|
"ניתן לסלוח לאדם על יצירת דבר בעל תועלת, כל
עוד הוא אינו מוקיר אותו. התירוץ היחיד ליצירת דבר
חסר תועלת, הוא שיוצרו מוקירו ביותר."
"האמנות היא די חסרת תועלת."
- אוסקר ווילד
נפשי פרוטה
את אצבעותי רוצצתי בצביטת נימיה
|
לא ביקשתי שכולם יחפצו בלבי, בבשרי, בארנבת. והפוליטיקאים? כמו
ארנבות בשדה הפטריות.
.
|
מבט מתמשך על תופעת גידול צאצאים בעולם מערבי.
|
האיש { מישיר מבט אל המצלמה } : ננטשתי. ננטשתי, וכעת אין ולו
נימה קלה של חסד בקולו של העולם. אין הוא מקלטי יותר, כשם שאין
מוצא הדג מחסה בים שהתייבש. נשארתי לפרפר על הקרקע הלחה, לגסוס
ללא כבוד וללא מנוחה
|
יוסי: שומו שמיים!
חתולו של יוסי: הפסק נא עם הזוטות. עלינו לחרוט בערכאותיו של
השטן.
יוסי: שומו שמיים!
|
האם תמה תקופת התמימות? תסריט זה בוחן שאלה זו באמצעות כלים
קולנועיים, כמו-כן גם מבקש לתור אחר תשובות קיומיות רבות
אחרות.
|
במבט נוגה, צפיתי באורות הערביים. קולה הענוג של יוקו נתן לי
את הדחיפה.
|
1. אני, זו רו, מכריז בזאת, קבל עם ועדה, כי לא אתן לשום
נערה/בחורה/אישה (להלן- בנות), בהווה ובעתיד, הקרוב והרחוק,
לפגוע בי בצורה רגשית במהלך ועל-ידי מערכות יחסים רומנטיות
ואפלטוניות.
|
בהתחלה הייתה רוח רפאים. ברגע שוויתרת עליה, הכל הולך, אפילו
באמצע הכאוס. ידעתי מההתחלה שזה לא היה כדאי. הם מסוגלים לאמלל
גם את האפרודיטה העתיקה ביותר בזמן אורגזמה מודרנית
|
|
|
ערגליות נראות
כמו לחם של
ברביות.
המשועממת
כרונית. |
|
