|
אני לא מאמינה באהבה ממבט ראשון
אני לא בוטחת בקשר עין ראשוני
אני לא מתרשמת מהידלקות ראשונית
עכשיו זה קצת שונה.
|
רציתי להגיד לך, שבכל מקום שאליו אני הולכת, אותך אני רואה,
אפילו כשאתה לא שם.
אני רוצה לשאול אותך, האם זו אהבה?
|
"הדלת השנייה תוביל אותך ליציאה", אמר ג'יק בקול כמעט שבור.
עוד רגע והיה נדמה כאילו הוא יפרוץ בבכי. אבל לא, לא ג'יק החזק
והמאופק שלי. השיגעון המתוק שבדבר הפרידה ממנו רק התגבר, ואז,
כשהבטתי אל תוך עיניו החומות, זה היה כבר על סף השבירה.
|
גן עדן יפה כמו שרק גן עדן יכול להיות- יפה.
יש שם מדשאות רבות, המון ירוק ופירות בכל מלימטר ומלימטר בעצים
הקרובים למים
אגמים, מפלים ומעיינות בשפע שם
|
"את רואה את האיש הזה? היית צריכה לתת לו לעבור" אמר הבוחן
שלי.
אני כבר העדפתי את יותר את הראשון, הוא יותר סתם את הפה שלו.
כל כך הרבה הערות בעשרים דקות מסכנות!
|
"אבא בוכה בגללך בלילה" אמר בילי הקטן עם שתי עיניו הכחולות
שמסתכלות ובוחנות את עיניי. שתקתי, לא ידעתי מה לענות לו על
זה.
|
"נו, תצטרכי לדבר קצת כדי שאוכל לבדוק את המיקרופון ואת
האוזניות", אמר ברקוביץ, הטכנאי(לכאורה) של הרדיו מהחדר השני.
הייתי בתפקיד השדרנית (לכאורה) עם ארבעת המרואיינים שלי.
|
זה קרה בזמן סופות של תשוקה
אך האהבה עוד לא יצאה
ולי כבר נמאס.
היומן מלא באשליות.
|
נוצר מעגל ואני עליתי להופעה
כל מה שראיתי זה קהל של נעליים
אבל הרצפה נעימה וצבעונית
ומראה לי עולם שלם מתחת
|
באותו לילה יפה שאמרת לי: "די"
רציתי לשמוע אותך אומר את המילים
על כמה שאתה לא רוצה אותי...
|
אלוהים הכריע אותי על הברכיים
הושיבני בכוח וללא התרעה
|
עם כל גבר שהייתי
ייחלתי להיות איתו לעד
אך כל אהבה שצעדה לעברי
ברחתי ממנה בקפיצות ענק
|
במצבים הכי קשים
אפשר להרגיש איך הלב גועש
איך הוא קורא לך
איש חלומותיי
|
בזכותך יש לי הכל
בזכותך אין לי מחסור
|
אני משרטטת ציורים על פניו,
באצבעותיי הרועדות,
עיניו הירוקות, משהו מוזר מעמיקות,
בפניי שלי.
|
אני אפרוק את כעסי על כל רהיט מסכן בחדר
אני אמרוט את שערי הידוע ביופיו לחתיכות חתיכות
אני אקשיב לשיר העצוב ביותר בעולם
אקשיב לו, ואחשוב עליך
|
את מסתכלת עליי במבט כאוב
את לא יכולה עוד לומר מילה
בכל יום שעובר, זה יותר מוצדק
תני לי עוד סיבה אחת
|
הולכת עם הפאר והראש מורם
הידיים מצביעות ומבקשות דברים
השפע בוקע מתוך אופיי
אך בלבי אני מרגישה ענייה
|
תקווה ביישנית שמעיזה להקציף לבליטה
מתבטאת במבט שבוי בעיניו של בחורי
|
לפעמים כשאתה מתבונן בי
אני מרגישה את השינוי
ולפעמים אתה מתנהג כאילו אתה מכיר אותי שנים
והמילים הזרות שלך גונבות ממני את החשק
|
נכנסת בכניסה - אומרים שלום
עוברת במסדרון - מיני תגובות ואורות מתעוררים
חיוך טיפוסי - כובש את פניי
|
החיקוי העלוב של הרצון
הנעליים שכבר נעזבו מזמן
הדג זהב שמת לי באמצע הדרך
הכאב שמרגיש מצוין בלב
|
הוא כתב לה מייל,
והיא חזרה אליו עם חיוך
|
נרות מקשטים את החשכה
ורעשי ההליכה שלי ממלאים את החלל
הכוכבים משגיחים עליי ללא סיבה
|
מלאה בשטויות
תירוצים גדושים מכוס השכל
|
קוראת בסיפור כביר העצב והכאב
פרסום בשלט חוצות על הפגנת חולשה
גוון הקללות הבלתי נאמרות
|
אם תירה חצי רעל לעברי
אני אתקפל ואסתגר
אם תשאל לשלומי
אני אצעק ואתגונן
|
אני אבודה בשמיי השמיים הכחולים
חולמת על מצבים שבורים וחדים
וידיי נפצעות מהלב המאמין
|
ושוב הדלת נעולה,
והנה אני כלואה.
|
שותקת בצורה מעוררת רעמה
או מדברת שטויות בלי שמץ של עובדה
|
זה לא אתה שפגע בי
זה רק אתה שאמר לי
|
אומרים שהזוהרים תמיד חזקים
יפים וגאים ותמיד אומרים
מה הם רוצים
|
נתת לי להרגיש בטוחה
גרמת לי לחוש בקשר אמיתי
הכאב מושך עוד קצת זמן
הצעקה שלי תכה את כולם בהלם
|
מה גדולה הייתה ציפייתי
מה גדולה הייתה אכזבתי
|
כניצן ורד לבן וענוג שהתחיל זמנו טרם האביב
|
רוח נושבת בחוזקה
גלים יפים מציפים את לבי
הים הכחול מתעורר לבקשתי
|
הולכת יחפה
לעולם חדש חציו פחד
|
הוא בסך הכל ילד
עם פרצוף חמוד כזה
ועיניים מעוצבות להפליא,
שהיופי עצמו אולי בוקע מהן
ושפתיים חושניות
|
ילדים במדים
גבוהים, נמוכים, רזים ושמנים
|
אני יושבת וחושבת וחושבת
ושוב חושבת
ואני לא מבינה מאיפה כל זה
נפל עליי
|
התחלת מחזור חדש של חיילים
בהרמת קול וניפוח חזה
כמו בלון
|
דברי ההספד שנאמרו עוררו בי מחדש זיכרונות
מלווים בדמעות ובאנחות קטנות
על שהיה ולא הערכתי מספיק
|
זה לא פשוט זה אפילו קשה
אתה עושה הפרדות בין כל השאלות
|
כששנינו רבים אנו מכוונים את הכידונים
הסוסים מוכנים לצאת לקרב
ואנו עוטים מסכה במקום קסדה
ומעמידים פני אויבים
|
לא אסלח לעצמי, איך השארתיך...
|
לב סדוק ומאובק
צולע לצלילי הים הגועש
מתעטף בצעיף חשק בתולי
|
ישנו אחד בעל הופעה מרשימה יותר מבעבר,
ומבטו כבר לא יפה כשל תמים
אלא מושך כשל גבר,
ועיניו זוהרות להן, פקוחות ומסתכלות על עיניי כמו פנסים
|
את קול הצעקה נשמע ממרחקים
והילדה ששאלה תמצא עצמה לבד
המילים שיזרקו לעברי יהיו כאבנים
פוצעות ומכאיבות
|
המוזיקה ממשיכה להתנגן
יום בא והולך וכן גם לילה,
וים חדש לו מגיע
|
הכאב מתהדק סביב לבי
הייאוש עוטף את ראשי
|
הרוח תשנה כיוון
השמש תאיר הרחק מכאן
ואני כבר בחרתי.
|
אם תלך אני אסגור את לבי
ולא אתן נפשי באף אחד
|
אחד שיכור ופצוע בנפש
וצובע את הדרכים באדום
|
צל חביב, לאן אתה רץ? מה נחפז?
|
בחור אחד נוצץ בחשכה
ואין זה משנה כמה תנועות כהות ינסו לכסותו
עיניו יסנוורו בתכלת את דרכי אליו
|
עיניים עצובות שמחפשות חיוכים
נמשכות נואשות לכיוון הצחוק
חוסר ישע שבוקע מבדידות
|
אני מישהי אחרת עכשיו
אני עדיין לא ממש מודעת לשינוי הזה שחל בי
פתאום הכל ברור או לא
|
שיר אילם שבאילמים,
שיר שרק האוהבים שומעים.
|
בוא נפרוש את הקלפים
נפרוק את הנשקים של שנינו
אתה תדע את הדברים שאני חושדת בהם
אני ארגיש את הדברים שאתה פוחד מהם
|
הידיים מחפשות להתלכד
והצלילים מתעוותים בטירוף
שלא נגמר לעולם
|
עוד מעט כבר לא נדע את הדמעות
עוד מעט כבר לא יישאר על מי לבכות
עוד מעט נראה סוף סוף את השקיעות
|
"את בוכה, או סתם עייפה?" שאל הידיד עם קול הבאס.
"אם את לא רוצה אז אל תגידי" אמר, והזכיר לי נוסטלגיה מזמנים
קודמים.
|
במגירה שלידי שוכב לו כרטיס ברכה עם לבבות
ובזמן שלבי צועק מרוב עצבים, כמו תינוק שרוצה חלב
ראשי משחיר ומעפיל על הדרך הנכונה למוצא
|
תמונות ישנות, כמו צלקות שנותרו
מעלות אבק.
|
בפעם הראשונה שהבחנתי בעיניים הכחולות הללו זה הזכיר לי אותו
באופן לא מודע.
נתקלתי בו עוד פעם או פעמיים בפינת הרחוב ובמסעדת דגים
מקומית.
תחושה מוזרה עברה בי, כאילו רגע ההיכרות נועד לקרות בינינו.
|
אתה יושב ומסתכל בי
מסתכל בלי לומר מילה
אתה חושב מה שאני חושבת?
|
אני רוצה לרקוד
אני רוצה לראות אותו
אני רוצה לאהוב,
וגם להיות נאהבת
|
הנשיקות הרטובות שלך עושות לי את זה
החיוכים הרחבים שלך כובשים את לבי לאט לאט
העיניים המפולפלות שלך מגלות אותך
בכל יום שעובר, אני יותר שמחה שבחרתי איתך להיות
|
אני כותבת על דפי משבצות
כבר נמאס לי להיות במסגרת
ואני רוצה לקחת...
|
כשראיתי אותך הייתה לי תחושה די מוזרה בבטן
חשתי במבטים שלך, בהתעניינות שלך, בניצוצות שבעיניך
כשהסתכלת אל תוך עיני ישר הבנתי שזה לא הולך להסתיים ככה
|
הצלצול שלי יכלול את הדברים החשובים באמת
המילים שלי יתבססו על האהבה שבתוכי
מילים שרק הלב ולא הראש יכול היה לחבר...
|
ישנו אחוז מסוים בעולם שמחליט ללכת נגד הזרם. אני מחליטה לעשות
כך גם.
|
מתוק שלי, כשאתה חסר לי
אני משמיעה את המנגינה העצובה ביותר בעולם
וליבי שר לך שירי געגועים
|
להבחין בעיניך הירוקות זה עוד לא רגיל לי
להרגיש את הפרפרים האלה בבטן זה כבר גלוי לי
ואני כבר מסוגלת לדמיין את הפרצוף השובב שלך
נמצא במן מצב מבולבל
|
עכשיו הרצפה כל כך קשה לדריכה
עכשיו אחרי שהדמעות יבשו אני כבר רואה את האמת
|
חשבתי הרבה לאחרונה
המוות שלך גרם לי לפתוח הרבה דלתות
ופינות סגורות בראש
|
אז עכשיו, כשאני נוכחת לראות את הדמעות נפרדות מעיני,
אני סוף סוף מבינה שכנראה שהתאהבתי בך.
|
|
|
מי שלא מרים
מהרצפה שקל, לא
שווה שקל!
הרבי ג'ו כפרה |
|
