|
הנה אני, ביום שישי מוצא את עצמי בתחנה המרכזית עובר באדום את
הרמזור של התחנה הישנה, והשקט המופתי הזה של פעימות הלב שמכות
בהמתנה.
|
עוד פעם בעתיד, כבר פעם אני שואל מה עכשיו,
ושרוי ברגע שלא נשאר בו מאום,
מלבד מה שקורה כאן בדבר הזה כל רגע מחדש,
לדבר אחד שהוא תוך הכלום.
|
ורק לרגע בודד אין דבר אחר
קשה מאוד להוציא הגה ולדבר
|
אהההההההההההההההה!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!
|
|
|
המו"ל
יורק עליך?
ההוצ"ל משתינה
בקשת?
ההוצ"פ
מרסקת בהונות?
יש תקווה.
במה חדשה.
או שוד מזויין. |
|
