|
 105785447
"על מה אתה חושב?" היא שאלה.
"עליך" עניתי, למרות שזה לא היה נכון.
היא חייכה, "מה אתה חושב עלי?"
"סתם עליך, בכלליות" עניתי.
|
אבי הנהן ורכן לעבר הגופה. "אני רוצה שתאבקו את כל הדירה
ותשלחו את כל טביעות האצבעות שאתם מוצאים למעבדה".
הוא בחן את הגופה של מיטל בדקדקנות. "תאבקו גם אותה" אמר.
|
אחרי הצבא החלטתי, כמו כולם, לצאת לטיול ארוך, לראות עולם,
להרגע קצת וכולם אמרו שזאת חוויה של פעם בחיים ושווה לנסות.
|
בני היה החבר הנוכחי של שירה, אחד מני רבים. אה, כן, הוא גם
היה איתנו בקבוצה. בעצם יותר נכון לומר שהקבוצה הייתה איתו.
אפשר גם לומר ששירה היא החברה הנוכחית של בני, אחת מני רבות.
|
בסיפור שלי אני גם יכול לזכות בלוטו, לקנות לי בית גדול עם חצר
ובריכה ומכונית חדשה עם מערכת וחלונות חשמליים ודי.וי.די עם
טלויזיה ענקית ומלא סרטים שאני אוהב.
|
תמר עמדה מולי, בחזה חשוף, מחייכת חיוך רחב.
הייתי המום, פשוט עמדתי ובהיתי בה, לא מסוגל לזוז. ככה עמדנו 2
דקות עד שלתמר נמאס והיא צעדה צעד אחד לכיווני.
|
היתה לכם הרגשה כזאת פעם? שאתם יודעים שהסוף מתקרב, שכל
הסיפורים והשמועות נהפכים למציאות, ואתם רואים את הגורל שלכם
עומד מול העיניים ומאיים לבלוע אתכם, בלא שום יכולת לעשות משהו
בנידון, גם לא לצעוק לעזרה כי היחידים שישמעו הם אלה שנמצאים
יחד איתך באותו המצב.
|
אני רק חלק קטן ממנו, לא משמעותי וגם אם לא הייתי קיים הוא לא
היה מרגיש, אבל בכל זאת אני הולך איתו, לעתיד לא ידוע
|
פתחתי את המקרר - כלום כמובן, חוץ מסירחון שבקע בהפגנתיות
מקרטון החלב. הוצאתי אותו מהמקרר
והסתכלתי בתאריך, פג תוקף לפני שבוע. משום מה זה לא ממש הזיז
לי ששתיתי ממנו שלשום.
למעשה ברגע זה כבר לא הזיז לי משום דבר בעולם.
|
לחץ חברתי, סטיגמות, מצב ביטחוני, עוני ואסונות,
לא משנה מה הסיבות - חייבים להשתנות
|
שנינו יושבים במכונית
בחניה מתחת לבית שלי
קשה לי להאמין שאת אמיתית
ויושבת כאן איתי.
|
|
|
מה נשמע פחות
גרוע: יוקנעמי
או ירוחמי?
(ביסלי). |
|
