|
היא לא אומרת כלום
לא מספרת כלום
רק לפעמים בלילה, בוכה קצת
אבל לא אומרת כלום
היא לא שומעת כלום
אולי היא לא יודעת כלום
וגם כשמתקרבים ולוחשים לה
זה לא עושה לה כלום
והיא לבד בחדר, שוכבת
ולא אומרת כלום.....
והמפל לנצח יזרום
והכל ילך לאותו הכיוון
כי אין חדש תחת השמש
ואין זמן לבזבז
|
ובעוד את יושבת לך
חושבת שאת בחורה איתנה
את מתכחשת לאמת
ובגורל רק מאמינה.
|
I'll help my self to the back door
Of your life
I'll be the one to pick up the pieces
Of my life
|
And I thought you needed me
And I thought you cared
But as the distance grew wider
You thought you grew smarter
|
Caged within the depth of the night
|
מי אמר שאני מוכרחה
לאבד את עצמי כדי לתת לך תקווה
ומי אמר שאת יכולה
להגיד לי הכל ואז לשתוק
|
אני יושבת פה
ואת מהצד השני של הקיר
ואני יודעת שאת
בוכה
|
Tell me your fucking secret
That you hide from all
Show me some real colors
Before I lose control
|
לחי ספוגת דמעות
ריס תועה שנפל
מתגלגל לו במורד הלחי, הרטובה, הדביקה
|
Undo the pain you caused
Undo it all
|
It's unreal
It's unreal these emotions I feel
My heart is aching whenever you touch
Craving your lips
|
וככל שהזמן חולף
הכל רק נהיה יותר קשה
וכמו שהפחד דופק על דלתי
כך מחשבותיי מכניעות את ליבי
|
הלבד לבד הזה
כמו חוסם עורקים
הדם לא זורם והדמעות חונקות
|
נשארת בתנועה.
קדימה וקדימה.
לא עוצרת לשנייה.
לא מסתכלת אחורה.
|
כתפר שנפרם
ככפתור שאבד
איבדתי את עצמי
|
מזדחלת אליי בשנתי
נושפת על צווארי
מלטפת את שערי
נושקת על לחיי
מרפרפת על עפעפיי
|
Sleep away
Let all your thoughts slide away
Dream away
Let all your suffering be gone
|
......
כבר נמאס לי מלנסות להבין אותך
......
כבר נמאס לי מלחוש חייבת לך
......
כבר נמאס לי מלשנוא את עצמי בגללך
......
כבר נמאס לי מלהכאיב לעצמי למענך
|
והכתר שעל ראשי יכול ליפול
מראשי המלא מחשבות שבורות
עלייך
וממך אני מנסה להתנתק
|
זה נגמר
הכל עבר
לא ראיתי
לא הייתי.
|
הצל שלי
איבדתי אותו
איבדתי את עצמי בו.
אני בתוכו
והוא בתוכי
|
רגע לפני שאני נרדמת
אתן תמיד באות...
לנצח תבואו נכון?
הרי... עד הקבר לא תתנו לי מנוח
|
While I'm listening to the rain/ I miss the fact that I'm
drowning/
In a puddle of black water /no one can here me dying/
|
החלון פתוח לרווחה
הרוח חודרת לחדר
ולנשמתי הגוססת
עורי מצטמרר
|
נדודי שינה?
לא, זה לא מה שקורה פה.
אינסומניה?
כן, אולי זהו המצב.
|
מנסה להבין אותך
נשבעת לקבל
לחבק כשקר לך
לאהוב אותך יותר.
|
עיוורת
לצבעים שפעם ראיתי
חירשת
למוזיקה שפעם שמעתי
|
מבלי לפחד
מבלי להתבייש
מבלי לכאוב
מבלי להתחרט
|
חושבת וחושבת
ובשאר הזמן
מנסה לא לחשוב.
|
בהנחה ש
אני מעדיפה להתערבב בקהל
שאני זו שבוחרת להיבלע - לעטות מסכות.
|
לילות חסרי שינה.
לילות בלי חלומות.
ואם כבר -
חלומות ריקים.
סיוטים.
|
אם את בדיכאון
אני כותבת בשבילך
כשאת מרגישה כאב
אני דומעת במקומך
|
מתקלפת לאט, כל כך בחן.
מסתלסלת כמו רקדנית.
עוד חתיכה
ועוד חתיכה
במורד הדרך.
|
מילים שחודרות לתוך הנשמה
ולא משנות דבר.
שירים שמתנגנים ברקע
אך אין להם ליווי.
|
כדור בוער
עיגול זוהר
בים של שחור
בשמים אפלים וריקים מאור.
|
ושוב עוד לילה ללא ירח
וכוכבים - שהעשן ברחוב מסתיר
|
שונאת אותך שונאת אותך
שונאת אותך
טיפת רחמים אין בך שונאת אותך
|
head exploding
nails rusting
eyes tearing
heart pounding
|
לא, לא כואב לי כלל
זו סתם תקופה רעה שתכף תחלוף
עוד דקה ואני נרדמת
והחלום ישכיח ת'כאב
|
כתם הוא כרסום
של היסודות
לכלוך בתוך כל השלמות
נטע זר בטוהר.
|
היא לא רואה / שכבר אין שמיים / הגשם מטפטף לה מהעיניים
יושבת כפופה / בוהה במראה / הגשם דופק על חלונה
|
את כבר לא אותה אחת שהכרתי מתמיד
כבר לא אותה אחת שנותנת בלי להגיד
כבר לא אותה אחת שאומרת, גם כשנראה שלא צריך
כבר לא אותה אחת שפשוט שם, כדי להדריך.
|
כמו ללכת על המים
הרעש שבינתיים
מחסיר בי פעימה
מחפה על הדממה
|
אין לכם מטרה, אז שמתם אותי לאחת
לעשות אותי מושלמת
לחנוק אותי אט אט
|
למה
כל כך קשה למצוא את המילים?
לחבר אותן למשפטים?
|
נשיקה רטובה שנותנת
גם לחולמים
מקום טוב יותר לישון
|
מבט נשנה במראה
אותה דמות כעורה ועגומה
ומאחוריה
הדמות שאת רוצה לראות
זו המושלמת, זו שאת שואפת להיות
|
מלבד לזריחה
אין עוד אור אמיתי.
קלף אחר קלף אתם מתפוררים
ונופלים מהמגדל, אל הקרקעית
|
פחד משתק מהול בחרדה
הקלה שלא מקלה.
צביטה בלב למול מראה מחריד
חלום המתגלה כמציאות מרה.
|
למה להתרגל לדברים בעצם?
בסופו של דבר, הכל משתנה.
|
Where do I go when it is all black?
To what purpose do I continue in this journey of mine?
Im going, going and going till someday I will be gone.
|
אם הייתם נותנים לי סיבה, סיבה להיות כאן, להאמין בעצמי.
אם הייתם נותנים לי מטרה אחת שבשבילה שווה לי להשאר.
אם הייתם מראים רצון טוב.
|
אביב.
זו אמורה להיות תקופה כל כך שמחה ושלווה.
תקופה כל כך בהירה ונעימה.
פרחים, ציפורים, וחום נעים שמדגדג את הגוף לצאת החוצה.
|
מידיים רכות של אמונה שלמה
נפלתי לתוך בור של מרה שחורה
מנסה להרים את עצמי
לאסוף את השברים
לאחות את מה שנותר כדי להמשיך בחיים.
|
יושבת בחדר, בוהה בתקרה וחושבת: על כל מה שהיה, על כל מה
שקורה, על כל מה שהשתנה, על כל שעוד יהיה, ולא מגיעה לשום
מסקנה.
|
דמעות מצטברות
בעין יבשה
כאב מתפשט
בנפש רדומה
|
יאוש, כל כך הרבה יאוש.
מנסה לא לקרוס תחתיו אבל כתפיי לא איתנות עוד.
אין בהן את הכוח להחזיק.
אין בי את הכוח להאחז.
ואני נושרת כמו עלה, וגורלי, קרוב לוודאי, גם הוא יהיה זהה לזה
של העלה.
|
קטע כתוב,
מחשבות חולפות,
לא מסודרות, לא רוצות להסתדר.
הבעות ורגשות שחולפים להם מדי יום.
בזמנים שכאלה
כבר אין כוח לנסות ולעצור אותם.
|
קרה לכם פעם שהלכתם לכם ברוגע
על אדמת חצץ... כאילו כלום,
ואז אבן קטנה מצאה את דרכה לתוך הנעל שלכם?
|
חייכי - מצלמים אותך.
את חייבת לחייך.
זה מה שאמורים לעשות כשמצלמים אותך.
|
אני לא במצב נפשי להתעסק בחרא.
רפרופים נוגים של עבר ורוד חולפים לנגד עיניי,
והם נבלעים בתוך צלקות של עתיד אפור.
גוונים עתיקים של ימים שחלפו כבר מזמן שבים אלי,
כמו ריח עלים בשלכת
שנופלים על הקרקע בזה אחר זה,
והופכים לערימה בגווני חום אדום.
|
אם יש משהו שאני באמת אוהבת זה ימים מנוצלים.
מנוצלים עד תום.
|
אל הארכיון האישי (7 יצירות מאורכבות)
|
|
מצטערת, אמא שלי
לא מרשה לי
לאכול אחרי 9
בלילה...
ילדה קטנה
לפדופיל שמגיש
לה סוכריה
"רגילה"... |
|
