|
נושמת אוויר מפבואר 1988
שונא או אוהב?
ממש לא משנה...
הכתיבה היא המפלט
אתם רק האורחים
לא הספקתי להתאושש והטלפון צלצל שוב- במקום לענות ב"הלו" או
אפילו "כן" עצבני, עניתי ב"אאוץ'" ושאלתי לשפופרת: "הפסקת
לצחוק עליי או שנזכרת בעוד משהו??" הייתה שנייה של שקט, ואז
קול, שלא היה של שילה אמר:
|
זה לא סוד שאתה אוהב אותה. היא יודעת, וגם החברים שלה יודעים.
יודע מה? אפילו החברים שלך יודעים, ובעצם מספיק מבט אחד בשניכם
יחד כדיי לראות שהיחסים פה לא הדדיים. ניסית להסתיר, ניסית
לשתף, אבל שום דבר פה לא הולך. כי ככה זה בחיים ואין מה לעשות,
אי אפשר לכפות רג
|
מעטות הפעמים בחיו של אדם בהן הוא יודע שהוא מאושר. לא היה לי
מושג עד כמה המשפט הזה נכון. תמיד האמנתי שצריך לחיות את הרגע.
רציתי ליישם אבל כנראה שזה מנוגד לאופי שלי. אולי בגלל זה
השבועיים האחרונים היו כאלה מדהימים עבורי.
|
כפתור ההתאהבות שלי שבור באופן זמני. אני לא מסוגלת לתת מעצמי
למרות שאני רוצה, אני לא מסוגלת להיפתח בפני אף אחד. הכניסה
ללב שלי עוד אסורה, הוא עובר שיפוצים
|
אני מצטער שבפעם הראשונה שהקשבת לי, גרמתי לך לחשוב שלהיות עם
יותם זה רעיון טוב. ידעתי שזה מועד לכישלון. הוא היה ילד שלא
רואה מה מונח לו מתחת לאף. פשוט רציתי שתרצי משהו, חשבתי שזה
יעשה אותך מאושרת.
|
אני לא אוהבת את השיחות איתך יותר.
אני לא אוהבת לריב איתך. עדיף לשתוק.
אני לא אוהבת את החברים שלך.
ואני עוד יותר לא אוהבת שאתה איתם
|
ריקנות זה כל מה שיש
לפחות כרגע
|
אותך אני רוצה.
את זה אני יודעת
אז מה פתאום
כולם אומרים
|
אתה לא מבין מה לא בסדר
ונראה לי שזה פה עצם הסיפור
|
הכל קרה מהר,
ממש כמו מטר של כוכבים נופלים
כך הכתה בנו האהבה,
בדיוק ברגע שלא היינו מוכנים
|
לדרך לא מוכרת
את אהובי שלחתי
ועכשיו אינני זוכרת
מה בדיוק בו אהבתי
|
הגעגועים חצי מתוקים חצי מרירים
אני מתפללת שיעבור כבר הזמן
מעסיקה את עצמי במה שלא יהיה
העיקר להיות איתך שתחזור כבר לכאן.
|
ומהר יותר ממה שתוכל לעקוב אחריי,
אל אותו מקום בודד
ורחוק יותר ממה שתוכל למצוא אותי
|
אני יודעת כמה נחמד הוא,
בהתחלה לפחות.
ואיך זה מרגיש להיות אתו,
מאושר בא לך לבכות
|
תחרטי עוד מילים על הדף
הן קשות ופוגעות אך בעינייך הן ריקות מתוכן
|
אני רוצה לנשום אותך
להתמכר, בעזרת כל החושים
תסתכל עליי
שונא או אוהב?
|
אם אתה רוצה אותי,
בוא תמצא אותי
שום דבר לא עוצר אותך
בבקשה שחרר אותי
|
אותו חיוך, ששמח לראות אותי,
הפך למסכה גדולה של צביעות.
אותן ידיים, שקודם חיבקו אותי
מחפשות עכשיו מקום להתחבא.
|
האהבה שלהם, היא אמון
באותה מידה הייתה מכוונת אקדח לראשו
שתסיים עם זה כבר
והיא לא רוצה לעשות את זה שוב
|
מי ירווה את צימאוני
גם לא כל המים שבים יספיקו
כדי לתאר את
תחושת ההחמצה
|
אז כבר הבנו שהחרוזים לא משהו
ואתה לא ממש נהנה להקשיב.
שעה וחצי ישבנו בפאב,
ואותי באוטו כבר ניסית להשכיב
|
"אין לא יכול, יש לא רוצה"
ומה לעשות שמפגש אחד לא ממצה
אם רק הייתי גרה קרוב
בטוח היה לנו הרבה יותר טוב.
|
איפה שלא אסתכל הם שם.
מוכנים להזכיר לי מה כבר אין לי.
מוכנים לגרום להיות ירוקה.
|
זה נגמר בגלל שאתה לא מוצא,
את עצמך בעיקר.
אז מה פתאום עכשיו אתה רוצה
להשאיר מאחורינו את כל מה שעבר.
|
לך אני כותבת
אפשר לומר שאני קצת דואגת
כי נעלם לי הידיד
וזה מצב מעט מטריד
|
יש אנשים בשמיים, ויש להם דרך מעוותת לנהל את העולם.
האנשים הטובים עוזבים מהר, הרעים נשארים, וכל השאר...
נשברים לאט לאט... עד הסוף.
|
וזה אפילו לא כעס עלייך אלא על עצמי. שעוד יש בי שאריות שלך
ושל התקופה שלנו יחד. זה מכעיס אותי כי היא נגמרה, והיא כבר לא
רלוונטית. זה מכעיס אותי כי אני אוהבת לאהוב וכרגע אני כלום.
זה מכעיס אותי כי עוד לא הרגשתי כלפי אף אחד מה שהרגשתי אלייך
|
מי אתה באמת. הזעם שלי? או ההבנה שבי.
|
תסתכלי על עצמך.
לא, לא במראה, בדימיון.
תסתכלי על מי שאת שואפת להיות.
את שם?
את איתי?
יופי, אז אפשר להמשיך.
קחי נשימה עמוקה.
עכשיו תגידי לי מה את רואה.
|
ורק אחרי שעברתי צד, ואמרתי "לא",
הבנתי שבעצם אין מנצחים, רק מפסידים
|
אני משקרת לעצמי כל פעם שאני חושבת עלייך. אני בורחת אלייך כדי
לא להתמודד עם העובדה שאני לבד ושאף אחד לא הצליח לגרום לי
להרגיש מה שאתה גרמת.
|
אם לא תיקח אכזבה בחשבון אף פעם לא תגיע למקום הכל כך טהור
הזה, לאהבה ללא מניעים נסתרים או אג'נדות. כזאת שבאה מעומק הלב
והנשמה. זאת כמעט השלמות בהתגלמותה.
|
והם נמצאים שם בשפע, כמו קטלוג שנאסף במשך יותר משנה. התאהבות,
אכזבה ואפילו הפעם הראשונה. והכל כל כך מיוחד, והכל כל כך
כואב. לראות את הכל מהתחלה, לענות את הלב שעודנו אוהב.
|
יש אנשים שאוהבים אותך ככה, שמדי פעם, גם בלי שתבקש, הם יתנו
חיבוק, והיו כתף לרגעים הקשים.
|
זה נורא קל להיות חסרת אונים. לא עשית כלום, אז מה כולם רוצים?
את לא אשמה שהוא פיתח רגשות, וגם לא שיש לו ציפיות. וזה נורא
קל לעפעף לעצום עיניים ולצפות שהכל יסתדר משמיים
|
ישבתי בפינה ובכיתי. חושבת על כל השקרים, על כל החלומות
המנופצים. והכעס שבי, רק הלך וגבר. הפך ליותר חזק ממני. יותר
גדול ממני. כולם זעקו, התחילו לרוץ רחוק מכל זה. התרחקו עד
שהפכו לנקודות קטנות בעבר שלי.
|
אני יודעת שאתה שווה, את כל מה שעברתי כדי להגיע אליך.
|
השביל שהלכתי בו היה מכוסה חולות. נראה כאילו המון זמן איש לא
צעד שם. ואני הולכת לבד. רק את המחשבות אני שומעת בראש.
|
בסוף את תרימי ידיים. כל יום אני מסתכלת עלייך ורואה את העצב
ישר מהעיניים. זה ברור לכולנו שאת הולכת סחור סחור, דוחה את
הקץ כאילו לא יחזור
|
בפעם הבאה שתנגב לי דמעה, אני אהיה פגועה.
בפעם הבאה שאני אהיה פגועה, אתה תתנצל.
בפעם הבאה שתתנצל, תסתכל לי בעיניים.
בפעם הבאה שתסתכל לי בעיניים, תתכוון.
|
חשוב שתדע כמה אני אוהבת אותך, וגם אם לפעמים נדמה שלא - אני
מבינה אותך ויש פינה בלב שלי שהיא רק שלך, ועכשיו אני יושבת
וסופרת את הרגעים עד ששוב אוכל להיות איתך. בבקשה תחזור מהר,
ובשלום.
|
מחפשת שם בחוץ את מה שחסר לי כאן בפנים
|
המחשבה עלייך דוחה אותי.
זה מה שהכרחתי את עצמי להרגיש.
אפילו שלום אני לא מסוגלת להגיד לך.
אף פעם לא הייתי כ"כ מאוכזבת מאדם כלשהו.
ממני בעיקר.
|
...אתה מיצית אותי. ועכשיו אתה תמשיך הלאה. חופשי ומאושר. אני
נשארתי כאן עם אגו מרוסק, אכזבה ענקית ובעיקר חרטה. אני מתחרטת
ששתקתי ועכשיו אני צועקת
|
להתחיל הכל מהתחלה זה מפחיד. להתחיל מאפס. עם כמה נוסחאות עבר
שלא בטוח שיעבדו לי הפעם. אמאל'ה.מה אני עושה? מתחילה ישר כי
חבל על הזמן? או לוקחת זמן ללקק את הפצעים, להסדיר נשימה
ולנסות שוב?
|
אני אהיה בשקט, ואולי פעם, בעתיד הרחוק, אתה תקרא,
ותבין מה עבר עליי, אז במלחמה ההיא...
|
אני אזכור אותך תמיד, אני אדבר עליך תמיד, אתה איתי, בזכרוני
גם אם אני לא איתך שם, כי אתה אהבתי הראשונה.
|
אל הארכיון האישי (19 יצירות מאורכבות)
|
|
