|
סתם אחד
מהו איש חסר רגליים
דורך יחף על ארץ נשכחת
יבש כנמשח ברוח
שחוצבת בחול את טביעותיו
|
מרגישים כל המתים
שנבראו בצלם הצללים
|
ראשך מלא כינים וטוהר
אלמלא הטוהר מה היה לכינים לשהות
|
העיר היתה גדולה משחשבתי כשהשקפתי עליה
מסיפונה של דבורה
|
אך הפרח מעדיף בדידות
פרחים מטבעם בודדים
אבל יש בי הכח!
האמנתי כך תמיד!
|
יש בית ובבית חלון
וליד החלון יושבת אישה
שבוחנת עולמות בטלסקופ השרוי לידה
האישה נותנת עוד מבט דרך עיגולי הזכוכית
|
להתבגר פרושו למות - ובכל זאת להעמיד פנים שאתה עוד חי
|
והרי אני יכול להיות משוגע בארבע שפות
ועדיין הייתי מוצא אותך
|
המת לצדי, כמו עף
רואה הדרך - מתוך ההמון
הלא הוא צריחת הרעם
וגם לו דרכו נפלה
|
כחולות עיני לפניני שיערך
בשבי לשמיעת ציפורים
ויבואו ילדה וילד לשאול על החיים בפנים
בקריצת השליח נסגר החלון
|
ניצב בשלמות על אבן שאכלה בה הרוח
מוגבהת מן אדמת המדבר כמבקשת יחס
בולטת כאומרת "הנני משאירה בך תימהון"
|
אני רוצה לומר שעולם זה מרתק
אך הוא סוגר עלי ומקרין מלבושיו
אני רוצה להריח את אדמת הכרמל
אך גופי מדרום לה מתיגע וסובל
|
מביט בפייפ שבנוי משורש של ורד
פייפ שדופק כמו לב עד שנמאס
מנסה לנשוף אוויר מהאף
|
אתה נכנס מתחת לשמיכה ומרגיש שגם הסדין קר, למרות שהסדין כבר
התחיל להיעשות קריר מזה חודש - ובאותו הרגע, ברכות מאכזבת
ועליזה אתה מרכין את ראשך אל הכר ומרגיש כפור צמרירי והסתמרות
מודעת כי הגיע החורף
|
|
|
כאילו, דה!!
(צפוני שעלה
מרוסיה) |
|
