|
כבכל ערב
אורפאוס שוכב במיטתו.
מלמטה מטרידו קול הפסיעות -
|
את תלכי לדרכך,
בחושבך שבטח נפגש,
|
לא, לא זעקת כאב
כמו לפני שנתיים,
הפעם גם היו מילים.
|
א.
מה השעה כבר
בוקר לא פשוט
הרגשתי פתאום
לבד
|
ואז אני מבין כי המשורר טעה,
ולא לנערה האלמונית
פרחים המון,
כי אם לזו שרק כמעט
|
"בסוף ניפגש".
ואני מדמיין עוד שיחה
עד אמצע הלילה, בצורה נינוחה,
|
אין רק שתי דרכים,
והן גם לא זהות.
|
אורות מסנוורים
את העין המנסה להתמקד,
את המבט המחפש בכל
|
השקט שלך מפתיע אותי,
כמו כשעירוני מגיע לישוב חקלאי:
הצלילים כמעט נעלמים,
ועונות השנה כבר אינן עוד
|
"לזכור הוא מן תקווה",
אך לי, עיתים נדמה,
עדיף היה לשכוח
|
המוסיקה זוכרת איפה הייתי.
את השיר הזה שמעתי
בדרך משם
|
האם אינך רואה, המשורר,
שהצמא הוא, הוא מבעיר האש,
ותפילתך אל ה"באר"
|
שתיקתי מפחד היא.
מפחד כאבי ומפחד כאבך
מפחד בושתי ומפחד חיוכך
|
הבו לנו זעם טהור.
כתבו הזדהות אמינה.
אמרו
מילות תוכחה
|
איני יכול לראות אומץ
בוויתור מראש
על הסיכוי לעזוב,
|
אינני עייף.
עייף הוא השואף לישון,
לעצום עיניו, ובצעד אחרון
|
אל הארכיון האישי (28 יצירות מאורכבות)
|
יום אחד סוס
חמור וכלב יצאו
לטיול.
"האו האו" אמר
הכלב
"איה איה?" שאל
החמור
"הי הי הי הי
הי" צחק עליו
הסוס.
"איה איה" נעלב
החמור
ומה אתם חושבים
ברווזים
וברווזות שעשה
הכלב? נכון! אמר
"האו האו" ופתר
את הבעיה.
הגורו יאיא מספר
לברווזיו סיפור
לפני השינה.
כולם מרוצים,
חוץ מהחמור,
שעדיין נעלב. |
|