|
 1984,הקלות הבלתי נסבלת, המשחק של אנדר, איש הקוביה, אנטימיות,
קפקא, סארטר, אלכסנדר פן, נתן יונתן, נתן אלטרמן, וידוי, בשביס
זינגר, הנסיך הקטן, משה קרוי, אהרון ברק, מישאל חשין, בלייד
ראנר, אודיסאה בחלל, מנגה, ספייס בול, מונטי פייטון, בילי
הולידי, תום וויטס, |
283597120
 
יליד 1978 ,כותב שירה וסיפורים קצרים אשר עלולים
להתפרסם במדור זה.
ואת מה את יודעת ,עונדת אפך ככפתור, מתלוננת שעצרתי לרגע
בכביש בסואן לקחת לגימה ,להושיב את אפי על לחייך ולנשום אותך.
|
שני טורים של חיילים , כמו צבועים בארגמן וכסף , עמדו משני צדי
הקבר הפתוח , עם כניסתי לאזור ההלוויה נעצרתי ליד אחד החיילים
והתבוננתי בו - פניו צעירים מטופחים עיניו כחולות , שערו זהוב
והוא לא נע , קירבתי את ראשו ליד קסדתו המצועצעת ולחשתי אל
אוזנו
|
החבטה הראשונה התיקה כפיס עץ בודד ממקומו. חבטה נוספת נתקלה
שוב במוצק הקפוא והוטחה בכאב לאחור. מבטי הזעם אשר נורו מן
העיניים הירוקות התחלפו כלאחר יד במבטי פליאה משתוממים.
לקחתי את סכין ההטלה הקטנה, לפני רגע עמדה זאת בניצב אלי במטרה
לכלותי
|
"טק טק טק" אני יוצא מן המיטה, חלקים בגופי עדיין מצויים בחלום
ומבקשים אותה, בקרוב גם הם ישובו למציאות. קר מחוץ למיטה, קר
ורטוב ככה זה במוצב "שיכחון" המוצב ממוקם על אי כשלוש מאוד מטר
מן החוף איפה שפעם עבר הקו הכחול שהיום הוא אדום ומחר מי
יודע...
|
הוא לא לבש את מעיל הארגמן ,
כי הכיר,דם ויין על גוניהם האדומים,
ודם ויין שטפו ידיו כאשר חזר מן המתים,
האישה המסכנה אותה אהב ,
והותירה מתה בין הסדינים
|
עוד לא בחלתי באדום ובשיש,
לא ביד אמיצה אוחזת בנשק טהור,
עוד לא שכחתי את יונת עץ הזית
צלויה בלהבתם של נרות ה"יזכור"
|
מנשק את גופך , גוף אחד כבר עזבתי
מחפש משמעות בעולמך העגול,
לו ידעת, כה מהר, איך את שברי עולמי השלכתי, היית, במתיקות,
נושקת לי לישון.
|
מוטרף ומשוגעת מגודל האיוולת רק שפה מטופשת למביטים מאחור
|
הבדידות מלטפת ונושכת נשיכה אכזרית ,
בלילות עוד ממששת היד מחפשת את המקום בו היית,
|
את אסמאטית זה אותי מפחיד,
את לילותי בשריקות נשימתך את מקשטת.
אני מתעורר,
|
הייתי מחליפיך באחרת לולי דמעה זלגנית חצופה.
לו הייתה יודעת עד כמה אהבתי אותה.
|
אל הארכיון האישי (2 יצירות מאורכבות)
|
|
תמיד אמרת לי
שהשיער שלי יפה
אז למה ביקשת
ממני לעשות שחי,
בקיני, ומעל
לפה? |
|
