|
 אם היה צריך לבחור באחד מכולם שימות עכשיו...
לקום, לצחצח שיניים, ללכת לבית ספר, לחזור הבייתה לאכול
צהורים, לדבר מהסוללרי עם חבר/ה ללכת לקניון, לשבת על נרגילה
לחזור הבייתה, להתקלח ללכת לישון. אתה לא לבד יש עוד מליונים
כמוך- אז מה ההבדל בינך לבין השאר? |
שסתום זמני
כל-כך רצית ללכת ופתאום נעצרת זה נפל עלייך, יש לך קרחת.
עצוב- ושלמה עם זה עאלק.
אני לא משלמת את הטיפול הפסיכולוגי על זה. מה שמזכיר לי אני
צריכה להתקשר אליה. טוב לפחות תשתלבי יופי בפולין.
|
"אלוהים? זה אתה באמת אתה?, אני נשלחתי הנה ביסורים דרך תעלות
הכאב האנושיות, במעלית הזמן למעמד הזה. וספר החטאים פתוח ואתה
כאן שופט אותי על היותי אנושית, על הבחירות שלי.
|
דרכי הייתה דרך שביל המתים החיים, והציפור ניווטה אותי בנהרות
האין חיים.
נשאה אותי על כנפייה הדקיקות במרומי האוקינוסים הכחולים ומעל
ביצות האבדון. ושם היא עזבה אותי לנפשי אך לפני שעזבה אמרה לי
זאת: "אני אילמרדר, ציפור הנפש האחרונה ביקום, באתי מהצד השני
|
הוא עוקב כדרך המקרה
אין שום תכנון.
הקורבן מגיע לאיזור והוא מתחיל לעקוב אחריו.
הם הגיעו אליו והוא התעניין.
|
ישבת פעם וחשבת מה הספקת בחיים שלך?!
תחשוב על זה!
בן כמה אתה? בן 16, הרבה זמן, מבחינתך כמובן, כי מבחינת הסבתא
שלך 16 שנה זה כלום.
ומבחינת ההיסטוריונים זה קוץ בשדה קוצים, שלא לדבר מבחינת
אלוהים (בהנחה שיש אחד) זה בטח כלום. וזה גם בכלל לא 16 זה 15
ו-9
|
השאלה הטבעית של האדם, מה טוב ומה רע, מה עדיף ומאיזו גישה
לגשת לדבר הזה, שהבריות קוראות לו חיים.
קמתי בזריזות, אמרתי תודה על האירוח המנומס בבועה שלו והתחלתי
ללכת מבלי להביט לאחור. הרגשתי שכל מאמץ שקיימתי בשנה האחרונה
להינתק סופית מן הבועה הישנה לא היה קיי
|
ההליכה המעיקה ברחוב החם לא הצליחה להגשים את מטרותיי האישיות,
באקט היציאה. אותה הליכה ארוכה שהשחירה את כפות רגלי היחפות
והיגעות.
מלכתחילה מטרתי הייתה קשה להגשמה וללא ספק באותו חום כבד שאפף
את האוויר. יום המודעות האחרון שלי.
|
|
|
בפעם הראשונה
שראיתי אותה לא
היה לי כ"כ נעים
להגיד לה שהיא
נראית כמו
פרה...
בוליביה (פותחת
בדיאטת
שוקולד...) |
|
