|
 
המוני המונים
רגעי רגעים
פתיתי קונפטי
של היעדרות
מפוארת.
|
יציאה קטנה מדעת
מודעת לכל המעשים,
אלו שנעשו מבלי דעת
ואלו שהיו לניסים
|
את יודעת שכל
מה שתאמרי
יופנה נגדך
בחקירה נגדית
וצולבת
|
כל מי שעומד מאחורי מלפני ומצדדי
שיפסיק.
|
רפא אותי
יתר אותי
הנח אותי באור
|
מן החוץ ניתן לחוש חמלה
מבפנים ניתן ללכת נמוך
ואם אפשר בשקט
|
תש כוחי מלמנות ימים
ארוכים הם
ולבלי קץ
נמסכים להיות זה בתוך זה
|
זיו ברנע חותם על ספריו בדוכן המשוררים
זיו ברנע חובט במעיו בדוכן המקוננים
|
שוברת
מהפה
אל החוץ
ליחת מילים
משורבבת
|
המדובר הוא בהיקף הזרוע ובתחושת האחריות הניטלת כנחוץ ובכמות
הראויה (והכמעט מדודה) הידועה מראש רק לה ורק היא תחליט
אם רוחשת היא אמון אם לאו.
|
אמור לי
דבר מה קדוש
עשה אותי תועלת
|
מלחך בטהרה
פיסות קטנות מעצמי
תאוות בשרים
|
ואין במשלח ידו
ואין בהכחשותיו
ואין בהכרתו
|
לגרור את בדידותי
ברחובות
למען יראו כולם
ויינמו
|
נידמים לי כל החזיונות כדברי אימרה ליריים
מתחברים להיות
קימורה של אחת בקיעורה של אחרת
|
בקרוב תאבד הידיעה כי
כלל היתה זו בחיי
|
מסכת עירובין
ממסכת ייסורין
|
אתה רץ רחוק
ומגיע למקום
בו אתה יכול להסתכל לאחור
ולראות
|
הגיע הזמן
לקבל
החלטות
ישנות,
|
לבתר חיים - "עבר" מ"נותר"
|
היש קדוש בעינך?
וטמא?
מה נפלא מעינך
ומה נעלה?
|
אימי היתה צדקת גמורה
בבקרים היתה צדקת
ובלילות גמורה
|
הפתעה מקומית
מקוממת,
בשורה במשורה
|
רגעים קטנים של אושר
פגעים קטנים של אדמה
ראיות מרשיעות מפעם
לפשעי היעדר מלחמה
|
אז מה אתה מרגיש עכשיו?
ועכשיו?
כאב חודר?
או שטחי?
|
טווה
קורים
במלל
לחבר מילה
בריר
מילה
|
הדי הבהל נמהלו
להיות אש הקטורת
|
הם מביטים בי
כמו היו לא היו
ספקות
לא ספקות
|
מוות גאה לא מבויש
צועק "אני".
מוות בחירה
קיים כעצמו
|
הנוסחים זהים
האנשים שונים
והבכי מטנף רק את הכרית
|
ואין
לך
בכל
העולם
ייעוד
שישווה
לו
|
ליטול חיים
כמו
ליטול ידיים
ולברך
|
לנהל את האהבה הזו כמו משבר
כמו תקנות לשעת חירות
|
לנהל את האהבה הזו כמו משבר
כמו תקנות לשעת חירות
|
מה לי בשערו
מה לי בסיעורו
|
מחר אתלה אותו מנברשת האורחים מטה,
שאוכל לראותו יומיומ
ולהריח את הניקוטין החזק
|
מוצטפא יודע למשל
ששיבוש שמו ככתוב בשפה ולא כמבוטא בחיים,
לא יגרור פיטוריו של עורך לילה בעיתון בוקר
|
הגיהנום
שגן העדן שלה
מעביר עלי
|
היה להם צבע
של רגשות אשם
וארומה של וידוי.
|
כאן טמון
האלמן האלמוני,
השכול הבלתי שקול
|
קצת נדהם מהרגע
מההזדמנות
האקראית שניתנה לנו
אקראית
|
מעשי ניבטים אלי
מכוערים מלידתי
אל תשאיר אותי לבד
מול הכיעור העולמי הזה
|
נוהג הייתי ליסרה בכוחי היחיד מול אינקצאונותה, מנצח על מרש
האבל של מותי בלא עת.
והיא בחדר הסמוך, לא יכולה לבכות כפי שראוי לה לבכות לאישה
האיומה הזו.
|
היא אוהבת אותו
הוא מסמן אותה
|
משתמו הסיבות לכתוב
החלו הסיבות לחיות
|
ואולי לשווא אני מאשים אותן
|
בכל פעם שאני אוהב אותך
אני מרחיק עוד מעט את המוות
|
לא תדע עוד צער
אני מבטיח.
אני נסוג -
תדע צער ועוד
|
לא תדע עוד צער
אני מבטיח.
אני נסוג -
תדע צער ועוד.
|
הרשע ודאי בפרוזדור הארוך
וקירות העץ לא מצליחים לספוג
את הדי הבלע
|
רק ידיעה רחוקה המספרת עצמה,
שטיח אדום למטוס ריק
|
לו הייתי משורר
יכול הייתי להתכוון
בשיר
|
נפש נרעדת בגוף
כמו איסטרא בלגינא
|
שכול אותך
אחר כך את אמך
בעט בגופתה, גלגל אותה
בהטיית זלזול, בקצה כף הרגל
|
קטמתי רוח
וראש פרח שגגה אחד
|
אימהות באה מחלב שדיים
ולא ממיתולוגיה של גמילות
|
להסב ראש ולראות מאחורייך
עקבות גרירה של מי שנאחז בשולייך לשווא.
|
יש שירה מתאימה
לחדרי שירותים
|
אנחנו צבא השירים
שהולכים למות
בסבך חיינו צווינו
להיכתב בטעות
|
וחשבתי כמה ברת-מזל היא
להסתובב כך בעולם
חתומת שפם
ואהובה
|
תנועת השיחרור הלאומית מודיעה בזאת
שהיא מסירה ידיה מהמאבק המזויין
ומותירה את זירת הקרב למעוניינים בקרב
ואת זירת החיים לאלו שלא
|
תת מדבר עם אפידרמיס של דעת.
הפחד מהפחד מדבר עם החופש מחופש.
|
מות אימי בא לי כבשורה
(תפס אותי באוטובוס)
(חנוט בחליפה)
|
אתה תפתח חלונך לפניו ויהה זה צוהר ראשון צר מלהכיל את מה
שמסתמן להיות הגשמה מתוקה של המתנה בלתי נתפסת
|
אל הארכיון האישי (5 יצירות מאורכבות)
|
|
כן הוא היה
מתעלל בי שנים
על גבי שנים
ואז שהוא נעשה
קטן יותר (אבל
עדיין כבד) הוא
עוד רכב עלי
מסביב לכדור
הארץ!
ואיפה צער בעלי
חיים היו אז?!
זונות חתולים
חשובים אבל
אווזים לא?!
מולי ברעיון
מיוחד לעובדה. |
|
