[ ביית אותי ]   [ עדיפה ]   [ עזרה ]  [ FAQ ]  [ אודות ]   [ הטבלה ]   [ דואל ]
  [ חדשות ]   [ אישיים ]
[
קול-נוע
]
 [
סאונד
]
 [
ויז'ואל
]
 [
מלל
]
 
New Stage
חיפוש בבמה

שם משתמש או מספר
סיסמתך
[ אני רוצה משתמש! ]
[ איבדתי סיסמה ): ]


מדורי במה










אני, אני לא הבנאדם שמתפייט ומדבר ברגשות וכל מה
שקשור בעניינים האלה. מסוגר, זאת המילה, אני חושב.
מסוגר כמו קנקן ששומרים בתוכו זיתים ומלפפונים
כבושים, כזה שסגור הרמטית ובשביל לפתוח אותו צריך
לעשות כל מיני פעולות מקדימות וגם כן לשחרר כמה
פינים (הפ' בדגש. למרות שאני לא מתנגד שישחררו כמה
חברים מפינלנד שיבואו לפה. רצוי חברות, האמת). וגם
אחרי שהוא פתוח, צריך קודם לשפוך את המים המלוכלכים
מבפנים ולנקות כל מיני שאריות וג'יפות אחרות, לפני
שיכולים בכלל להגיע לחמוצים עצמם.
וכשכבר מגיעים - לך תדע איך קיבלת את הקומבינה. אולי
יצא לך חריף מדי, או אולי סתם השארת אותם בפנים יותר
מדי זמן, שעכשיו הם טועמים כמו החיים שלך - חמוצים
עם טעם לוואי.

מה שבעצם אני מנסה להעביר כאן, המסר במילים אחרות,
זה שלפעמים קנקן של חמוצים הוא פשוט קנקן של חמוצים.
אבל החיים - צריך לדעת איך לפתוח אותם, איך לגשת
אליהם, צריך שתהיה הסבלנות לנקות את הלכלוכים ואת
הג'יפה. וצריך לדעת לא לתת בהם טעם לוואי.

אני? אני לא טיפוס של חמוצים. לחם עם ממרח שוקולד,
זה אני.




לרשימת יצירות הסיפור קצר החדשות
אבל אני מכיר איך בחורות. שנייה אחרי שסגרנו על הדייט היא
הרימה טלפון לחברה הכי טובה שלה, כדי לתת דין וחשבון מפורט
ובטח גם להחליף כמה מילים בענייני דיומא אחרים. אותה חברה רק
שמעה על פגישה עיוורת עם מישהו מהאינטרנט ומיד נתנה לבחורה
בראש.

רחוב האפרסק בשכונה שלנו הוא רחוב צדדי ושקט, שמורכב משורה של
בתים חד-קומתיים. הבתים האלה עומדים רק מצד אחד של הרחוב,
ובגלל זה כל המספרים שלהם הם זוגיים

קוראים לי יואב מאירי, אני בן שבע וחצי ואני עולה לכיתה ב'.
השם של המורה שלי זה מאירה. היא לימדה אותנו שהעיזה זאת הנקבה
של העז, והעמידה אותי בפינה כשהתווכחתי איתה. יש לי הורים
שקוראים להם משה וענת, ואחות קטנה שקוראים לה מיכל והיא בת
שנתיים עוד מעט.

השעה היתה בערך חמש וחצי, כשהיא נכנסה. הגוף שלה היה לבן כמו
נייר צילום מבריק. העיניים שלה היו כחולות כמו חלום על פאמלה
אנדרסון. היו לה רגליים ארוכות כמו האף של סקוטי פיפן, ושדיים
עסיסיים כמו מיץ תפוזים על הבוקר, כזה שסחוט טרי, לא מהמשומרים
המגעילים.

גם היציאות הביתה לא היו מלהיבות, אז גם לא היו לי אופציות
חיפוש מרובות, ככה שלא חל שיפור בנושא הניסיון המיני שלי
במסגרת צה"ל. וזה שאומר שעד גיל 21, הסתפקתי בסיפוק עצמי, כמו
שאומרים, תוך שימוש באמצעי עזר, מהסוג המוכר, הידוע, העירום
והדומם

שלי, אני כותב ומרמה את עצמי ביודעין. הרי את כבר לא שלי,
נכון? את שייכת לאנשים ולדברים אחרים, שאני כבר לא נמנה עליהם.
עברו למעלה מחודשיים, מאז פרשת כנפייך והתעופפת ממני, וחיי
עודם ריקים.

יש כמה אנשים שחושבים, שרק בגלל שאני יושב בבית כל היום, רואה
טלויזיה, לא עובד, לא לומד ולא עושה שום דבר עם החיים שלי, אז
זה אומר שאני בטלן. כן-כן, יש כמה אנשים שחושבים ככה. אין להם
מושג כמה זה יכול להיות קשה לא לעשות כלום באופן יומיומי
ושגרתי.

אני כבר לא שונא אותך עכשיו. מקודם שנאתי אותך, אבל אני כבר
לא. אז, אחרי שאמרת לי את מה שאמרת, לא ידעתי איפה לקבור את
עצמי. זה היה כל כך מתחת לחגורה, שבאמת לא היה לי איך להגיב
חוץ מ"לכי להזדיין" ולטרוק לך את הטלפון בפרצוף.

נתקעתי עם מתנת יומולדת. היא לא שלי, המתנה, היא של חברה שלי.
לשעבר, הכוונה. לא המתנה, החברה. עדיין קורה לי שאני שוכח
להוסיף את המילה הזאת, לשעבר. אולי כי נוח לי לשכוח. זה
מעניין, שקל נורא להוסיף אותה לדברים גדולים, כמו: "לשעבר ראש
הממשלה",

כשהגעתי לסוף העולם הצצתי שוב במפה, ואחרי התלבטויות והיסוסים
קלים קיבלתי החלטה לפנות ימינה. לא מטעמים אידיאולוגיים או
משהו כזה, פשוט כי שמעתי על כל כך הרבה מקומות שנמצאים בסוף
העולם שמאלה

תמיד יש משהו. למשהו הזה קוראים 'מה בכל זאת' והוא קיים בכל
פרידה מכל סוג שהוא. חלק מההתנהגויות המוזרות ביותר של גברים
כלפי נשים, נובעות מהסקת מסקנות מוטעות עקב ניחוש שגוי לגבי
'מה בכל זאת' כלשהו מהעבר שלהם.

ולא עזרו כל המאמצים והניסיונות להכריח את עצמי בכל זאת. רק
עוד טחורים יצאו לי מזה. כל הנושא הזה היה חדש ומאוד מוזר
בשבילי, סך הכל אני בנאדם שבלי החירבון של הבוקר לא מתחיל את
היום, ובלי שני חירבונים ביום לא מסוגל לתפקד בצורה משוחררת.

ברגע שהוא אמר לה "אני אוהב אותך" הוא ידע שהוא עשה טעות, אבל
זה כבר היה מאוחר מדי. בדיוק כמו שאי אפשר להחזיר כדור לאקדח
או כסף לכספומט, ככה זה עם מילים: ברגע שזה בחוץ - זה בחוץ.

אחרי ששכבנו בפעם הראשונה, היא שאלה אותי מה הדבר הכי עצוב
שקרה לי בחיים. אמרתי לה שזו שאלה מאוד מוזרה לשאול במצב כזה,
ושאנחנו עדיין לא הגענו לשלב כזה של פתיחות ואמון הדדי.
וחוצמזה אני עדיין די ילד כדי להתחיל לעשות סיכומים כלשהם. אבל
היא התעקשה.


לרשימת יצירות השירה החדשות
היא קצת מכוערת
במיטה לא גומרת
אז למה שלא

באחד באפריל
כמעט זיינתי את ג'יל
שאותי פיתתה
להיכנס למיטה

ואז היא אמרה לי
בעצם אולי
יותר טוב כדאי
שאלך לי ודי

קצרצר
סקס בשלישייה?

אני נורא מצטערת
אתה לא עושה לי

זה לא בגלל מנת המשכל
זה לא בגלל שהורדת במשקל

עשרה לארבע
אני צריך לחרבן

צריך מפתחות להדליק את האור
צריך להשתין מחובר לצינור

הייקו
על כיסא בחצר
משגיח


לרשימת יצירות הפרגמנט החדשות
אני זורם כמו סלמון במים מתוקים
כמו סלמון במים מתוקים ששוחה נגד הזרם

יושב, חושב. אוכל, רעב. חרמן, שוכב




- אבא ש'ך
ערומקו?



- לא הוא עכשיו
עם שלי והחבר
שלה



- אה. ואתה
ערומקו?



- לא אני מצטער
אני כותב
סלוגנים על אחד
שעונה כל הזמן
למישהו ששואל
אותו אם אבא שלו
ערומקו.



- אה. טוב. ביי



השרקן צוחק על
אפרוח ורוד
ומביא לו בהפוכה
אך מקווה שלא
יחזירו לו מכות


תרומה לבמה





יוצר מס' 141. בבמה מאז 12/4/99 17:35

האתר מכיל תכנים שיתכנו כבלתי הולמים או בלתי חינוכיים לאנשים מסויימים.
אין הנהלת האתר אחראית לכל נזק העלול להגרם כתוצאה מחשיפה לתכנים אלו.
אחריות זו מוטלת על יוצרי התכנים. הגיל המומלץ לגלישה באתר הינו מעל ל-18.
© כל הזכויות לתוכן עמוד זה שמורות לזוהר ישראל
© 1998-2017 זכויות שמורות לבמה חדשה