|
 
המוני המונים
רגעי רגעים
פתיתי קונפטי
של היעדרות
מפוארת.
|
יציאה קטנה מדעת
מודעת לכל המעשים,
אלו שנעשו מבלי דעת
ואלו שהיו לניסים
|
את יודעת שכל
מה שתאמרי
יופנה נגדך
בחקירה נגדית
וצולבת
|
כל מי שעומד מאחורי מלפני ומצדדי
שיפסיק.
|
רפא אותי
יתר אותי
הנח אותי באור
|
מן החוץ ניתן לחוש חמלה
מבפנים ניתן ללכת נמוך
ואם אפשר בשקט
|
תש כוחי מלמנות ימים
ארוכים הם
ולבלי קץ
נמסכים להיות זה בתוך זה
|
זיו ברנע חותם על ספריו בדוכן המשוררים
זיו ברנע חובט במעיו בדוכן המקוננים
|
שוברת
מהפה
אל החוץ
ליחת מילים
משורבבת
|
המדובר הוא בהיקף הזרוע ובתחושת האחריות הניטלת כנחוץ ובכמות
הראויה (והכמעט מדודה) הידועה מראש רק לה ורק היא תחליט
אם רוחשת היא אמון אם לאו.
|
אמור לי
דבר מה קדוש
עשה אותי תועלת
|
מלחך בטהרה
פיסות קטנות מעצמי
תאוות בשרים
|
ואין במשלח ידו
ואין בהכחשותיו
ואין בהכרתו
|
לגרור את בדידותי
ברחובות
למען יראו כולם
ויינמו
|
נידמים לי כל החזיונות כדברי אימרה ליריים
מתחברים להיות
קימורה של אחת בקיעורה של אחרת
|
בקרוב תאבד הידיעה כי
כלל היתה זו בחיי
|
מסכת עירובין
ממסכת ייסורין
|
אתה רץ רחוק
ומגיע למקום
בו אתה יכול להסתכל לאחור
ולראות
|
הגיע הזמן
לקבל
החלטות
ישנות,
|
לבתר חיים - "עבר" מ"נותר"
|
היש קדוש בעינך?
וטמא?
מה נפלא מעינך
ומה נעלה?
|
אימי היתה צדקת גמורה
בבקרים היתה צדקת
ובלילות גמורה
|
הפתעה מקומית
מקוממת,
בשורה במשורה
|
רגעים קטנים של אושר
פגעים קטנים של אדמה
ראיות מרשיעות מפעם
לפשעי היעדר מלחמה
|
אז מה אתה מרגיש עכשיו?
ועכשיו?
כאב חודר?
או שטחי?
|
טווה
קורים
במלל
לחבר מילה
בריר
מילה
|
הדי הבהל נמהלו
להיות אש הקטורת
|
הם מביטים בי
כמו היו לא היו
ספקות
לא ספקות
|
מוות גאה לא מבויש
צועק "אני".
מוות בחירה
קיים כעצמו
|
הנוסחים זהים
האנשים שונים
והבכי מטנף רק את הכרית
|
ואין
לך
בכל
העולם
ייעוד
שישווה
לו
|
ליטול חיים
כמו
ליטול ידיים
ולברך
|
לנהל את האהבה הזו כמו משבר
כמו תקנות לשעת חירות
|
לנהל את האהבה הזו כמו משבר
כמו תקנות לשעת חירות
|
מה לי בשערו
מה לי בסיעורו
|
מחר אתלה אותו מנברשת האורחים מטה,
שאוכל לראותו יומיומ
ולהריח את הניקוטין החזק
|
מוצטפא יודע למשל
ששיבוש שמו ככתוב בשפה ולא כמבוטא בחיים,
לא יגרור פיטוריו של עורך לילה בעיתון בוקר
|
הגיהנום
שגן העדן שלה
מעביר עלי
|
היה להם צבע
של רגשות אשם
וארומה של וידוי.
|
כאן טמון
האלמן האלמוני,
השכול הבלתי שקול
|
קצת נדהם מהרגע
מההזדמנות
האקראית שניתנה לנו
אקראית
|
מעשי ניבטים אלי
מכוערים מלידתי
אל תשאיר אותי לבד
מול הכיעור העולמי הזה
|
נוהג הייתי ליסרה בכוחי היחיד מול אינקצאונותה, מנצח על מרש
האבל של מותי בלא עת.
והיא בחדר הסמוך, לא יכולה לבכות כפי שראוי לה לבכות לאישה
האיומה הזו.
|
היא אוהבת אותו
הוא מסמן אותה
|
משתמו הסיבות לכתוב
החלו הסיבות לחיות
|
ואולי לשווא אני מאשים אותן
|
בכל פעם שאני אוהב אותך
אני מרחיק עוד מעט את המוות
|
לא תדע עוד צער
אני מבטיח.
אני נסוג -
תדע צער ועוד
|
לא תדע עוד צער
אני מבטיח.
אני נסוג -
תדע צער ועוד.
|
הרשע ודאי בפרוזדור הארוך
וקירות העץ לא מצליחים לספוג
את הדי הבלע
|
רק ידיעה רחוקה המספרת עצמה,
שטיח אדום למטוס ריק
|
לו הייתי משורר
יכול הייתי להתכוון
בשיר
|
נפש נרעדת בגוף
כמו איסטרא בלגינא
|
שכול אותך
אחר כך את אמך
בעט בגופתה, גלגל אותה
בהטיית זלזול, בקצה כף הרגל
|
קטמתי רוח
וראש פרח שגגה אחד
|
אימהות באה מחלב שדיים
ולא ממיתולוגיה של גמילות
|
להסב ראש ולראות מאחורייך
עקבות גרירה של מי שנאחז בשולייך לשווא.
|
יש שירה מתאימה
לחדרי שירותים
|
אנחנו צבא השירים
שהולכים למות
בסבך חיינו צווינו
להיכתב בטעות
|
וחשבתי כמה ברת-מזל היא
להסתובב כך בעולם
חתומת שפם
ואהובה
|
תנועת השיחרור הלאומית מודיעה בזאת
שהיא מסירה ידיה מהמאבק המזויין
ומותירה את זירת הקרב למעוניינים בקרב
ואת זירת החיים לאלו שלא
|
תת מדבר עם אפידרמיס של דעת.
הפחד מהפחד מדבר עם החופש מחופש.
|
מות אימי בא לי כבשורה
(תפס אותי באוטובוס)
(חנוט בחליפה)
|
אתה תפתח חלונך לפניו ויהה זה צוהר ראשון צר מלהכיל את מה
שמסתמן להיות הגשמה מתוקה של המתנה בלתי נתפסת
|
אל הארכיון האישי (5 יצירות מאורכבות)
|
|
ברגעים כאלו לא
נותר לנו אלא
לאחוז זה בידו
של זה, להרכין
ראש ולהתפלל
שיפסלו את
הסלוגן. |
|
