|
"לואי ה-16, לפני שניות ספורות התיזה הגיליוטינה את
ראשך. מה תחושותיך בנידון?"
"אפשר לומר שאני מרגיש חצוי."
מקקים שחיפשו מקום חמים לישון בו נהגו להזדחל למיטתי, ומדי
בוקר הייתי מוציא עשרות מהם מתוך אוזניי, נחיריי וחורים אחרים.
|
איפה כל הבננות? אתמול קניתי עשרים בננות!
|
אני את הבגרות שלי כבר עשיתי.
וקיבלתי תשע-עשרה.
|
סגדתי לבעל, לעשתורת גם כן.
העברתי באש את סבי הזקן.
קעקעתי עכו"ם על פני כל הערווה-
אבל אין כמו לזבוח בכיף ליהוה.
|
שטויות צהובות ושטויות אדומות
ושטויות בהירות ושטויות עמומות
ושטויות מוצקות עשויות מבטון
ושטויות שקראתי אתמול בעיתון
|
מי זקוק לישבן? מי זקוק לחזה?
נסתפק במועט ונרביץ זו לזה
|
אני נשטף זיעה קרה, ליטל מקללת אותי בלטינית. אני לא מתעורר.
תוך כדי שינה אני מאחל לה שתלד בנים זכרים וחסונים.
|
בפגישתי הראשונה עם ערן מרואני חשתי כאילו כלל איני יודע מיהו,
אולם עם הזמן והגידול במספר הדפורמאציות הגופניות שגרמנו זה
לזה, התפוגגה התחושה והפכה להרגשת חמימות נעימה. כמו זו
שחוויתי בגיל חמש, רגע אחרי שהשתנתי במכנסיים.
הוא ניגש אלי בכניסה לתערוכת ציורי בה
|
אלייקים: מה מביא אותך אלי?
גנום: ענין שאינו סובל דיחוי.
אלייקים: עצירות?
|
זוזו: היא חושקת בי עד כדי אובדן שליטה עצמי, מתוך אינסטינקט
קמאי, התפרצות הורמונלית בלתי שפויה שכמוה כאיתני הטבע, אם
תרצה
גוגו: אני לא ארצה
|
אמא: לא! איך אני אספר לשכנים שהבת שלי בכלא?
אורי: כמו שסיפרת להם שבעלך בכלא, רק ביתר קלות.
|
הגליון השני מתוך הטרילוגיה המפוארת של כתב העת "שטקר", יהי
זכרו ברוך.
|
אל הארכיון האישי (15 יצירות מאורכבות)
|
|
אם כל יוצר בבמה
יתרום שקל, נוכל
לקנות לבועז
רימר חיפושית,
לא החרק, האוטו. |
|
