|
חושך.
קולות של ציפורים מגיעים לאוזניו.
״כמה אפשר לחכות״,הוא חושב לעצמו.
|
נדב התחיל בפטור פשוט, משמירות.
הבין שזה קל, רק צריך אישור- רפואי או נפשי.
אחרי זה הוא הוציא פטור מעבודה,
|
זאת לא דיסלקציה,
ככה חשבו בהתחלה,
|
אם היית יכול לשנות משהו בעצמך?
|
כי אם בכל זאת מישהו שומע אותי,
שם,
מרחוק,
אל תהיה כמו כולם
|
בכל שלב בחיים, לובשים מדים.
לא תמיד זאת תלבושת אחידה, או מדי צבא.
|
שוב צומת.
עוד בחירה, שתי אופציות מתפצלות להן מאם הדרך.
אחת קלה, ברורה. לא דורשת מאמץ כמעט.
שנייה קשה, הרפתקנית. שתהפוך את חייך על פיהם.
ואתה שם, עומד מול שתי הדרכים
|
כשהייתי קטן להכול הייתה הרגשה אחרת:
צלצול הפעמון של בי"ס הפיח בי תקווה,
יום שמשי עורר בי חופש ורצון לגלות את העולם ,
פנים של אנשים הביעו חמלה ושמחה טהורה.
|
כל מיתר, מפיק צליל
כל אור שמש, מפיק חיוך קטן
כל שתיקה, מפיקה שלווה
כל מוות, מפיק זיכרון
|
היא טרקה לו את הדלת בפרצוף, מבלי שהספיק להגיד אפילו סליחה.
היא כל כך רוצה לסלוח לו, נקרעת מבפנים.
זה כבר מזמן לא משחקי אגו,
יותר בכיוון של לפתח עמוד שדרה מול כל משחקי הזוגיות שמעולם לא
הבינה
|
קולות מהשמיים?
אלה לא קולות של מלאכים,
רק שירים של כוכבי רוק מתים.
|
קולות מהשמיים?
אלה לא קולות של מלאכים,
רק שירים של כוכבי רוק מתים.
|
ענן גדול מטיל צל כבד,
אז כמה קשה צריך להיות האסון
כדי להעיב על נפש של ילד?
|
לפעמים אני שונא ציוץ של ציפורים.
שרות תמיד במקהלה, כמו שיחה קולחת או ריב בין חברים.
מתגרות בי מרחוק על חופשיותן, בקולות גבוהים הבוקעים מגרונן.
ואני מנסה להבין משפתן הסודית,
אולי הן מנסות לתת לי עצה לחיים מאושרים?
|
הלוואי שידעתי לכתוב
משהו יפה
משהו שיגרום לך לקרוא ואז לחזור להתחלה
רק בשביל לקרוא שוב
|
|
|
"גם לכתוב 'סוף'
בסוף זה מיותר"
מתוך הספר:
"מאה משפטים
במתיים ששינו את
פני ההיטוריה" |
|
