|
יצירה חדשה אחרי שנים של קיפאון
היה קצת קשה בהתחלה, אבל אחרי הסדק הראשון בסכר, הכל
התמוטט ונשפך
הכול נהייה דהוי ומרוח, השולחנות, הכיסאות והקירות, החלו
מאבדים את צורתם המוצקה והופכים למעין עשן שנמרח ומסתחרר
במקום, אך מסרב לצאת מגבולות העצם שהוא מייצג.
אני נמשך יותר ויותר אל אבן החן שמולי כמת מהלך, עוד צעד ועוד
צעד, ריח מתוק ממלא את האוויר בשיכרון חו
|
אדם הוא רק בשר בלי נשמה.
נשמה היא רק אשליה בלי אהבה
אהבה היא רק כאב בלי ליבך
ואת... את מלאכית, ואני?... אני עורב
|
אני הוא המחכה לאות ממך
שתקראי בשמי ואשמע את קולך.
כי זאת המנגינה המתוקה שמציפה את עולמי ביופייך
במגוון ריחות וצבעים
|
ולחשוב שהבנאדם שכל כך אכפת לו ממך
הוא הבנאדם שלוקח כל כך הרבה ממך
אני מצטער על שפגעתי בך
|
בין עצים מתים ואופל שטני נמצא אני,
היער הקודר והאימתני כה קטלני
אחרי שובל עשן דקיק וססגוני נמשך אני,
בשביל העמום והאדמוני הכה חינני
|
אבן...
אני נהיה כמו מלח מתמוסס ומתאדה בראותך
משתך...
הכאב את ליבי כחומצה האוכלת את נשמתי
|
מכל הכלים שלרשותי
עול הכללים לרעתי
כי קול צללים לדעתי
|
הראש משותק הלב חופשי
אך האצבעות כבדות והאותיות
כמה מחשבות אפשר לצייר בשחור ולבן?
|
אל הארכיון האישי (4 יצירות מאורכבות)
|
|
גם אני ראיתי
אור היום בבוקר,
אז מה?
עוד סופר כושל |
|
