|
קץ היום בא פתאום,
חושך, קטיפה, ממלאת מקום.
|
והיא נותרה בודדה, ובלב מהדהדת זעקה
עוד שומעת שוב ושוב - אל תדאגי אימא תכף אשוב.
|
חיי באו לי פתאום,
כמתנת הולדת אחרי הזמן.
|
אני עוצם עניים ורואה אותך.
רק כך.
אתה חוזר הביתה
|
עשרים וכמה שנים אחרי
עוד תוהה ביני לעצמי
לולא מתת
מי הייתי אני?
|
לא צריך לפנות מקום בארון
או לזכור מה אמרה ברגעי פיזור ללא דיעה
|
מדבריות של עצב ומועקה
אוזלת הגוף, רצון למות
|
קחי נשימה ראשונה
בשביל עצמך.
אחרי מה שעברת,
מותר כבר לחייך
|
לא משנה מה אכתוב
כל יום אפשר לברוא מחדש הכל
|
|
|
בבה"ד אחד,
בנשקייה, בדידות
אלוהים. יש
עמדות שמירה
יותר טקטיות
בבסיס הזה, אבל
בכ"ז מצאו לנכון
לדפוק צוער
אומלל בנשקייה.
לא משנה, מה
שמשנה זה שיש שם
ימבה כתובות על
הקירות ומדי פעם
את הציור
האוקייז'ונלי של
הבחורה הערומה
שצייר איזה
מאונן. ובשמירה
אחת, הייתי
משועמם פחד,
לקחתי טוש
והלבשתי את כל
הבחורות. הא הא
הא! הלאה
המאוננים!
- סג"מ פסיכי |
|
