|
יום אחד, הרחק בשנת 1867, עלה השחר על זוהר
הצפונית.
עכשיו היא לא שם יותר, עברה לגבעות ולנשימה צלולה.
לומדת, מדי פעם, דברים שהיא באמת רוצה להבין.
כרגע באמצע "פיסיקה- רעיונות ומושגים".
לילה.
קרח 9 לנצח.
הסתובבנו בשנקין, בכל החנויות הקטנות והמפגרות. קנינו מיץ
פירות, על בסיס חלב. רציתי לקנות דגל, ולתלות אותו על הקיר,
אבל אז נזכרתי שאבא שלי לא יודע. טוב, נו.
|
איל ונועה התחילו להתווכח על משמעות עוגת היום הולדת בעולם
המערבי... אני ישבתי על השטיח ושתקתי. אמא של נעמה באה לאסוף
את הצלחות.
אחרי שנתיים אמא של נעמה מתה. סרטן או משהו.
|
נכנסתי לחדר שלה. היתה שם איזה אחות שבדקה משהו. אבא שלי סיפר
בדיחות. התקרבתי למיטה. הידיים שלה היו נפוחות מקורטיזון,
העיניים שלה היו חצי עצומות, מתגלגלות כלפי מעלה.
|
נורא לבד לי. אולי, אם היה שם מישהו...
|
נעמי לא מדברת איתי. אני כבר לא בטוחה אם היא צודקת או לא. אני
הייתי חוזרת לדבר עם עצמי בשלב מסויים, נראה לי. עכשיו גם יעל
לא מדברת איתי, אבל ליעל ממש אין סיבה. וגם אני לא באמת מדברת
עם אנשים.
|
|
|
אני יודע איך
כותבים סלוגן
פישקה זוהר
מצטנע כהרגלו |
|
