|
אם אצטרך לכתוב עכשיו איזשהו סיפור אהבה, ספק אם
אצליח, כי אין בלבי אהבה. גם לא לעצמי. מה שאוכל
להציע מעצמי הם אך ורק אהבותיי הישנות והכוזבות.
אהבותיי הבוגדניות והכואבות.
אין אני ממליצה על דבר משום שאין פה מן המשובח, רק
מן הבוסר. בוסר חמוץ.
צמות אקלע בשערה ה
זהוב ואלביש אותה
שמלות קטנטנות כשל בובה
|
אתה.
שיש לך מיליוני
פנים ולא
שם אחד.
|
באהבה כמו באהבה
גדילה היא רק
בשאלת הזמן המוותר
על סימני דרך.
|
כך, שבאתי לכאן בשביל לכתוב ובכלל,
פיללה נשמתי לפגוש בך בבוקר נפלא
שכזה ביודעין כי אתה
לא בנמצא.
|
הרוח תנשב בקול אך
הרגש המתלקח
יתעצב בדממה
בוש ונכלם
|
בלאט תשימי פעמייך
לעבר חומות עיר הכובש
שנפלו על חלומך
|
מתוך העלטה נגלים
שמים ניצתים כמו
סיגריה ונאכלים לאיטם
במשך יום.
|
כי המים שלך
יבשו בי מזמן
והגעגועים המיתוני
על מזבח רקפות מוגנות.
|
כשם ששקטה
נפשך בי
הן אני כולי
אהיה שתיקה.
|
כל כך אינטיליגנטי
כך לקנות ספרים
ומוסיקה שלא זרה אך
צורמת.
|
צלילי הפסנתר העליזים
עוד מרקידים שיכורי אמש
במקצב החטאים
|
או שמא יתהלך
בחוסר מעש
מרוגז ברחובות
עיר סואנת
|
מפגש בין דמעה לכינרת
שאין בו ולו מעט מן השחרור
שהיה בחיוך שנגוז כלא
היה.
|
גלים של חום וקור
עלים מעוכים על הקרקע
בדלי סיגריות
בוץ.
|
אני חושבת עליך,
אפילו שאין לי מה.
|
מתבדרת כצמרת ברוח
ואוהבת אותך
כולי
|
נקישות פטישים עדינים על
מיתרי צלילים
מלווים אותי בלכתי
אליך,
|
אמן מצייר
את דמותנו
במודרניזציית סטילס
ומעניק לנו את עצמנו
|
את הסודות הכמוסים של
מה שיכולנו לאהוב.
ואתה מכיר אותי טוב מכולם,
טוב מעצמי.
|
שתשוב מן הקרה ש
במדבר ולא
אעמוד מולך עירומה כ
נצח.
|
אנחנו מתחלפים לאט לאט
אחד עם השני
אחד בשני
ואיש לא ימצא מנחם.
|
נאמר כי טיילנו עמוק
באובך היפהפה שלך
אכן היית דומע ושחוק
וזכרת כי ידעתי גם אני.
|
אולי יבוא לו יום
ושפתיים יפגשו שפתיים
פתאום אחוויר, ובכל מאודך
תרצה לאחוז בי קרוב קרוב
|
רוזה באור ירח
מציירת כוכבים
משוקולד וסוכר
|
עטפוני אט-אט
עלי שלכת נרטבים
והייתי לאסופית בסמיכה של
טרום חורף.
|
הליכה
לשם תזוזה
אפשר היה וחיפשתי
אותך בזיכרון
|
רשום לי שיר
צייר אותי בצבעי מים.
נגן אותי בין
ריסיך הנסגרים לעת ליל.
|
כל כך הרבה להספיק
כי יש דברים שהם חובה
קיים טאבו על
מי אנחנו בעצם.
|
האם בין השלוליות
בבואתי עולה?
|
אין פה מלבד
התכלת הקורע
הנולד כמו מתוך
של
|
עת אברכים מלטפים
שמיים בוערים
בדמעות של צבע או
חיוורים
|
אתה יודע שמגיע לי
חסד אחרון
זכר לחיוכים שלא
קיבלו לפניך או אחריך
|
רוצה לכעוס על הצבא שהוא קיים ולעשן חשיש שתימני עם שם רוסי
יכול למכור לי בפתח בית קפה שאלתרמן שותה בו בכלל אלכוהול.
|
אפשר לומר, שההתעסקות הבלתי פוסקת במחשבה אם לומר לך, או לא,
ומה לומר, הביאה אותי למצב בו אני מאמינה ש... דף נייר יפתור
בינינו את כל סימני השאלה.
|
מוזר כל השקט הזה פתאום. רוח וחורף כבר מריח באוויר. אם
מתאמצים אפשר להרגיש את הגשם מטפטף מהעיניים. עדינות יפה כזאת
שאפשר לראות בעיניים של ילדות מאופרות בתוך מסך קטן, מקפצות
ומרוויחות כסף שיכול להחזיק את כל אפריקה חיה עשר שנים.
|
אם תרצי לדעת מה באמת אני חושבת
עכשיו
או מרגישה
אז תצטרכי לקרוא
כי ככה אני לא פוחדת
|
לא ציינו מעולם
כי מאסנו בזאת, אך
לך תמיד הזכות
לקחת מאיתנו את שאין?
|
פורטרט משונה לך
עלמה יפהפיה ושמה
טרייסי.
|
גרוניך וכספי מעלים בפעם המי-יודע-כמה את "מאחורי הצלילים"
לשנת קיבינימט להולדת הנוצרי, אהוד בנאי חוזר בתשובה, שלמה
ארצי מעבד את עצמו לאלקטרוני, הנטאשות בניצנים וצמח חזר
לאופנה!
|
בואו נדבר על שאיפות. אני ילדה בת שש עשרה, טבעי שיהיו לי
שאיפות, או ככה טבעי שאני אחשוב לא? שאיפות נשיפות ומה
שביניהן. אני אדם פיוטי להפליא, אני חושבת, אבל אני לא משתמשת
בזה.
|
זו פשוט שאלה של השקפה.
שאלה של השכמה.
משכימי קום ייטיבו להשקיף על העולם באור ראשון.
|
ועומרי הוא יושב שם
אולי הוא לא
הוא צוחק שם רחוק ואת לא
מצליחה לחייך אפילו.
|
כשהעולם כולו מצמיח
אהבה לרגל האביב
רק קשה יותר להתמודד
עם הריק
|
כולם מצטוותים
זוגות זוגות ואני
בצד נותרת
להביט
|
הג'ינס, החולצה החומה ואפילו נעלי הספורט.
|
אל הארכיון האישי (2 יצירות מאורכבות)
|
|
"מה ששלי, שלי
מה ששלך, שלי"
סטאלין - תאריך
לא ידוע |
|
