|
"..אני בהיותי אדם עני,אשר אינו אדון על דבר מלבד
חלומותי ויצירותי,
פורס אני אותן לרגליך...
אנא דרוך בזהירות
-היות ואלו חלומותי אשר עליהם אתה דורך.."
מעל לעיר האורות החשוכה,
מבעד לעב אפור וכבד,
מתגלה להב אש
וממקם עצמו מעל שמי העיר.
|
והוא שוב עוטה את שריונו הרעוע,
זה שידע קרבות רבים,
על גופו הקט והפצוע,
זה שמעולם לא ידע ימים טובים,
עולה על סוסו,
זה שבעבר היה סוס אלופים
ויוצא לעוד קרב
|
וכל תכלית חייו ההרואית-
התנפצה לרסיסים...
מסתבר שגם אבירים נופלים...
|
אוי אדמתי אנצור אותך בלבי לנצח,
אוהב בך כל גומחה ומעריץ כל תל.
|
כי הזמן לא נקבר הוא ממשיך אל המחר
בלי חרטה ובלי כאב מרפא את הפצעים שבלב
|
אלוהים אני חוזר מהחושך
אחרי שנים של בדידות איומה
על כל החטאים שעשיתי
המצאתי לי את הנחמה
|
ולפתע, בטרם התגלתה שמש
מעל רכסי שומרון,
פסקתי על פרישה מהדרך הסלולה
ועל פנייה לדרך השדות ומרבדי הירק.
|
כבר חודשים אותה בקשה מאלוהים
בקשה שעליה כולם חולמים
כולם רוצים ומצפים , מחפשים בין אבנים
ומוצאים רק שברים ורסיסים
|
אני קורא לך מעומקי האפלה
אני קורא לך מעומקי הבדידות האיומה
אני קורא לך שתחזירי לחיי את התקווה
אני קורא לך שתתני לי עוד סיכוי לאהבה
|
לבי כואב אבל רוגע
לא מצטער אך מלא צער
על מלותיי שנאמרו באמת.
|
היינו ילדים, קצת אחרי בית ספר
והזמן זועק לי "באה השעה".
אומר לאמא שלום ויוצא לארץ חדשה.
|
אף פעם לא תדעי,
כמה אחריך חיפשתי,
ימים רבים,
לילות שלמים,
ללא מנוחה
|
מדלגת בית סדקים,חומקת מסלעים-
כל דריכה מעלה זיכרון יגון.
היוצר מחייה וממית-הפסיקי גסיסת אדמתי.
|
זו הילדה הלבנה ששברה את הרוח
ביופיה הבוהק והזוהר
עם עיניה הירוקות ושיערה הפרוע
היא גרמה לשפתי להשתוקק
לתחושה הרכה, לנגיעה בשפתיה
לתחושה הרכה, לנגיעה בשפתיה
|
ואם נתנה לך היכולת לשנות את חייך
לפרוץ את הבואה ולשבור את המסגרת,
האם היית מבצעת את הצעד הראשון בהתנתקות?
האם היית מסוגלת לעזוב את כל אשר בנית סביבך?
|
חודשים,
חודשים שאני עובד קשה,
והכל בשביל להגיע אל המטרה
והנה אני כלכך קרוב,
והסוף כבר נראה
|
מה אני מרגיש מה אני יודע
אני אדם חסר ניסיון
ומה אני אגיד לך
שתביני זהו הוידוי האחרון.
|
אני הוא הצייד,
שאורב לך,
עוד מעט תהיי
בין זרועותיי,
כי אין לך שום,
אני אומר לך
אם ארצה שתהיי
בחיי..
|
מופע גדול,
מלא בתכסיסים קטנים,
תכסיסים מגוחכים
שובים כל נפש רדודה
הצמאה לנס.
|
נחבא מעין,
תחום בתלי אפר גבוהים,
במקום בו יבש הנחל ונבקעה אדמה,
תחת שמש קופחת-שממה,
נשכח מיוצרו,
הרחק מאדם,
בתוך שום מקום
קיים לו אגם.
|
כולם יודעים שהבדידות חונקת
כולם יודעים שהבדידות הורגת
לחיות את חיי לבד-
זה לא בשבילי
|
היא הגיע לצבא
חייה לה בתוך בועה של תמימות
ילדה אבודה בעולם של קרירות
בין קירות אפורים היא כתבה לעצמה שירים
וככה היא ברחה מהחיים- שיר המסמל בשבילי סיום תקופת תמימות
|
וקולה מהדהד בראשי הסחרחר,
זהו זה נגמר...
ואני עומד המום,
מביט לי אל הים,
ואיך זה שלפני יומיים
היה הכל מושלם?
|
לפני שנים שהיינו קטנים
שיחקנו בקרבות ומסלולי מכשולים
מוגנים בזרועות ההורים
חיינו חיים מושלמים
|
כאן ביתי
כאן משכן רוחי
המרחפת על פני המים
|
גם אני ניסיתי לאוחזה -
אך לשווא
קפצה לה היא אל ליל הכוכבים
ונעלמה לה בתוך החלל השחור -
האם אמצא אותה שוב?
|
ובאור חיוור אני צועד
מחפש מקום שבו קרני השמש
חודרות מבעד לעננה.
הולך ומפלס דרכי במדבר ערפילי
של אבק מהול לכלוך.
|
ועכשיו אתה שם
במרחבי אין סוף
שרוע על חוף מבודד,
באיזה אי מרוחק.
|
ותהה המפקד על ספינתו
"מה משלי עוד נותר?"
ולא הבין המפקד מקומו בעולם,בספינה ובנהר
|
למצוא את עצמי
- להיות שוב שלם
את צרותי לשכוח ולפשוט את מכאובי
להיות איתך...
|
מחזה המתאר מלחמות שמים,
להבות במרומים
האם גם עלינו ייפול עמוד האש,
וישרוף את נשמותינו,
שלבטח חטאו
בחטא זה או אחר?
|
מה פני האמיתיות מתחת לכל המסכות?
ומה הם פניך?
|
אני לא מאמין יותר
בסיפורי אגדות
על פיות
ונסיכות קסומות
שמוכרות אהבות הזויות...
|
"אהבה זו התמכרות,
מנותקת מהמציאות - אשליה"
|
עוד מעט היא טסה מכאן
לא נורא יש לי את הזמן
לא אסוב את פני לאחור
ואחכה לה עד שתחזור
|
פסיעה רכה,
פסיעה קלה,
על סלעים המבצבצים
מתוך כחול בשעת השפל.
|
כנגד רוח ערב צונן
ניצב העץ,
עומד איתן קפוא
כבתרדמת,
|
ישוב על ספסל בגג העולם
מביט לקו האופק האינסופי
ומתענג על פלאי הבריאה
שפרושים בעמק תחתיו.
|
ומה פה השקר?
ואיפה האמת?
האם כל זאת את
באמת רוצה לדעת?
|
שאיפה עמוקה מעניקה לכל נים חלקו
בהתמוגגות גוף נפשית.
|
זהו מחזה מופלא ותמוהה
על אותה הנערה שבשדות,
היא שם עומדת קפואה בלי לנוע
חמושה בשלל צמות דקות,
|
הייתה אחת
שבמלותיה יצרה עולמות שלמים,
עולמות קסומים.
|
שנינו יודעים שזהו הסוף
שכל מה שהיה בינינו
נשטף אל מחוץ לחוף
בכאב, בלי חרטות
ביקשנו שנינו להתוודות...
|
ואני לופט בידי תפוח,
תפוח דם,
תפוח מדושן.
|
"אתם?
עד אז כבר לא יצטרכו חיילים"
|
כשאפקח את עיניי אתוודה לאמת.
התפכחות? הגשמה? או אולי רק אשליה?
|
ודאי הנך מכיר בהן,
המחשבות הללו,
התוקפות אותך דווקא
כאשר אינך מוכן אליהן,
בשעות עייפות פיזית-נפשית
|
הפכתי לאימפוטנט של מילים.
אולי השגרה אחזה בי?
הייתכן וחוויתי אותך על כל פלאייך?
|
יש הבורחים אחרי השירות במפעל למקומות בהם ניתן להמיר את
התוכנה בחופש, ועל ידי כך להמרות את הפקודות שנצרבו במוחם במשך
השנים.
|
ובדמיוני אני רואה עצמי מועד ונופל מטה מטה.
אולי נועדתי לחיות כך? אולי כבר עתה אני מביט מתחתית התהום?
|
בואו ואגניב לכם הצצה לאגם נסתר החבוי בין תלי העפר...
|
אל הארכיון האישי (4 יצירות מאורכבות)
|
|
יום יבוא...
יגאל עמיר ממתין
בסבלנות |
|
