכי אומרת
זריחות.
|
רוחות צעקניות, חמקניות
נושבות בי
|
בְּשָׁעוֹת שֶׁל הִרְהוּר
מִתְגַּשְּׁמִים בִּי חֲלוֹמוֹת
וַאֲנִי יַלְדָּה קוֹפֶצֶת בֵּין
שְׁלוּלִיּוֹת מַיִם.
|
בְּשָׁעוֹת שֶׁל הִרְהוּר
מִתְגַּשְּׁמִים בִּי חֲלוֹמוֹת
וַאֲנִי יַלְדָּה קוֹפֶצֶת בֵּין
שְׁלוּלִיּוֹת מַיִם.
|
בין לבין עומלת מילים
נדברות אליי בחשיכה
ממלמלות דבר חיבה.
|
שמחת בית אבי
עולה על שולחן החג
כל שנה, וזכרו מאיר
יומי בנגוהות אהבה.
|
פרפרים בי שמחים
קוראים הידד ליום בוהק,
מלא חדווה ואור נישאים
כגלים באופק.
|
שמחה בפרוזדורים
קוראת הידד
ליום חורף מעונן.
|
לוכדת שברירי אור
לכדי שמיכת חלומות
מניפת זיכרונות
|
כשאתעטף שמיכת קוצים
הדרדר יפגש עם החוח
תבוא ותנשק פצע ופצע.
|
ופועמים השמים פעימת התפעלות
וקוראים הידד לחיים.
|
רוח חרישית מתהלכת
בי, שוזרת פנינים
לתהליך ארוך של
סבלנות ותקווה.
|
ימי ברכה באים
עוטפים אותי
בגוונים של שלום.
|
עם אפיקים זורחים של
תקווה ואהבה תכסה
ימים של שלווה ניבטת.
|
טיפות גשם נפלו
במרזבי חיי,
נשרו כעלי שלכת
מיותמים על פסיפס המדרכות
|
נבטוטים צמחו
רעננים לרוח המתחדשת בי
סרוגים ברקמה צפופה
של חוויות.
|
שחר מקיץ משמיכת פוך
טבול ניחוחות שינה ובושם
|
ימי אלול מעיפים בי מבטים פנימה
להתבונן ולסלוח.
שנה חדשה בפתח טומנת בחובה
הפתעות נדירות.
|
וְהַזְּמַן פּוֹעֵם פְּעִימוֹת
כְּמוֹ שָׁעוֹן זָקֵן שֶׁל פַּעַם
סוֹבֵא זְמַנִּים וְעִתִּים.
|
כולי גלים של ים
מציפים בי חלקות אושר.
|
בַּזַּהֲרוּרִים שֶׁל הַחַיִּים
יֵשׁ לִפְעָמִים עֶדְנָה
בָּאָה בְּגַלִּים שֶׁל נֹעַם
וְיוֹם מְבֹרָךְ קוֹרֵא הֵידָד
|
גְּסִיסוֹת רִגְשִׁיּוֹת הֵן
לִפְעָמִים מַעֲנֶה
לִיחָסִים לְקוּיִים
בְּאַהֲבָה וְתִקְשֹׁרֶת.
|
תְּכֵלֶת נָתַתִּי בַּלֵּב
וּמַנְעוּלִים בִּי נִפְתָּחִים
בִּזְרִימָה שֶׁל אַהֲבָה
|
טללים של אתמולים עכורים
נותרו בי כאילו לכסות
ידיעות מרעישות
|
ואני סוחטת את הדממה
כמערבלת בה חוויות
ותרחישים אפשריים
ליפות את מציאות חיי
|
צעיפי תקוות נושנות
מאירים כאלומת אור
מסמנים התבהרות מלאה
של חוויות.
|
זיכרונות הם דפים בספר חיים
מרגש ובלתי מסתיים.
|
וַאֲנִי מַיִם זוֹרְמִים
בְּתוֹדָעָה מְסֹעֶפֶת אַהֲבָה
וִילָדִים בִּי גְּדֵלִים כְּמוֹ עֵש-ֶב פֶּרֶא.
|
והאביב בעקבותיי
כמאהב עקשן
מקלעות מילים בי
רוצות לבקוע.
|
והאביב בעקבותיי
כמאהב עקשן.
|
ימים באים והולכים
ועיניך מלוות אותי
מכילות, מקבלות
|
את תקוותי האביביות
תליתי בחוץ לאוורור
מפני החורף המכלה.
|
הַתְּכֵלֶת נוֹגֵן בִּי
מַנְגִּינוֹת ייִחוּדִיּוֹת
מַלְחִין יָמִים שֶׁל
אֹשֶׁר וּכְאֵב
|
תלתלי קיץ מבשרים היותי
מבלה יותר ומקייצת בין שבילי דעת.
|
צְלִילֵי חַיִּים נוֹגְנִים בִּי
מֵיתָרִים כִּפְלַיִם
כִּנּוֹרוֹת לְהִתְפָּאֵר.
|
פִּיקָאסוֹ מְצַיֵּר בִּי
תְּמוּנוֹת חַיִּים נוֹגְעוֹת
בַּהֲוָויוֹת עֲמֻקּוֹת.
|
כינורות בי מנגנים
מנגינה רבת ערך.
פיקאסו מצייר בי
תמונות של אהבה.
|
מונה הזמן פעימותיו
וזולגות השתיקות.
רעמים וברקים באו
ונדמו.
|
תן בי כוח
להיות חזקה ומסועפת
כצמרות העצים
|
קמטוטי תפילה ישנים
חבויים בי מימי ילדותי
כשאבי היה מתפלל בבית כנסת
עטוף טלית כולו הוד וקודש נסתר.
|
אהבות באות
בטיפות גשם זולגות על שמשה,
ביום בהיר של שמש
מאיר ערפילי אתמול.
|
בקרוס רגליי עוד
אתפלל לניצוץ שהלהיב
בשר ורוח.
|
תרמילי תקוות נגוזות ברוח
נשאתי על שכמי אולי יבוא היום
ואתעורר מהציפיות הנוברות בי
כחולדה.
|
וְהַיָּם נוֹהֶה בִּי כִּפְלַיִם
עוֹרֵג מְשׁוּבוֹת
חוֹלֵם חֲלוֹמוֹת
|
ריח זיעתך
היכה באפי
חושני להכאיב
|
בין שבילייך
פסעתי שיכור
מריחות ותחושות
|
כמו שגרה טובה
הבאה בעיתה
התרגלתי אליך
לריחות
לתשוקות
|
אל הארכיון האישי (5 יצירות מאורכבות)
|
|
מי אמר שכדי
לחיות צריך
לנשום?
מי אמר שכדי
לנשום צריך
לחיות?
למה אי אפשר
לחיות את הנשימה
ולנשום את
החיים?
רב חובל מוטס |
|
