|
כולנו עוטים מסיכות.
פעם הן שמחות, פעם עצובות.
זורו - האיש שעוטה מסיכה על פניו.
מה הוא מנסה להסתיר?
את זהותו?
את רגשותיו ומחשבותיו?
את העבר?
את העתיד?
את ההווה?
לעולם לא נדע.
זורו.
האיש במסיכה.
Nobody's perfect, everybody knows
We're all just humans with flaws
Nobody's perfect, not me nor you
And yet I'm still trying to be perfect for you
|
כבר בהתחלה ידענו שזה לא יחזיק מעמד הרבה זמן.
ידענו שזה לא יהיה לנצח.
אבל אהבנו. אהבנו באמת.
למרות המכשולים, למרות המריבות, למרות האכזבות.
|
חיוך אחד שלך... ואני מאבד תחושה בלחיים.
מבט אחד שלך... ואני מאבד תחושה בעיניים.
מילה אחת שלך... ואני מאבד תחושה באוזניים
|
If I've told you I'm in love with you,
what would you do?
|
דווקא עכשיו.
דווקא בזמן מלחמה.
דווקא בזמן שכולנו מאוחדים, כולנו יחד.
דווקא עכשיו אני מרגיש עד כמה שאני לבד.
|
למה אנחנו תמיד רוצים את הבלתי מושג? הבלתי אפשרי?
הנה קחו לדוגמה אותי. זורו - בחור נחמד לכל הדעות.
|
Sometimes it's just too late...
|
|
|
התפוח לעולם
ישאר גדול, גם
ללא בניינים
זהים. |
|
