|
zok
קיבוצניקית, כותבת למגירה מגיל צעיר, נולדה ב1976
בת בכורה בין חמישה ילדים.
מאז ומתמיד שלטה בביטוי דרך כתיבה יצירתית.
במהלך שנותיה חוותה חוויות שחלקן הונצחו בשורות
ליריות.
אינה מתיימרת להיות מפורסמת מידי אם כי חלום לה
לשמוע שיר אחד (לפחות) מולחן ומושר מפיו של זמר, שחש
קרבה, הזדהות מסויימת עם מילותיה שלה...
אינה מבקשת רווח חומרי מזה העניין כי כל רצונה הוא
להביא את חלקה לכלל יצירה ; עם כלי נגינה, עם קול
מרגש
שימסור הלאה את מה ששירה מלחש...
תשוקתי לך
בחיוך שעל פני נמסרת
ובלילה דמעתי
את ראשך הנם ברך מלטפת
|
עצוב הוא
כאב האבדן
התקווה אשר
נגוזה הותירה לב
|
בראשית סיפורי, שמשון,
איני גיבורה;
בתחילתו, נקשרתי בכבלים פתלתלים
של אשליות מענגות
|
אין למעלה מן הרגע
בו נגעתי בעומק
חדש לי בעצמי
שהיה כסתום
|
אליך אדוני נפשי אשא:
שמע קול תחנוני בשועי אליך
בנשאי ידי אל דביר קודשיך
שמעה תפילתי ושוועתי אליך תבוא
|
אם רק היית יודע
כמה להט
עצור בתוך לבי, מחכה
אם רק היית רואה
|
אם רק הייתי
עליך שומרת
חיי היו נראים אחרת
היינו לבטח
|
הנה
זה שוב אותו מחנק
עשן חוסר השליטה
מקהה עינייך
|
עד כדי מכאוב
עד לשד עצמותיי
אותך לאהוב
לעד ובלי די
|
מי אשר בגדי מלכות
הלביש לגופי
מי שעטף את כל כולי
וביקש שאהיה למענו
|
בוחרת אני
בנו
באמונה שלמה
|
השאלה ששאלת
כששכבת
בעיניים פקוחות
וחיבקת אותי...
|
דווקא עכשיו
דווקא כשטוב
אתה רודף אחרי
ולא מוכן לעזוב
|
מעלינו מרחפת לה רק עננה
אחת
של האהבה שמעולם לא הייתה לי
|
מדוע
פסקנו להאמין
בחלומו התם
של הילד
|
מעולם לא חשקתי כך לדבר
מעלום לא הייתה תשוקתי כה עזה
מעולם לא נשאתי תפילתי בבכי מר
מעולם לבי לא נזדעזע
|
סמוקה וסומרת מעונג
אבריך המנגנים לי שיר
עטופים בחולות ים אינסופי
כמעט נוגעים באופק
|
וכיצד זה תיטע
באדמה החרוכה
וסדקי אכזבות
בקעו את תוכה
|
אני -
צפה בלב-ים גועש של אי-ודאות,
רגליי - עייפו והן כמהות - ליציבות,
|
לבי נפתח אליך
כפרח
צמא, הזוכה לטיפה המבשרת
בואם של מים
|
אל תפחד -
אם ימים קשים באו לך...
|
מחכה לך
כמעט כמו תייר
המחכה בתחנה
ואינו יודע ממש
|
לבי זועק אליך
כילד
שאינו למד לדבר
ומתקשה לבקש
|
אתה שותק את כאבך
רואה אני - עיניי פקוחות
המעטה של חיוכך המתוק
בעצם מסגיר את לבך
|
יקירי
כך חשה אני אליך
טהורה מכוונות משולחות
|
חכה, חכה
אתה עוד לא יודע
עם מי יש לך עסק
לשבור את רוחי לא תוכל
|
לאט,
צעד,
אחרי צעד, נלמד
מי אני, מי אתה.
|
שיניתי מקום
מזלי לא הוטב
עשיתי ניסיונות
כולם היו לשווא
|
מין רגע שכזה
בו ראשך נח
אצלי על החזה
הדקות הללו
|
הנה זה שוב;
ישראל מול יהודה -
המקדש?!
ארץ שסועה!
|
אין בי מנוחה
רגלי מחפשת
פיסת קרקע יציבה
לשקוט לרגע
|
שאלת -
מה אני רוצה להיות
ובלי צורך להסתכל
כל כך רחוק קדימה
|
ואני רק מביטה - שותקת
סליחה
מבקשת להמשיך אל חיי
בשלוה...
|
מתי אני אהיה האשה שיש לה אושר בתוכה
בתוכי אושר אני האשה שיש לה אושר בתוכה
עכשיו אני היא האשה שיש לה אושר בתוכה
|
עכשיו
עכשיו אני
עכשיו אני היא
עכשיו אני היא האישה
|
העצבות
התיישבה במרכז גופי
בינות לריאות, מעל הבטן
בנקודה כזו קטנה
|
היום אני פשוטה
מחר אולי אהיה מורכבת
בעוד שבוע, אולי אף מתוחכמת
בסיסית ביותר אני היום
|
על סף השיגעון
בדקה ה- 90
בצ'אנס האחרון
למציאות העכשווית
|
רק רגע אחד
הבט
במילותיי המטיילות בחלל החדר
|
שוב
התנפצה התקווה, נתזה האשליה
כמו הגל הנשבר על הסלע
שוב
|
שתי נשמות
בעולם מטורף
מחפשות מקומן
על הגשר הצר
|
מהיום שנכנסת אל חיי -
קסמת לי;
מבט עיניך הכחולות
סקרן אותי ומשך אותי כל כך,
|
|
|
לאור המצב הקשה,
עלי לעמוד על
דקויות. לא
תימניה בכלל,
למרות שקל לה
יותר לכתוב את
זה, לא קוראים
לה [לת"ב] - מה
זה פה צבא?
זה שמאשר את
הסלוגנים על
קוצו של יוד,
כואב, אבל יש
המשך |
|
