|
אין בי כלום.
אחרי השיחה איתו באמת כבר נגמרו לי הדמעות. אפילו לא לקחתי את
הדמעות שלי מרוב תסכול.
עכשיו אני מחכה שמישהו יבוא ויציל אותי.
|
אני לא צריכה אף אחד. זה מה שחשבתי כל החיים, שאני יכולה
להסתדר לבד ואני לא צריכה אף אחד שיתמוך בי או שייתן לי
מוטיבציה לעשות דברים. הכל עשיתי (או לא עשיתי...) בעצמי. באמת
האמנתי שאני מהאנשים האלה שאתה תמיד רואה בסרטים שלא צריכים אף
אחד.
|
היא אף פעם לא הייתה מרוצה ממנו, היא אף פעם לא השלימה עם עצמה
(אבל מי בעצם כן..?)
|
הוא הסתכל אליי בעיניים כמעט דומעות. הוא לא ידע מה להגיד לי.
כעסתי. הוא אמר לי שגם היא כעסה.
מגיע לו.
|
אין לי מושג איפה היא כיום, עברו איזה 5 שנים מאז שזה קרה.
עשיתי מה שהיא ביקשה, הלכתי לאלוהים לבקש סליחה.
|
אין לי מושג אפילו למה התחלתי עם זה. אימא אומרת שהתחלתי עם זה
כדי לנסות את כוחי... בהתחלה לא האמנתי לה וחשבתי שהיא בכלל לא
יודעת על מה היא מדברת... מה היא, אישה בת 40 פלוס יודעת מה
עובר בחייה של ילדה בת 17?! על מה היא מדברת בכלל?! הזמנים של
אז זה לא היום..
|
יש דברים שהם רק שלי, והוא אחד מהם
|
אפילו לכתוב אני לא מצליחה. הכל יוצא כמו חרא. באמת אין בי
כלום. אני לא מצליחה לעשות, להרגיש, כלום. אפילו להשתכר ולהזרק
עם מישהו אני לא מצליחה כי אני שפוכה מדי. אפילו את זה אני לא
מצליחה לעשות כמו שצריך. אפילו להרגיש רע עם עצמי זה לא כמו
שצריך.
|
נמאס לי מהכל.
נמאס לי שאכפת.
נמאס לי שלא.
|
אם אי פעם באמת התכוונת לזה שאכפת לך ממני ושאתה אוהב אותי אז
לפני שאתה קורא אני מבקשת ממך כמה דברים:
1. לקרוא הכל גם אם זה לא מעניין אותך.
2. לא לכעוס. לפני שאתה מגיב תספור עד 10.
3. צא לי מהחיים.
|
|
|
החברה של
פרובוקטור
מוצצת!
שלמנאסר מנסה את
כוחו בתור
פרובוקטור. |
|
