|
"יש לי במה בראש
והיא מציאותית יותר מכל במה
וכשאני יורדת ממנה
אני יורדת לשפל המדרגה
יש לי תאטרון שלם בראש
ואני בו הגיבור..."
יונה וולך
עומדת ערומה מול האינסוף
כמו ביום היוולדי
קפואה אל מול העולם הגדול
|
הפחד נוגס את התפוח
שאכלתי לפני שעה
גופי מצטמק
ומתנפח
כמו בלון שלפתע מתפוצץ
|
קר לי אני נכנסת
להת
ק
לח
קר לי אני רוצה
להת
מו
סס
|
דירה שכורה בתל אביב
על כך אני חולמת
שלא יגעו לי בחלום
|
אתה אוהב לראות אותה מתערטלת לך בזיכרון,
מפתלת את סנפירה הענוג בין ירכיך.
אתה אוהב לגעת בעורה הנימוח,
לסרק את תלתלי שערה בקצות אצבעותיך.
|
אני נרקבת כמו
פרי שעבר זמנו
נרקבת נמעכת נדרכת
|
תנסה להחיות אותי
ולא תבין
שאני איני מזה ימים
|
עכשיו, עצום את עיניך
אני רוצה להביט בפניך
אני רוצה למצוא אותך
אהובי הנעלם
|
בקרוב יגיעו האורחים האבלים
להלוויה שכינסתי לעצמי מיום היוולדי
|
כאילו רק לפני כמה שניות
נכנסתי לכלא של עצמי
סגרתי את עצמי בין כתלי הבית
וציוויתי על עצמי
|
חיכית ליום שבו אעלם מחייך
ייחלת לרגע הזה שיבוא
|
עוטה שמלה לבנה
מרובבת צבע שושנים
ופניי נמחקות
ככל שאין לי מה לומר
|
השמיים נצבעים אדום
השמש שולחת קרניים צהובות
וצובעת את השמיים בכתום
|
שורה של סכינים חדות
ארוכה ואינסופית
מפרידה בינינו
|
פתאום נהיה לי צפוף, החדר התמלא בדי והותר שכפולים של עצמי.
תהיתי אם אני מדמיינת, או הוזה, או שאכן קיימים לי כמה
פרצופים. רציתי להעיף את כולן מהחלון ולהשאר רגע לבד ולהבין מה
קורה סביבי. אבל לא יכולתי, יצאתי מדעתי.
|
|
|
