|
"נו כבר! לא קורה כלום!" צעקה סבתא שיקמי בחוסר טאקט מהול
בקוצר רוח. הייתם חושבים שעשר דקות לא יפריעו למישהי שלא
הייתה בלידת מכשפה כבר מאה וחמישים שנה. "עוד קצת אמא", אמרה
ספיר שיקמי .
|
התאספו סביב. שבו על הספה, או על ברך ההורים. ואולי בכלל אצלכם
זו סבתא היקרה שאחראית על הסיפורים.
|
"היא לא מפסיקה לבכות, פשוט לא מפסיקה. אני כבר לא יודע מה
לעשות. כן, כן, נתתי לה - מה את חושבת שאני? טוב, לא איכפת לי,
את חייבת לחזור מהר לארץ. אני לא מסוגל להתמודד עם זה לבד עוד.
לא, אני לא אקרא לאמא שלך. היא כל היום רק תעביר ביקורת.
- חכי רגע."
|
If you'll ask, I won't go watch a football game.
Even if it seems to others lame.
Know where the spot that drives you crazy.
Know how sometimes you like to be lazy.
|
מהרחם יצא לאוויר העולם.
ראה מסביב אנשים, את כולם.
הקור העז ששורר סביבו,
הוא הגורם הראשי לבכיו.
|
השמש עולה ואני מתעורר.
מדמיין את הלילה שעבר כמו מפגר.
השעון על השעה שמונה מורה.
ואני מרגיש יצירתי ופורה.
בשמחה מסתכל על המטה,
אבל רואה שהיא איננה.
|
"אנחנו הילדים של חורף שנת 2003.
עשיתם אותנו לראשונה במעבדה,
אנחנו ילדי מבחנות.
הייתם בטוחים שנצא שיבוט- נפלא.
רציתם ילדים מושלמים שידעו למה זה טוב.
רציתם ילדות
|
לא מחפש סטוץ של לילה אחד.
איתך רוצה להשתקע.
|
הרי את מה שאנו חושבים באמת -
אל לנו ללחוש בשפת הבית.
|
קצת מרחוק יותר מלמעלה.
רואים ת'עולם לא הכל כאן מושלם.
מתבונן ממרחק רואה ת'תמונה הכוללת.
לא הכל פה שחור -
ממעוף הציפור.
|
גם אם יציעו לי את הדבר היפה בעולם -
אסרב בנימוס גם לדבר מושלם.
לידי שוכן לו עולם ומלואו -
פרח מגן-עדן, עוד לא היה כמותו.
|
לא הכל נקי במדינה.....
"כל העם גונב דברים - רק בישראל.
ת'מלונות מרוקנים - רק בישראל.
אנשים עוזבים לחו"ל,
ועוברים שם ת'גבול.
רק בישראל."
|
|
|
ערב טוב
הוא ערב מת
המעתיקן |
|
