|
"...בזמן קצר נוכחתי, איפוא, לדעת גם בעניין
המשוררים, שלא בחוכמה הם מחברים את שיריהם, אלא
מכוחו של כישרון טבעי ותוך כדי השראה אלוהית, כדוגמת
מגידי העתידות ומזמרי הנבואות; שגם אלה אומרים הרבה
דברים נאים אלא שאינם יודעים דבר מדבריהם. כמצבם
של אלה נראה לי גם מצב המשוררים, ועם זאת הרגשתי
שבגלל שירתם דימו עצמם להיות חכמים בבני אדם גם בשאר
דברים שבהם לא חכמו..."
"האפולוגיה של סוקרטס", כתבי
אפלטון
המאסטרו ניגן.
הוא ניגן מה שכתב מאסטרו אחר.
הוא ניגן על כלים אקוסטיים ועל כלים חשמליים
הוא ניגן על כל דבר שיש בו קלידים
|
לא שיש דבר
מועיל בעצם הכתיבה
אבל לזכר הכוח, אני כותבת.
|
וטילים יתנפצו לצידכם מתוכם ערימות של זהב
כן, ידיים תושטנה, יתקשקש לו זנב
|
סינדרלה הכניסה את רגלה
לתוך כרכרת הדלעת
|
לפני תום אותו יום,
בטרם השמש צנחה,
כשחיבקתי אותך כחבק מזוודה אבודה
|
אני כרום תוך מוחי העוטף תאים בראשך
שאתה לא מודע אליהם.
|
מה שקורה בינינו זו אהבת בשר ודף.
אנו מתאספים יחד לעתים
וכל אחד ממלא את השני
ברפש.
|
חוחים דוקרים טביעות אצבעותיי עד ציפורניים
ומטשטשים עקבותיי.
|
ואצלי טיפות טיפות ורואים את הבטון של הגג שלי
הבית שלי מתפרק מטיפות אני אומרת לך
הבית שלי מתפרק
|
את צחוקי הייתי עוקדת
ומעלה לך לעולה
|
אין טעם, אמרת.
הסטריאו ניגן את מנדלסון בשקט ואני ניגנתי אותך בקול
|
מסטיקים
מחזיקים אותנו יחד
|
כמו ריח העובש הנודף משמיכות הנדוניה
שאימא שמרה שנים במרתפים,
נדף ממני סירחון הבדידות.
|
הטבק, היא אומרת,
הטבק יוביל אותי לאן שאני צריכה.
הטבק יעשה לי נצח ויעשה לי ילדים.
|
התור למיטתי ממשיך עד אמצע הרחוב
ואפילו אלוהים לקח מספר
|
ומה אומר לילדה הכי יפה בגן
שזרוקה עירומה מצמות בשדה,
שניפצה את לחם חיי לפירורים?
|
שובי אליי
ואוציאך אל העולם.
אתגאה בך כאילו היית הברייה הנפלאה ביותר
ואני הייתי אלוהים.
|
כמו זונה זקנה ומרופטת
שמדגישה את החלקים בה שעדיין נותרו יפים
|
|
|
העולם הוא עגול?
כן? אז איך האלה
בהואי הולכים
הפוך?
|
|
