|
אתה האיש שלי, מתי האהוב,
ואני האלמנה שלך
|
אל מלא רחמים,
שוכן במרומים,
קבל אל חיקך את אהובי משכבר
אמצהו אליך ושמור עליו שלא יהיה לו קר
|
אתה - עזבת במותך
אתה - בחרת.
אני - התאלמנתי
אתה - עליי כפית מצבי
|
בחסות החשיכה פרצו דמעותיי,
בדידותי התייצבה במחשך.
הלבין עורי בחשכת חיי,
בחשכה שחיבקה עולם.
|
כולם הלכו,
עזבו
בית האבלים
האלמנה
|
היית לי גומת חן
ונבלו הפרחים בגומת החן
|
דממת תאי
כדממת קברך,
אין נכנס בה.
ואני לבדי
כמוך במותך
|
דממת תאי
כדממת קברך
אין נכנס בה.
ואני לבדי
כמוך במותך
|
מראת חיי נותרה אטומה
חלולה, שחורה
ללא מראה,
|
אינך פה עימי עוד
לשמוח
אינך פה עימי עוד
לחלוק
|
ואינני מוצאת את שמחפשת אני
כי אתה כבר בעולם הבא, רעי ואלופי.
לי עדיין אין לשם כניסה
אולם אנא שמע קולי והמתן לי קמעה...
|
צרור יגוני עלי אבן דוממה
שם קולך לא נשמע,
נפקד מעת מותך.
|
הזעקה, זו של הכאב הנורא,
נשארה כלואה בגופי.
זעקה אסורה מאחורי סורג.
אסירה בגופי, ונפשי לה סוהרת.
|
בזעקת געגועי אליך
קולי לא נשמע
קורעת את השקט
בקול דממה זועקת
|
ואני איתך באדמתך הקרה
בבור העמוק שמתחת למצבה
|
מעגל מתגלגל לו בעולם החישוקים
בתנופתו הסיבובית
ממגנט בחישוקו את החיים והמתים
|
בשלוותך מול שברי
נותרנו מחוברים לעד
מאוזנים ביקום הרחב
|
עטפת אותי באהבתך,
כקליפה מגנה
|
וידבק בי מתי
יסרב לעזבני
ואזעק לו אייכה
|
ואתה,
סרבן מתנות היית מטבעך
|
קורא לי בשמי
מרקד לפני
מפתה ומגרה
"בואי אלי..."
|
בקור ההר
העוטף אותי באהבתו הקרה.
|
לא השארת פתח
לא צוהר
לא חרך.
לא אפשרת הצצה
|
אברהם העלה את בנו יצחק לעולה,
אברהם שלי העלה את עצמו על העקידה...
|
ערב חג
תוגת קדושה
אני לבד.
ואתה?
|
פרח סגול הדיף ריח משכר
וחלל פני התמלא
הרוח הניעה עלי כותרתו
|
ציפור קטנה התעקשה להישאר על שלבי תריסי
|
תוגת השישי בשלווה ירדה על שדותינו
|
|
|
שלא תדעו מה
בועז עושה
לצפיחית מאחורי
הקלעים...
המרגל. |
|
