|
שלום, הבאתי לך את הצעצועים..." מבט נבוך מושפל
"מה יש בקופסא", בקול עמוק דורש מתגבר
"מה שביקשת, בבקשה, אל תקשה עלי" מזיזה רגל ונשענת על השולחן
|
זה טוב, זו הרגשה טובה
זה נעים, זו הרגשה נעימה
|
גופך מתרומם קמור למגע
את יודעת שהיא מגיעה
|
הראש מתקרב
השפתיים מבקשות
הלשון בתזוזה
מרוכזת ברצונה
|
מביטה, מסתכלת, לא רואה
מקשיבה, בוחנת, נושמת נשימה
הצעדים מתגברים, נעשים קטנים
נשימה מתקצת, לחץ דם עולה
|
האור מוסט הלהבה קטנה
הנר חם החלב נוזל
טיפה נופלת מסמנת
גופה נמתח נאנח
|
ללא קול דממה
שקט מתוח ולא מפחיד
|
עד הקצה מתקדמת
בפינה מהופנטת עומדת
מביטה למרחק רואה את הקשת
עוצמת עיניים לתהום קופצת
|
|
|
אין ספק שאני,
בתור איש תאטרון
מובהק, מוכרח
לאהוב את במה
חדשה. אבל גם
בתור חבר פשוט
באנושות אני
אומר כל בוקר:
טוב שיש במה.
ואם היא חדשה-
לא נורא, גם
שמעון פרס היה
פעם בן 20. |
|
