|
הכירו גבירותיי ורבותיי את האחד והיחיד, ואולי אחד
מתוך רבים ולא יודע על כך.
טל קוף זרובבל רביב
טל רביב החל את סיפורו בתפנית חשודה ואימתנית אשר
איימה להרחיב במעט את מספר האוכלוסין העולמי הרשום
עד כה. טל בסה"כ היה חלק מאותו זרם בלתי נפסק של בני
אדם אשר נופלים קרבן לפעולה זדונית ומטרידה, המוזכרת
פעמים רבות בחיי היומיום כ"לידה".
דבר זה קרה בשנת 1987 לספירה הנוצרית. במשקל 3.49
ק"ג כבר ביצע טל את אחת הפעולות בהן הוא מתמחה עד
עצם היום הזה והיא, לפגוע בעצמו, בעזרת בעיטה עזה
בעריסת הפלסטיק בבית החולים שהשאירה צלקת מכאיבה על
בוהן רגלו השמאלית עד היום.
7 ימים מאוחר יותר נפצע טל בשנית כאשר סכין תועה אשר
הונף בידי רבי, כנראה מתמחה ולאמוכשר במיוחד, פגע
באיבר מינו ויצר בו אף הוא צלקת מעניינת וסימטרית
להפליא. בגישה חיובית של להמשיך לחיות את החיים עד
שמתים החליט טל להמשיך לחיות את החיים עד שימות, על
כן הוא חי, ועלול אף למות יום אחד.
בדרכו המיוחדת לחיות את החיים הוא מנגן על גיטרה,
ושר בלהקת ילד סנדביץ', אוסף שקיות סוכר מגוונות
ונוסע על גלגליות להב, הלא הן, הרולר בליידס, אלכס
וצ'ארלי, על שם שני אננסים מיוחדים ביותר.
טל מאמין בערכי אהבה, אושר, חופש וסגידה לצביקה פיק.
כיום מחפש עצמו קופי במעלה מורד החיים ותופס עוד
סיבות לחיות מכל הבא ליד. הוא ישמח לקבל עוד כמה
סיבות לחיות מקוראיו הנאמנים, לכשייוולדו אף הם.
בון-אפטיט
פעם אחת (או אולי יותר, לא בדקתי), בארץ שבעקרון רחוקה (אבל
בצורה מוזרה, דומה באופן מפתיע לאורוגוואי, למרות שגם
אורוגוואי לא קרובה מאד, אז נתעלם...) חיה לה סבתא ושמה
אנטיוכוס.
לסבתא אנטיוכוס היו 27 חתולים, מתוכם:
14 דמיוניים,
8 ג'ינג'ים,
9 שהיא נותנת לה
|
בסוף הוא לא יכל לעשות שום דבר חוץ מזה.
כבר אז הוא הבטיח לעצמו שהוא יהיה בשבילה רק הכל.
לא פחות ולא יותר.
איך שזה נגמר, אחרי כ"כ מעט זמן, כשהוא לא מתאושש חודשים שלמים
והיא כבר שכחה מזמן, הוא הרגיש שהוא לא הצליח לעמוד בהבטחה.
|
זו הייתה שעתו האפילה ביותר של חושי.
הוא הרגיש איך השמיים מתקדרים וכהים עם כל צעד שהוא סוחב
לכיוון החוץ.
תמיד החוץ הפחיד אותו, לא באופן כרוני, אבל הוא לא תמיד ידע מה
לעשות עם הבחוץ הזה, הוא לא יכול היה להזיז אותו או לשנות
אותו,
אולי בקצת...
|
Be jealous
fall for me
miss me
just
care
|
היא לא שם
נשלחתי לחפש אותה
היא עכשיו אבודה
אבודה רק לי?
|
אם אני לא הייתי
אולי לא היה לך במה להאחז
|
אם רק אוכל לכרסם סלק
אהיה המאושר באדם
|
ובסוף כולם מתו, מסיבה לא ברורה כלשהי
|
השמים מתחילים להתבהר
העננים מסתלקים
חבל
אני אוהב עננים
|
אני חייב לעשות משהו עם החיים שלי, אפילו מסוכן, משהו שימשוך
תשומת לב... לא! לא תשומת לב, משהו שישפיע, שלפחות 10 שנים
אחרי שאני אלך עוד מישהו יזכור אותי, עכשיו, אם לא מאוחר מדי.
אבל מה?
|
בדרך אני יכול למצוא עוד שאריות, מזכרות ממך, שהשארת, כמוני,
זרוקים בצידי הנתיב. השביל קבוע לך מראש, זה בטוח, הוא רק
נהר.
פה ושם פיצול, פיתול, אבל בעקרון הכל ידוע מראש.
|
|
|
די עם זה.
זה שמאשר את
הסלוגנים
בפרובקציה
לפרובוקטור |
|
