|
יותר מדי דברים שלא הוצאתי מהמגירה. לא יזיק להתחיל
לעבוד בנושא.
הסיפור שלנו מתחיל עוד בשנות השבעים כשאורן היה צעיר, תם ורך
וגם בן 6. ההורים החליטו שהגיע הזמן לחופשה בפלורידה וקנו
כרטיסי טיסה שבעה וחצי חודשים מראש, ליתר ביטחון - ככה זה עם
משפחות פולניות.
|
אני איבדתי את תחושת הזמן, מרשה לעצמי להיסחף לתוך השיחה עם
ברוך. השעות עברו וגם כוסות הקפה התרוקנו, מולאו, והתרוקנו
מחדש.
ב. ברק הסופר עדיין היה מצחיק ומעניין כמו ברוך מי"ב 4, ועל אף
שהשנים לא היטיבו עימו היה לו איזו משיכה טבעית.
|
"נועם תעביר לערוץ שתיים" אמרתי לו.
"למה?" הוא שאל אותי.
ובכן זה היה חדש. זה לא מה שהוא עושה בדרך כלל, הוא לא שואל
שאלות!
"מה אתה מתכוון 'למה'?" עניתי לו, "לא רצית לומר- 'לא רוצה'?"
לא" אמר נועם וחייך.
|
אורן היה אדם בלי הרבה דאגות שרבים הסתכלו עליו באופן מוזר.
הסיבה לדבר הראשון היתה שאורן ידע, ללא עוררין, שלושה דברים.
הסיבה לדבר השני היתה מה שאורן ידע (ללא עוררין).
|
I belive that no-one else is here.
I belive that we are all living in fear.
I belive that we all need that add
giving us hope to fight on
|
אדון עליון
שהנחני ארצה
ונתן נשמת אפי
והחיש רגשי ליבי
|
איפה הגבול
בין האמת לשקר
בין מה שאפשר לחשוף
מבלי להיפגע
והדברים שיעשו רק רע?
|
אני חשתי אנשים,
וכל שעשיתי היה לכתוב שיר או סיפור.
|
עיוור אחר,
היה רואה אותי כמו שאני,
אבל אני רק עצמי,
ואין לי מראה.
|
אני כאן בבית כותב במחשב?
אני כאן בבית צופה בחדשות?
אני שם מדבר עם חברים?
|
לפתע אני מבין שטעיתי,
הייתי צריך להקשיב.
פתאום אני שם לב
לדמעותיך על גבי.
|
בלעדייך
כבר הייתי שם
לא כל כך אהבתי את זה
בפעם האחרונה זה כאב
הכל היה - פשוט לא טוב
|
האהבה עומדת במרכז ליבי (השנאה!)
האהבה עומדת בתוך נשמתי (השונאת?)
|
הגשם לי את חלומותי
וגם את סיוטי
|
אין דואר היום.
אולי מחר יהיה,
אבל לפחות היום אין.
הזמן קטן היום.
אולי מחר יגדל,
אבל היום הוא קטן.
|
טוב נמאס לי,
נמאס לי להתווכח
|
רומו של עולם,
נמצא בראשי האנשים.
אבל לא סתם אנשים -
אלא כאלה שיושבים במגדלי שן כה גבוהים,
שהם נישאים מיילים ומיילים מעל האדמה.
|
כאתה אי בודד
כל שאתה יכול להסתכל עליו הוא הים
|
לאחרונה אני רוצה לכתוב שיר
טוב נו -
מה עוד חדש
|
ובכן הנה אנחנו,
הסתכלו סביבכם,
זהו מקומנו!
זהו סיפורנו, לעד!
כאן חיינו ומתנו
|
כל חיי הם אמרו
שהם כה רעים
ואנחנו כאלה טובים
שהם כל הזמן הורגים
ואנחנו רק מגינים
אבל אז גדלתי והבנתי
שאין אנו זכאים לסניגור הגנה
ואולי עדיפה כבר ההודאה
|
מדי פעם אני מרגיש אותו
את הצליל שנשאר
קורא בקול את כל מה שפיספסתי
מזכיר לי את מפלותי
|
דווקא אגיד עליו הכל - שיכעס
רק שהוא לא ידע - אני אגיד זאת בשקט
|
קול השלט מירושלים
נשמע כמטרונום קבוע ודייקני.
כבר ראיתי את הכל,
כבר ראיתי את הכל.
|
כי עכשיו כל שיש לי,
הוא רק אותה דלת פתוחה,
הריצה שנעצרת רק בקיר שבצד השני,
הראש שנחבט ובוכה על הבזבוז שבעבודה.
כמה זמן אני כבר יושב ומביט במאוורר שרץ במקומי מצד לצד?
|
אלפי התחלות,
ותמיד אותו סיום מקוטע,
כמו מתניע מכונית בבוקר חורפי.
ואין זרימת נוירונים,
הכל אשמת מפלג לא מקורי.
|
על מהות חרוזים פשוטים,
על אופנת ילדים,
על מוות וכדורים,
זה כל כך קל לכתוב שירים.
|
אף פעם לא בכיתי ביום השואה
בהתחלה לא הבנתי
וכשכבר הבנתי וגדלתי - נגמרו לי הדמעות
|
אבל אני חשבתי,
וזאת על אף ששמרתי לעצמי את המחשבה,
שיש בדיוק מספיק חושך.
בדיוק מספיק בשביל יום השואה
|
ויש שכרו עצמות,
והם מחפשים אותם כמו עשויות הן זהב.
בתוך בית קברות ענק נשארו העצמות,
רק בחריצי האבן.
|
מול השמש העולה אין לך מום
מול השמש העולה אתה בורח
|
מוות אפשר למנוע
לפחות בדרך כלל
אבל אחרי שכבר פישלו
והאגרטל השברירי נפל מכנו
אני פשוט לא יודע איך לנקות את השברים
|
אני מסתכל בעיני ילד ותמה
חושב על כמה שזה מדהים
|
תקופות אפילות שלא עברתי
ותקופות חשוכות קלות שכן -
אך כמובן הכל יחסי.
ולידה מחדש:
ישנו אור בהיר ומישהו מכה בי לחיים.
|
קשה לי להיות ככה
קשה להיות,
להיות בשבילך.
|
שריטה וחבטה
צער מן האכזבה
טעות על יגון -
|
לא תצליחי ללמוד אותי
אני אשאר מסתורין בשבילך
|
האהבה עלתה לי לעיניים
ומאז כל דקה אותך אני רואה
אני רואה את השיער הזה
השיער הנפלא הזה
והעיניים המבריקות
ואת השפתיים שניחרטו לי במוח
ואת הגוף הזה שעושה לי רק טוב
|
ניצוץ.
ניצוץ קטן אבל חשוב
והרי איפה היינו בלי ניצוצות שכאלו?
|
המקום בוא לא באתי
אל הבית בו לא ישנתי
|
5 ימים
עוד אחד עבר
זה כבר 5
5 שלא באה
שלא הגיעה יצירה
|
עוד יש לי שם
שם אליו אגיע
עוד יש לי מקום ותקווה.
|
זה היכה בי בחנות,
זה היכה בי בשלושה תשלומים,
תחת מבצע לקוקה קולה.
זה היכה בי ברעב בקניון,
מוחבא בין שתי לחמניות,
כולל מע"מ.
|
עלה אחרון של סתיו
עכשיו הוא נפל
|
וזקיפים - ציליהם מאורכים
מסתכלים עליהם
ומסתכלים שורשיהם
בלב שגוסס
|
הדרך שבחרתי
בין סלעיה הקשים,
פורחות בה סיגליות ורקפות
ואני מהלך בין הפרחים
|
רוח
כל מה שאני מרגיש זה רוח
מלטפות או מצליפות
אך תמיד משתנות
|
בואי אלי רוח קרה,
חדרי למוחי דרך עיני
הקפאי את רגשותי
קור -
ללב שמתלהט
|
ואת שיריך אקרא,
(וברוחי אקרע)
אפילו שאשקר לך במצח נחושה.
|
את המצבות בבית קברות ירקון
אפשר לראות מהכביש,
ממש לקרוא את השמות.
טוב זה לא שיר מי יודע מה
אבל תודו שהרעיון לא רע
|
אז הנה שיר שלא אשיר
שיר שאסור
שיר של אמת ושל שקר
שלוקח את הזכות
ומזהם אותה
|
השלושים נפל על רבין והכל היה בשבילה.
|
שני האנשים, שעמדו איתן
וחוזקם נתן להם
את כל העולם
|
למדתי לשנוא את ההרגשה הזאת, שאולי חלקכם דווקא אוהבים - ניצוץ
ההשראה. למדתי לשנוא אותו. נמאס שהוא כאן מהווה אוב על חיי בלי
שאני יכול להפסיק לחשוב על סיפורים.
|
אל הארכיון האישי (1 יצירות מאורכבות)
|
|
מי יודע מדוע
ולמה, לובשת
הזברה פיז'מה? |
|
