[ ביית אותי ]   [ עדיפה ]   [ עזרה ]  [ FAQ ]  [ אודות ]   [ הטבלה ]   [ דואל ]
  [ חדשות ]   [ אישיים ]
[
קול-נוע
]
 [
סאונד
]
 [
ויז'ואל
]
 [
מלל
]
 
New Stage
חיפוש בבמה

שם משתמש או מספר
סיסמתך
[ אני רוצה משתמש! ]
[ איבדתי סיסמה ): ]


מדורי במה










אל היצירות בבמה האהובות על זר בן בלי ביתאל 30 היצירות האהובות שנבחרו לאחרונהאל היוצרים המוערכים על ידי זר בן בלי ביתאל היוצרים המעריכים את זר בן בלי בית
נו, עוד אחד כזה, אתם יודעים - מחפש את האור ואת
עצמו בין ערימות הכביסה לילדים. היו לו פעם עקרונות,
והוא היה מוכן למכור את כולם, אבל אין קונים אז
יש... שירים.




לרשימת יצירות הסיפור קצר החדשות
סיפור ילדים
פעם אחת לפני שנים רבות, היה היה ילד בשם אקינא

באמצע הלילה התעוררתי מת מפחד. הרמתי את הראש וראיתי מולי
עיניים מנצנצות של ארנבת, מביטות בי בבירור מאחורי השבכה של
הפתח של המזגן.

ייסורים
"...הייתי יושבת בחושך בלי שום תחושה של זמן. ידעתי שזה היה
בוקר ולא הייתי מסוגלת ללכת לעבודה לפעמים (יותר מדי פעמים).
פשוט שכבתי שם ורציתי למות (זו הייתה התחושה האמתית וזה היה
חזק). אני נלחמתי בזה לבד במשך זמן ארוך כל כך. לפעמים אני
הכרחתי את עצמי לשבת ולא

ארספואטיקה
הדבר הראשון שעשיתי לאחר מותי היה לבדוק מה עם הקופסה שלי.

ביוגרפיה
קטעים שלא פורסמו מן הארכיון של יאיר בר

אגדה

סיפור ילדים
מעשה בילד אחד, שגר בארץ רחוקה רחוקה. לא היה לו שם, כי אף אחד
לא רצה לחשוב על שם שבאמת יתאים לו.

חלום
בדופק מואץ גיליתי שאני מזיע והחלטתי לנסות ולהרגע. עצמתי את
עיניי, גם כי השמש טיפסה אל מעבר לקו האופק והתחיל להיות חם,
אך בעיקר כדי לנשום כמה נשימות עמוקות. זה לא עבד כלל. הרגשתי
את חום השמש חודר מבעד לעפעפיים הסגורים. לנשום עמוק היה קשה,
כמעט בלתי אפשרי,

אגדה
נימיטי הייתה ילדה רצחנית. עד גיל 8 הספיקה להרוג את רוב
החתולים בשכונה, והחשש היה שהיא תנסה להרוג חיות גדולות יותר.
תחושה של סכנה ריחפה באוויר. כל מי שגידל חתול החל לחשוש
לשלומו.

זכרונות
היה חם על האספלט, הרגשתי איך הג'ינס שלי רותח והרגליים
מתבשלות בפנים, אבל לא היה לי אכפת. החום הכבד ניחם אותי,
עירסל אותי. הזעתי בכל הגוף והייתי רגוע.

ייסורים
"...הייתי יושבת בחושך בלי שום תחושה של זמן. ידעתי שזה היה
בוקר ולא הייתי מסוגלת ללכת לעבודה לפעמים (יותר מדי פעמים).
פשוט שכבתי שם ורציתי למות (זו הייתה התחושה האמיתית וזה היה
חזק). אני נלחמתי בזה לבד במשך זמן ארוך כל כך. לפעמים, הכרחתי
את עצמי לשבת ול


לרשימת יצירות השירה החדשות
שואה
כמעט ושמעתי
את סיפורם של העצים
שזעקו אלי מן
האדמה הקפואה

אני רואה את הגוף שלך כל הזמן
ואת הנשמה רק לפעמים,
כל מה שיש לי בינתיים
הוא עצב שנשבר שנים.

גורל
At this stage of the proceedings
Nothings seems to shed delight
On the brick of lonely dealings
Love is turned into a fight

בדידות
כשהלכתי לא שמתי לב
שאת כיבית בתוכי
את האור כדי שניצוץ קטן ואחרון
ייראה זוהר וענקי

הרהור
there is a daemon between us
consuming any words of love
there is a daemon between us
taking part in taking us apart

אהבה
Down on the streets we walk apart,
I met my love-who-used-to-be.
Her shadowed eyes saw through me straight.
Her dark tint lips were opened, yet,

בלדה
Waiting for a second chance
Luring for a secret sigh
I've come for you
I've come for you
I've come for you

אלגוריה
אלו המדריכים פסים בשמיים,
בדומה לזנבות שביט

אהבה
אני מביא לך קרטון ריק
לארוז בו שאריות של חיים,
כמה מחברות,
קצת מסמכים.

אהבה
I refuse to commit death will do us part.
I prevail to haunt you,
way after I am gone.

געגוע
שכחת את השעון שלך,
יש מי שיאמר:
לא רצית להודות
שהזמן איתי נגמר.

אהבה
After all these years
I state nothing.

אהבה
נצמדת לעורי עלוקה רעבה
ושנינו קראנו לזה אהבה

קינה
את המוות ביקשנו, לא כבוד ולא צדק באמת רצו נפשותינו,
את המוות איתרנו, בדקנו, סרקנו, כיתרנו, הרעבנו, לכדנו, עינינו

כאב
מה שנותר לי זה להביט למטה על הפער שפערת בי
ולהתחבא מתחת לפוך:
אחרי הכל אני צד גבוה,
ואת טסה נמוך.

בלדה
fuck off you say and shut the door
and shut your eyes and shut my mouth
we used to be so close but now
it seems we never grew this far.

אכזבה
ולו חרשת בעגלתי
היתה נענית תפילתי

כאב
פניי הבריאות נראו שם בבירור, כמו פעם,
חלקות כמו שעווה שנותרה על מפת הפלסטיק של אמי,
מנרות חנוכה
שהתחלפו בנר זיכרון.

יחסים
בסוף הוא נשבר ושאל את הנסיכה שלו
מה לעשות כדי שתחזור לחייך?

אכזבה
הנה אהבה הופכת למשהו אחר.
אינני יודע מה.
אינני יכול לחקור בעניין,
או לעשות משהו בכלל,
כי אני עומד להתפוצץ.

אהבה
ומשכנו למרחבים חדשים.
ואהבנו אהבה צרופה,
בדיוק כמו טבעת או עגילים,
נמלטים כמו הדמארה להרים.

בדידות
אני רוצה לצעוק
ואין לי קול
יוצא לי קול אחר
רגוע

גורל
ובכל לילה עת תצא
להעלות בחכתה
זיכרונות מן הבאר - אשר יבשה -
ולא אשב בתחתיתה,
יותר ועוד יותר היא מתנשמת.

ארספואטיקה
שירה אמתית, לא לימדו כלל.
שירה מזויפת, כאילו מזרחית, כאילו ערספואטית,
נכתבת גם היום,
שילמדו אותה מחר

זכרונות
אף פעם לא הצלחתי להבין
אם מי שיש לו סרטן
מת מסרטן.

עצב
בואו נדבר על החיים.
שקופים כמו כנפיים של שפירית,
חוסר התועלת של המים הזורמים
משתקף בשני הזוגות.

ואתם בשפת יתדות
תוקעים עמוק בדמי
ובדברי חלקלקות
מבקשים עוד מנפשי

אכזבה
אני מביט אל קרן הרחוב
אולי אמצא איך לשלם עוד חוב
או שאשב שם חשוך ומגורש
אל תוך עצמי אני איני ניגש.

ארספואטיקה
אני מתלבט איזה טעם יש לשירה.
אני מתלבט איך לכתוב על אהבה וגם על הקרשים ברצפה.
יש מקום שבו הם מתקלפים, ונחשף לעינינו
השחור הרקוב הזה שאין לו שם.

שכול
בואו ואספר לכם
איך מוות במלחמה מסתיים.

אכזבה
כמה נורא הוא הזמן שחלף,
באשליה שהוא איננו ולעולם לא יחזור.

הלילה שבו אילומינרה נולד
היה קר וגשום, עננים חסרי
תקווה נתלו בפינות החדר
והטיפות הסרוחות טפטפו

אילומינרה קם
מתוך ערימת האפר העשויה
שאריות של בית משכנתא אשה ילדים

אינטרוספקטיבי
אתן מתקבצות לי בזיכרון כמו כנס חזאיות,
מטפטפות בחשאיות לקראת החורף השנוא ובא
לי לישון. עד שאליהו החזאי
יגלה לכולם שמחר

אהבה
זה בינתיים, אני יודע, כי ודאי,
את תחזרי אלי , מתי? מתי?

שכול
בטקס יום הזיכרון
חיבקתי את הבן שלי.
כל כך חזק.
כל כך נמשך.

אהבה
והיינו יפים והיינו קטנים,
והיה בנו ים והיו גם שמיים,
והיו גם באמצע שני ילדים.

שכול
אני שיקור מהשקרים של עצמי
ושל אחרים שמשקרים אותי,
אבל לא מצליח להפסיק ללגום,
הכול כדי שאוכל להמשיך לחלום.

נוסטלגיה
תקעתי מסמר אחד בפרק ידי,
ואחר בין הרגליים.
הבעיה היא לא הכאב או הדימום,
אלא מה אעשה בינתיים?

ייסורים
שמע בני
היא יפה, מאוד מושכת, אני מבין.
אם אתה מתחיל איתה אל תתחייב.
אם אתה מתחייב אל תתחתן.

יחסים
ריפדתי קן חמים עשוי
זפת ונוצות רכות,
שהשלנו מעלינו בחפץ.

געגוע
רגע של אמת אחד. מזוקק.
קודם הוא מתגלה,
אחרי שהסתתרו כל החיים מאחורי הססמאות

קינה
לכתוב שירים עד שהסוללה מתרוקנת, להתעלם
מכל האזהרות ולכתוב עוד ועוד, לא
לעצור כשהמסך הופך כהה כדי
לחסוך במשאבים, הצפצוף

בדידות
זה יעלה לך, היא אמרה
בלי לציין מחיר
או נקודת ציון אחרת.
אני משלם את המחיר

תחושתי
אני הים. לא הקצף
הנישא בראש הגל.
לא הגל, הנמשך מקרקעית,
תהום

אינטרוספקטיבי
חלמתי על
אישה מוקפת נוצות
ממתינה לי על מזבח רך.
בעצם, אני חולם על כוח.

אהבה נכזבת
ככה מאוחר, אחרי חצות,
כשאני סוחב את המזוודה הזאת,
אפשר בטעות לבהות
במראה יוצא הדופן

אהבה
אני כותב לך שיר כל יום
לפעמים בלי נייר ועט, רק בחלום
שם החיוך היפהיפה שלך תמידי
וזה לא ההבדל היחידי

זכרונות
אני נזכרתי בשמעון, ששיחק
איתי כדורגל ולימד אותי
ללכת מכות, התווכחנו ויכוחים פוליטיים,
צריך להחליף את הממשלה, האינפלציה

יחסים
אבא ואני עשינו מלחמה
הטמנתי לו מארב
כל עולמו חרב

הרהור
אני נחל כזב, נדמה לי שמצופה ממני לזרום הרבה יותר
חזק. לייצר
מראות אקסטרא אורדינר של שיטפונות, אולי
מפל, בירידה לעומק הקניון השחור שהוא אני.

עצב
לפעמים היא הייתה נבהלת שהיא
לא יודעת משהו שכולם יודעים.

אהבה
מופיעה מראשי ההרים, גולשת
אליי בשקט, כמו ערפל הקרב

יחסים
הקשיבי היטב בתי.
לרעד האפל של נהרות הלבה
הרוטטים באור גדול,
באפילת נפשי המוכה

כאב
אבים מוצאים הכל בערבה, לא אצלך
את היופי
את השקט

את המוות.

אהבה
גם לגורל היא מכתיבה,
בקצב תגובה מסדר שני.
והוא רושם בחופזה

בדידות
זכירה,
סגידה,
תפילה,

יחסים
שיחה קצרה,
משא כבד.
זוחל חרש ממך אליי.

ביקורת
יד מכוונת מלמעלה
תשלח נציגים לשבעה.

אהבה
בואי והוציאי אותי לאור
אחרי לילות ארוכים בלי שינה
כשדמיינתי אותך בדיוק, בלי לדעת מה
או מתי נפגש

אהבה
משקל רגלי אלף כיכר
בטני רעב ונפשי ניכר

כאב
אני מתגעגע לתינוק שעוד לא נולד
לנו, אני יודע שאמרת לי כבר
אז, שזה כבד לך אפילו להחזיק
כוס מים במשך תשעה רגעים

ביקורת
יש לי ילדה שעושה מה שעושות ילדות.
היא קמה בבוקר ומושכת בשיערה
קשת של ילדות,
הולכת לבית ספר של ילדות,
שצועקות: איננו ילדות!

גורל
ביום של ליל מותי,
טבעתזהב גדולה עליי עשרות מונים.
אני אוחז בה שלא תאבד לנצח, תגלוש
אל ים הדם והאבדון

אני ואלף מילותיי
נותרתי אלום מול ערימת מעשיי
מעשי ידיי

אינטרוספקטיבי
ברק פגע ואת העץ חצה.
באור המשתקף מעינייך,
לחיות לא רצה.

ביקורת
אני ממתין
לראות מי יהיו היום המבקרים.

בדידות
בינתיים
אפשר לקום בבוקר
לגשת לכיור
לשטוף את הפנים

אכזבה
עכשיו מצפים ממני,
להתכופף, למרות השבר בגב,
ולהרים

בדידות
לפעמים כשהוא חוזר מהים
המגבת מושלכת על השולחן
אן הכיסא או הספה, הנדנדה, הטלוויזיה
הכול

הרהור
בינתיים נוכל לקרוא את האוטוביוגרפיה של ריקרדו ריש, שם נאמר:
הזמן יעבור מעלינו, לזמן
מה ננוח מהזרם האינסופי
של אותיות מרכיבות עולם,

כאב
בסך הכול הבטת בקירות.
בתת מודע נתתי לך אגרוף,
או שאולי זו המציאות, שחבטה לך בפנים?
ראיתי משהו זז אצלך בפנים.

אהבה
בערפל ניצבת דמות,
ספק ילדה ספק עצמנו.
היא מחזיקה ביד קופסה,
בפנים מונח לו גורלנו

כאב
יגו נשבע בכל האהובות שלו (זה לקח קצת זמן) שהפעם
זה ילך חלק, בלי עצבים. היhתה לו תכנית
להגיע, לחכות בתור, לקבל את הזיכוי על סך 8.90
וללכת לחגוג על חבילה של מסטיקים

אהבה
הן נמלטות גבוה, להרים.
תמיד שוכבות בסוף עם אחרים,
שמשחקים משחק הרבה יותר פשוט, כאילו אהבה
היא רק קישוט,

חלום
חופר בשלג
בין עצי זית שלווים כמו ארזים
בוורשה, מחפש גופות של
ילדי אר.פי.ג׳י.

כאב
כי גם אני מאלה
שמעדיפים לא להכריע
בשאלות הכי קשות של החיים
גם אני מאלה

אכזבה
את מי ש נושא את שמי
קשרו בעבותות. לבסיס האם. או
שמא אני

ייסורים
הערב בא
גורר אותי לתוך חלום
שחלמתי פעם
שם למים היה טעם
של דם

אהבה
אהבתנו ממוקמת על הקו הדק
בין ההרים ליערות. שם אנו משוטטים
כנידונים מנודים, פרטיזנים של אהבה.

כאב
כַעֲסֵךְ הוֹלֵךְ וּמִתְעַרְבֵּל,
אֲנִי נִזְהָר שֶׁלֹּא לְהִיבָּהֵל.
נוֹפֵל תָּדִיר בְּמַלְכּוֹדוֹת שֶׁל זַעַם,
הֵן עֲש-וּיוֹת מִכָּל מָה שֶׁהָיִינוּ פַּעַם.

ארספואטיקה
דרך המים הזכים אילומינרה
זורם, בין שכבות הסלע
האפור הוא מחלחל ונושם.

הרהור
מבעד לחומת הטירה,
דרך חלון הזמנויות הולך וקטן,
מלך זקן מתכונן, בעייפות,
למסע השביעי והאחרון.

אכזבה
ואת הדלקה בעיניה אין מי שיכבה, תכלה הכל השריפה הזו, לא תשאיר
עקבות
ואני לא אוכל לעולם לנהוג בעקבותיהן
ולמצוא דרך חדשה.

אלוהים
אייל בודד ומיוחד כמו כולם,
ניצב מעל חומת הגן
המשקיפה אל המרק הקדמוני.
כמו המפטי אסור לו באיסור כלאיים ליפול פנימה.

אינטרוספקטיבי
האם גם ילדי
ימתינו למותי
כדי שהעבר החי
יקבר יחד איתי?

יחסים
את לא הבת שלי בדם, אני יודע.
רק תסבירי למה כל פעם שכואב לך אני משתגע?
מוכן ללכת רחוק רק שתהיי מאושרת,
איזו מין אהבה זאת להתאהב בילד?

זכרונות
אל תמות, זה
מה שבאתי לבקש: אל תמות
לי.

ביקורת
לו הייתי יכול
הייתי מתיך את ידך הקטנה וידי האוזלת
במכונת זמן שתזכיר לכולנו מה באמת אנחנו עושים
ולא היינו יכולים

אהבה
היא: אתה אוהב אותי?

הוא: כן

כעס
קום בבוקר יקיצה טבעית
מהרעש שהבת שלך עושה כשהיא מזדיינת
או כן אני גומרת אני גומרת
גומרת לי את השינה

נוסטלגיה
להתעלם. לא
לענות.
להתייחס בזהירות,
ותלבשי גם משהו סקסי, טוב? במהירות

אהבה נכזבת
אהבתנו מתנפצת, בקול
של מריונטה משוגעת

זכרונות
אני זוכר שהיה ממש חם
ובהפסקות ישבתי בצל
היא צדקה הצדקה הזאת
ובשיעור לימדו על אור וצל

ביקורת
היום אני חולה מאוד.
זה רציני!
אפילו,
לא אלך לעבודה.

כעס
היום לא תחזור הביתה
אתה מבין את זה?
אתה מבין את זה?

ארספואטיקה
תינוק חושב: הכל זה בשבילו.
אני בוכה, והעולם
כבתוך שלו.
נמע מהבדידות - זה מעקר,
הזמן איננו כאן, והוא
עובר.

שכול
נשימתה קצרה כמו אחרי שרצים במדרגות ויורים.
אני מסרב לכבוש אותה כליל, להשמיד כל התנגדות,
להכריז שהיא שלי, לתבוע בעלות זמנית עליה
כמו שלנו על האדמה הזו.

מחאה
היא תמיד בכיוון צפון, משם
תיפתח הרעה, שם
מתחת לכל זה

עצב
היכן שוכן לן גן?
שמור מכל משמר.
הזמן עולה למרגלותיו,

יחסים
יש לי מה לכתוב לך
הכול אגור בסכרים
שיש לי כוח לפרוץ
אבל אין לי כוח לאבד

הרהור
של אשליה, ואור ראשון מאיר תמונה
סדוקה, שבעתנו על הקיר, מי יודע
אם זו תמונת שקר או אמת?

גורל
בלילה קמתי משנתי
והטחתי ראשי בקירות.
כעת הם אדומים כדם,
צורתם צורת מצבות.

גיהנום
הייתי רוצה לספר לכם ילדים,
שהפיצוצים האלה בשמיים, ילדים,
בזמן שאני שוכב מעליכם כמו טיטאן, ילדים,
הן חניתות הרעם של זאוס, ילדים.

הרהור
סדנה לכתיבה אובססיבית
היה כתוב במודעה
שלא זכור לי שפרסמתי.

געגוע
היא לא רוצה שאכתוב לה יותר שירים,
רק שאגיד לה מה שבא לי בפנים.
כי נמאס לה מגברים שמשקרים,
ואין לה כוח לצביעות של מבוגרים.

חלום
הרגע הזה עכשיו,
את ואני בתוכו.
ושפתייך לוחשות את שמי,
וירח עולה לאטו.

בדידות
להדחקה כללים משלה,
גם מאחרי הקלעים.

וידוי
לתחרות השנתית לכתיבת שירה בדרום לבנון
הופעתי עם אר.פי.ג׳י.
אולי זה אוברקיל, אבל אל תאשימו אותי:
לאחרים יש כשרון, אחרות יודעות לרדת

אינטרוספקטיבי
אני גורר אתכם אחרי
במסדרון עם התמונות המשפחתיות
באחת כולנו מחייכים על רקע של נוף מדהים סוראליסטי ומדמם
השניה של עקדת יצחק

אכזבה
לישון היטב איננו מעיזים לייחל.
אור חדש מאיר אותי מעיר ברור,
המיוחל אני ניעור, מואר, מייחל
להבנה שלא זה מה שייחלתי לו.

אהבה נכזבת
הנה פנו חיי תפנית בלתי.
הקושי כמו חמאה, נמס לאט
אל תוך חורים, קיני נחש

שכול
כל הלילה
הולכתי אתכם אחרי, מושך בחוט הזיכרון
בוואדיות של נבי מוסא
בואכה ים המוות.

אהבה
את באה אלי בלי להודיע
לשבת בחדר השינה
לשכב בחדר העבודה

אהבה
וזה יהיה עולם, היא
אמרה, בלי לדעת
שכבר כמה זמן
היא העולם כולו. עומד

אל תגעו לי בזעם, הלב
שלי מפסיק לפעום עם דופק
מתחת למאה ועשרים פעימות זועמות של דם
המאיים לפרוץ החוצה

פוסטמודרניזם
בואו נשמע קצת חלומות,
לחשתי לעצמי באוזן
בזמן שאני מכין שניצלים.

אכזבה
מה ראית
מה לא רצית
ממה ברחת

את לא הבת שלי בדם אני יודע
רק תסבירי למה כל פעם שכואב לך אני משתגע
מוכן ללכת רחוק רק שתהיי מאושרת
איזו מין אהבה זאת להתאהב בילד

כמיהה
הנה יש זמן רק למעט.
אנו לא יכולים לשלוט בשמש שיורדת,
או בחיים הנזרמים כמו המים בנחל.

עצב
אתן הרגתם אותי
אתן רצחתם אותי
אתן רמסתם אותי
ועכשיו תהיה לי שוב הזדמנות להיות ילד,

אינטרוספקטיבי
ארבעים יום וארבעים לילה
הקשבתי לשירת לווייתנים,
המתנתי במצולות מעמקים
של מחילות נפשי העייפה

שכול
חיטים אינן צומחות על פי מועד החג.
מי שהולך בשדות נהרג.
פרגים מבצבצים מבעד שלג.
אדום הוא רק כיוון, לא תוואי להרג.

ארספואטיקה
למי אכפת.
חיות שדה מאושרות יותר ממני
מבשלות קדירה המלאה בפת.

אהבה
אהובתי חזקה ומשתרעת
על מיטת אהבתנו אשר
חבקה אותנו להוטים ויחדיו
הפכנו בה אדמה למצוא מים

גורל
כל חיי במקום הזה
הם נסיון עקר
לגמור ביחד עם סוף הצפירה של יום הזכרון,

הרהור
אמרתי לאשכול נבו: אתה יודע
לכתוב, קראתי אותך, אני קורא
הרבה, אבל אינך סופר. איל
מגד סופר. הקדמתי את

קינה
איש לא יזכור אותך, תומאס.
זו האמת לאמיתה.
אני זוכר איך האזנת
לפרקי חזנות במרפסת הקטנה,

אהבה
הלילה הזה אני לבדי.
אך העולם פועם לתנודות עינייך,
אם עלינו תפסיקי לחלום
ישמוט ליבי פעימות ויידום.

חלום
היו לי חלומות מוזרים ומיד שכחתי אותם.
ומה האפשרות השנhיה, אם הייתי
זוכרת הכuל ביקיצה,
רושמת מהר בפנקס

יחסים
יש בי רק חמלה, היא אמרה,
ונברה בהודעות ישנות
כדי לבחור מתוכן
בסכין הכי משוננת.

אהבה
משעולי ליבך, שערי חיי
עקבות כף רגלך - דמעותיי.
ענן שבור, ענף נרתע
רוחי לגנך חסד נוטה

יחסים
מהזווית הזו רואים איך הגשם
הרך פוגי במגב האחורי, מגב רטוב,
חתול גנוב, מטאפורות שלא יכולות
להסביר לקורא או לעצמי למה

הרהור
בתוך חלום, עמוק במחילה,
עיני שקד יפות הלילה לי גילה.

חלום
בתוך חלום, עמוק במחילה,
עיני שקד יפות הלילה לי גילה.

אינטרוספקטיבי
יגו חשב לתומו,
שהוא עושה מה שכולם עושים.
יגו גידל את עצמו,
ועוד כמה ילדים.

הרהור
יש לי שיניים צהובות. אני
מתאפר כל בוקר להלבין את פניי, אני
מתאפק לא לצרוח: זה אני,

כאב
וכתמים של אצבעות
שנשארו לך בנשמה.

הרהור
אין דבר מסוכן יותר
מאשר להביט בילדה ישנה

ערפילי
מלח צערו
של הים ושמחת הגלים

אינטרוספקטיבי
אני רוחץ את פני במים הזורמים בין רגליך
ומתפתה להאמין
שהכל יפרח שוב

פוסטמודרניזם
כשהוא נופל
אנחנו מתרסקים.
רצים לפסיכיאטר,
דוקטור לטפסים.

אהבה
יש לך עולם שלם
ערב רב אשר בראת לך בחכמה
של מעשה בראשית, אותה חכמה
של מעשה הנחש בתפוח. והאישה.

אכזבה
אני מחייכת אליך הרבה
אולי לא
כמו פעם
שהיינו לפני כל זה ולא הייתי

עצב
הייתי שמח לאכול את העוגה שהחזרת למקרר אחרי ששנינו גמרנו
לאכול אותה ולהשאיר
אותה שלמה, ולהחזיר
לאחור עתיד שסיבכנו. בהווה

הרהור
הזדמנות להתחיל לחיות
עכשיו
מיד
אתמול.

אהבה
אין לי ברירה ורואה את עצמי בהשתקפות של החלון לא כמו שאני
רוצה להביא לה
אין לנו ברירה אלא להביט בעצמנו אם אנו אוהבים מישהו אחר
להביט ולבכות ברגע הראשון
להביט ולבכות ברגע האחרון

אינטרוספקטיבי
עומד על היםיבשהיםיבשהים
גלים בגובה מסוכן
כי אינני אני עוד
אינני

חלום
באמצע הלילה נחת על
גג הבית חרגול ענקי.
הוא בא ללמוד מאתנו
איך להתכונן לחורף נצחי.

אלוהים
לספר כלומר לצפות
לצפות כלומר להתאכזב
להתאכזב כלומר למות
למות כלומר לבד

אהבה

תחושתי
אני לא משורר, אני חייל קרבי.
כל מה שאני יכול לעשות
זה לאסוף את המילים שלי,
אחת אחת,

אהבה
בלב שוקט התהלכתי, לב שגוי
באשליה שרחקה דרכה
ולא ידעתי דבר אמיתותיה

תחושתי
הפה שלי בין הרגליים שלה
טועם הכול, מנסה
לייצר זהב מילדות שהושלכה
ונארזה בבקבוקי זכוכית אטומה.

חלום
זה כבר נחלם
שידיי המגואלות בדם
יישענו מחוץ אל החלון
שעון רחוק יקיש לשון לתוך לשון.

ביקורת
לכבוד יום השואה
ארגנתי מסיבה בנמל.
באמצע בא ערס אחד
והוריד לי את החשמל.

אכזבה
לא אהיה לך אביחיל,
למרות שאת מלכה.
לכי תמצאי לך מלך,
שעשה את המכה.

מחאה
רק כך בשפה מאוד ישירה,
מה שנכתב נחשב שירה.

אהבה
אולי זה לא הרבה,
אך עבורי העולם מלא,
כי אני מתעורר בבוקר
לידיעה שאני אוהב אותך

פזמון
אולי זה לא הרבה,
אך עבורי העולם מלא,
כי אני מתעורר בבוקר
לידיעה שאני אוהב אותך

גורל
כשאתה ילד לאלוהים יש טעם של שוקו.
אחר כך, הריח שלה, בושם מתוק
ספוג בזיעת נעורים,
מתחלף בריח התמיד של אבק שריפה, מהקנה, מהידיים, מהבגדים.

אהבה
חיבקת אותי חזק וליטפת
אבל שפתייך לחשו את שמו
ואחרי שהפשטתי אותך הרגשתי
את טעם לשונו בפיך הרך

ג'ננה
ובכן
מלב הומו כזה אני לא מצפה לכלום.
אבל לראות את הלב ה bad ass שלי בורח,
לא נלחם,
קורס,
לא אכפת לו שאמות,

מקום
בדרך למגדלים של תל אביב,
משוכות צבר ועצי זית
ממתינים למוות. שירד מהשמיים,
שירטיב הכול, ואנו

יחסים
היא סיפרה לי בעצמה
איך להבות חישלו אותה,
איך הן חרכו לה את הנשמה,
נעצרה לי הנשימה.

קינה
דרוש: צוות הפקה + במאי + תסריטאי
לחיים שלי

מחאה
אינני רוצה להקשיב יותר.
איני מוכן להישמע
לכללים, להוראות, לשוטרים,
למורים, למרצים, להורים, לשכנים,

כאב
אדם בצערו הגדול
ינחם
איכה ישתף איש
בכאבו

אינטרוספקטיבי
מתכרבל במיטה עירום
עם לולאת חיי
כרוכה סביבי.

ביקורת
בואי ונהיה ברורים
אני רוצה להרוג מישהו. אני
הולך להרוג מישהו. אולי אני הולך להרוג כמה אנשים, אולי
אינני יודע את מספרם המדויק.

בהתרסה של ריסים מוצללים
את מביטה ולא רואה
רואה ולא נבהלת
נבהלת ולא צועקת

מצב
בדרך חזרה קפאתי מקור,
כי רכבת ישראל מפעילה
את המיזוג גם בלילה
הקר הזה. בעצם

הרהור
החדר בטיפול נמרץ
הוא משכנו של השטן.
פניו צוחקות מכל קיר:
לא תצא מכאן לא תצא מכאן

שכול
יש שם שהייתי רוצה למחוק בעולם.
יש שם שאני צריך לחסום,
להמיר אוטומטית לצליל אחר.
בתדר גבוה.

פיוט
כזו שכותבים על העור, דקה,
חפה מכל.

כזו שלשון משרטטת בקווי הגוף,
והגוף מעורר בנפש הנטושה

וידוי
למדתי כמה יכולה להכאיב סכין
שחותכת סלט לארוחת ערב
משותפת

תחושתי
למחות הכול בלשון.
לסלק שאריות עפר
מהשפתיים הספוגות במילים,

געגוע
אז כשתבואי לשכב איתי כמו השטן,
השאירי את המניפה על השולחן,
פזרי את התותים כמו איילה או נמר,
שיימעכו כשהגב שלך יתקמר.

יחסים
לפני כמה ימים
התחלתי לאהוב את בני.

אינטרוספקטיבי
בעצם
זה לא משפט
אלה החיים.

אהבה
היא מביטה עלינו ישנים
וכבר יודעת:
עוצמת את עיניה ונוגעת
באושר שתמיד ריחף שם והמתין
כדי שנוכל להאמין.

ארספואטיקה
אני, לא, רוצה להירדם ולא
רוצה לישון רוצה לעוף לבוש
בחליפה אדומה לשחקים להיות
אפור מונע ביד כמו במלחמות

אלגוריה
אור אחר
הנובע מן העמקים
המגירים אז לשד השני.

ארוטי
ומקץ ימים רבים
האדמה עדיין קשה
חרב עולמי ואקרא: אישה
בכל זאת קראתי: אישה.

אמונה
חורף אחד, תסכימי לצאת איתי
לטיול ביער, השלג הרך יכסה
מהר את עקבותייך, שתוכלי
להכחיש הכול

אכזבה
בואי נסכם הכול מהר.
את תעלי ואני אוריד,
את תתווכחי ואני אחכה.

אהבה
מאז שנישקת אותי
משהו זז בפנים
עמוק מדי מכדי להתגלות
חזק מדי מכדי להתכלות

אהבה
נכנסת לדירה שלי
ולחיי
בשניהם היה מבולגן נורא
אבל לא היה לך אכפת.

אינטרוספקטיבי
זעקי לעזרה ילדתי זה מותר
לחשוב שעדיין לא מאוחר
שאותי עוד אפשר לשנות, להציל
וסוף אחר לסיפור להגריל.

גיהנום
במו ידיי בניתי והרסתי את הכל
ועכשיו לא יכול לראות ואת עצמי לסבול
ועיניי הפקוחות אינן חולמות דבר
מביטות נכחה אל לובן המדבר

גורל
מה אם בשובך,
נדרך מיתר בין כתפיה?
ומבטה אינו שואל,
את שאתה אינך יודע?

הרהור
כוחי הסתיים לי כבר,
כמו אש שדלקה בדלקת.
אין לפעול.

כאב
כאשר קברתי את בני
לא ראיתי דבר

כאב
מרחקים קצרים נראים לי גדולים.
ילדים גדולים נראים לי קטנים.
אנשים קטנים לא באים טוב
בזווית של החיים.

אינטרוספקטיבי
החום הזה בקצות האצבעות,
שאין לו שם,
מורגש גם כשאני כותב
או בעיקר מוחק.

יחסים
בעוד שעה ניסע רחוק מכאן.
את לא תאמרי דבר, זה מסוכן
לפתוח בשיחות בנסיעה.
להיות כאן ועכשיו בהוויה.

בדידות
והי שעה נבונה
להסיק את האש הפנימית,
כדי להמריא.
כדי להבריא.
כדי להצית

געגוע
עכשיו קר בחוץ וחורף
אצלי בפנים, אני
מתלבש היטב, גופיה חמה,
סוודר, מעיל, חבל

גורל
יגו שר שירי חרב
הוא פוצע את עצמו
ובדם ליבו מטיף
אותיות אדומות אל דף האדמה

ארוטי
לקיר היו עיני חתול
ולשון מחוספסת ליקקה סיד
מבין הרגליים שלי
שם הכבשן לוהט

חרטה
הפרוטוקול הזה נרשם
במשפט בתוך הראש שלי. בכל
מקרה חייבים להמשיך לביצוע גזר הדין, כבודו

הרהור
שקטות אדוות כי רבו טיפות,
אך לי אחת מי ימצאנה.

הרהור
כשהיא עוברת ליד קרחוני פטגוניה,
הם מתמוטטים, כי לסודות
שמורים עמוק בקרח לוויתני
נתנה שמות

אינטרוספקטיבי
מצטרף למניין ליל השימורים
עם כל מבקשי
נפשי

עצב
כבר ברחם אמי
הכיתי חיים.
מכות נאמנות, מכות מוות.

הרהור
נספח א׳ אפוס רחב יריעה
של שירת ריקארדו ריש,
היה מרגש!

גורל
על חוף אוקיינוס קרוב לכאן,
רחוק מכל אדם,
שוכב תינוק בן יום,
חופן חול לבן באצבעות זעירות.

מחאה
חייב לברוח. איתמר בעקבותיי, כי יש לי דם
של ילד יהודי על הידיים.
זה הילד שלי, הוא נחתך באצבע כשדרך על בלטה שבורה,
מרצפת מספר 67, עצרתי את הדם שטפטף

אינטרוספקטיבי
אני חוזר על עצמי כמה פעמים בשנה
כמו עונות השנה אני קר או יבש
פורח או מתכנס
שותק.

כאב
רוך ענוג בוא אלי
סלק הברזל מעצמותי
הכבדות ממשא ממסע של שנים
בעקבות רכות נשואת מנעמים

עצב
גם כשאבקש,
גם כשתסלחי,
לא נזכה לסגולות
מרפא.

תחושתי
אני צועד על משבצות,
וכל האותיות מורות את שמך,
את השעה בה אהבה שקעה
אל מרווחים קטנים של אלף בית

בדידות
יודע, מה
זה?

מהזה מהזה מהזה מזה מזה מה זה

אלוהים
הדם ניגר מפי בין שיניי
אני עקוד על מזבח
בשבעת חוטי זהב

כאב
זה משפט פתיחה לכל שיר בעולם, הקורא מיד
מזדהה עם המשורר, הקוראת
פותחת רגליים,

ארספואטיקה
אכתוב לי שיר:
אני אטוס בחללית
לעבר השקיעה

וידוי
הן צעירות ממני, גם
ממך, זה
לא גורע, אולי
מוסיף לאגו עוד משקל.

כמיהה
אולי זה טוב שלא נדע לעולם,
שלא נוכל להיזכר,
לא לברר,
את שמו של הנהר?

חלום
בראי המראה היה אות קין
על מצח נחושה מוטבע בכתב ראי
לא ראיתי אבל היה כתוב
תהרגו אותי

אהבה
כשאני מסתכל בראי אני יכול לראות את הצלקת הקטנה
והענקית שהשארת שם
מה אני מזיין בשכל

מחאה
הדגל, הבט אל הדגל, אתה מתרגש? זכור
הדבר הראוי היחיד שיתנוסס
הוא נס האדם.

שיר ילדים
נפשה
יונקת דבש
ממבטים.

געגוע
אני זוכר את השמש והים.
הנעליים התמלאו בחול,
הלב בקדושה.

געגוע
השדות מלאים
נרקיסים כמוני
בצדי הדרכים
בודדות הסתווניות

תחושתי
לא היינו מאורגנים.
כל להבה שנדלקה
גזלה חמצן מאחרת
שכבתה עד שנחנקה.

יחסים
החלטתי לנקום בך סוג של נקם:
לשכב עם כל הנשים בעולם.
החלטתי לכתוב לך סוג של נקם:
אתאר מה עשיתי עם כולן.

ארספואטיקה
הנה בודד אי,
נידח כחוף מבטחים;
אני דואה כפרפר
ומתנפץ
לאלף רסיסים.

ארספואטיקה
הרחק בתוך עצמי
לשם אני מכור
מקציף מתוך ליבי
נוזל לבן עכור.

בדידות
באמצע הלילה ביום
הכיפורים סבי הופיע
בחדרי.

בדידות
אני כותב שם שיר
ואבי מופיע בחדרי

יחסים
נגזר עליי להפליג
בין איי הלב
להסחף בזרמים המסוכנים
לעצור את הנשימה

יחסים
אין לי מושג למה אני נוסעת ארבעים דקות
כדי להרגיש את הזין שלך בתוכי.
יש לי כאן מגירה מלאה בסיליקון מעלי אקספרס
שאוכל לגמור מתי שבא לי

אכזבה
את הכוכבים כיסו עננים.
דרכנו אבדה ונראה שהיעד
היחידי אליו נגיע בבטחה
הן מצולות.

יחסים
הֲרֵי אַתְּ מְקֻדֶּשֶׁת לִי
כִּי לָקַחְתִּי אוֹתָךְ לְמִסְעֶדֶת שֵׁף
בְּהָרֵי יְרוּשָׁלַיִם וְאִם אֶשְׁכָּחֲךָ סָלָט כּוֹכַב
מִשְּׁלֵן תִּשָּׁכְּחִי מִמֶּנִּי
גַּם אַתְּ. יוֹדַעַת הֵיטֵב שֶׁיֵּשׁ

געגוע
סרק היו כל הניסיונות
הנה מתפוגגים החזיונות
ומתגשמים במלוא הערפל
לא איוושע, הנה אני נופל

כאב
אני רוצה לירות, לשכב
מאחורי קו מחסות, מחופר
היטב בתוך שוחה או
בתוכך, אני רוצה לירות בלי לפגוע

הרהור
אני יודע
שאתם חלק מזה,

זו עבודת אלילים.

שואה
הדם שלי רתח כמו הביוב בלילה הזה.
פתאום האזנתי לצלילי הצינורות,
הבנתי שהם נמשכים ממילא 18 לבית הזה,
לדם הזה.

אכזבה
בעונג צרוף התבוננתי בך:
מכה ושובר, הולם,
באופן לא הולם.

ארספואטיקה
לכל דמות מהשירים הוצאנו צו הבאה.
לבית הכנסת של השירה, ברחוב וולך עשרים וארבע.
אחרי לילה ארוך ומתיש, לא הגיע לכאן איש.
כפי שאתם וודאי מבינים, הדמויות הן כולן שקרים.

גורל
כשעוד
ירד עלינו הלילה המתוק של התקוות, בחלומות
עולם היה עפר לרגלינו,

געגוע
יהודה עמיחי בסלון.
המרקיז דה סאד
בחדר השינה

כאב
מה עינייך מניחות בי?
כדי להיראות טוב בתמונה, צריך
למחוק את הילדים ברקע,
לקעקע, לרטש את פניהם.

ייסורים
שלום לכל מי שהגיע עד לכאן,
אתן רושמות במין שנינות קצת עצלה.
הלילה אני שוב לבד, יש זמן,
לשקול להעניק לך מחילה,

ארספואטיקה
עכשיו אני גר בשכונה
קיצית ופתוחה, חורפית
וחמימה, ביתית ומשוחררת.

יחסים
עכשיו תורי, זה העניין, בואי נשים את השאר בצד,
לצד שאר העניינים ששמנו בצד,
ערומים אחד על השני ואני חודר לעומק העניין,
זה שבצד, מוטל ערום על ערימה עירומה מכוונות זדון,

יחסים
נוצרה דמותך בלב חיי.
נוצקה כליל מדם דמעות.
ניצב פסלך על כן תקוות,
הגנבתי בו מבט כילד.

אינטרוספקטיבי
חיה פצועה יוצאת מהיער
מטפסת למעלה בגרון שלי

כאב
הבאת לי גוש ענבר
עשוי מחומו של הקיץ
שנזל בין ירכיך.

ארספואטיקה
אני מוטרד,
צועד בחושך וענפי ערבה מלטפים את פני,
נכנסים לעיניי,
זה כואב.

ארספואטיקה
כך, יש ערימה גדולה של שקרים שהם אמת מוחלטת, כי הוא משקר
לעצמו ואחר כך מאמין לשקרים של עצמו ואחר כך עצמו הולך והוא
משקר לכם בזמן
שהוא מאמין שהוא דובר אמת.

כאב
עָמֹק בִּמְעָרוֹת שֶׁנֶּחְצְבוּ בְּהַר
קְבָרִים רַבִּים לִי מַמְתִּינִים בְּנַחַת,
וְהַצּוֹפִים אֵינָם מְשַׁעֲרִים
מָתַי יֵיעָצֵר הַכֹּול בַּעֲרוּגָה שֶׁל עֶלְבּוֹנוֹת

איך דלת נעולה בקצה המסדרון
נראית כל כך שברירית מול
הילדים הישנים,
הקירות והרהיטים,

אינטרוספקטיבי
לחיי יש תוחלת
כמו של פופקורן.

זכרונות
כמה שנים מקבלים על אונס של שפה?
כי אני אומר לך שברוב המקרים היא רצתה את זה,
היא באה עם מילים חשופות,
ראיתי לה הכuל.

אכזבה
שלטים רכים של פרסומות,
שקרים מעוצבים כחלומות,
תקועים עמוק באדמותיי האדומות.

פוסטמודרניזם
שירי
עמיחי זך אלתרמן פגיס וולך
אבידן אמיר זקס גולדברג חלפי
שלונסקי רביקוביץ' פרייל ביאליק
סומק טשרניחובסקי ויזלטיר בז'רנו

יחסים
מרעום נדיר ביופיו
תהיה הגדרה קולעת
שגם תסביר למה
מי שמחזיק אותך מת מפחד.

מי יוכל להכיל את הזעם
המצוי בעורקי פרפרים?
אל תטעו בסגול הרועד
בעדינות התנועות

געגוע
יחד עם העצב בא דייר.
העצב מת אבל ההוא
נשאר

הרהור
ולחלוקת הפרס
לא מופיעים מנצחים

אלא גופה.

תחושתי
ליבי נעול סגור ומסוגר.
אין יוצא ואין בא ואין אמת, באמת.
פתאום גיליתי שאני בכלא
ואני מת

שכול
מה נשאר אחרי שעברנו את ההר?
שלג נצמד לכפות רגלינו כמו נהר
של לבה, אי אפשר להמלט,
או להבחין בין חי למת.

הנני אוסר באיסור מפורש על מי
לפגוש במי
במטפל / פסיכיאטר / פסיכולוג / אחר

אהבה
לאן לברוח, אין לאן,
לשאת את אהבתנו המכובסת, הנקייה,
הרחק מהמציאות המלוכלכת, המזיעה
בבתי השחי של החיים.

תחושתי
את זוכרת את קצה ההר?
היכן שהיו עינינו הולכות
אל מעבר למדרך הרגל המהססת.

מחאה
המשטרה נתנה לי בעיטה ברגל
המרפאה נתנה לי אקמול
יש לי שטף דם כאבים וסדק
נפער באמון שלי בהכל

גורל
אני מבועת מהחיים החדשים לא שלי,
רק ניתנו לי בלי אזהרה, הם רודפים אחרי לכל קרון רכבת, השמש
מסנוורת אותי ואותם אני יכול
רק לקוות שלא ימצאו

אהבה
קרבן הבאתי לאהובתי
כמו בימים עברו
לא במעשיי אך עמוק בלבבי
מעשי הקרבן ניכרו

חלום
במופע חיי,
אני עובר באש המאכלת.
של שלט ניאון.
נרגש, בלוטות הטעם דווקא
מזהות ראשונות

ארוטי
ראיתי אשה מצלמת עץ
היא החזיקה את המצלמה בידיים רועדות כאילו
התרגשה לראות
את ירקותו של העלה

ייסורים
אני אלך לים
לחפש אותם על החוף
ביום עם דגל לבן
אפשר לראות את ראס ביאדה.

ייסורים
שוכב ומקשיב לרעש לבן
כי בנשמה שלי רעל שחור.
זה מאוחר מדי, אני חושב
שנולדתי אתו בבטן

טבע
פתאום נגעתי בציפוי של החיים
בלשון רטובה, היא נדבקה
לקצה הטעם, לא יכולתי
להתיק אותה משם

יחסים
התעוררתי מריח של אבקת חיים כתושה.
מישהו רצה להכין משקה, תרופה,
והיא יוצקת מים לכוס מעל הרעל:
בסוף זה מה שכל אישה מגישה לבעל.

אהבה נכזבת
פתאום עייפות גדולה
משתקת נוף קפוא של עננים.
הציפיה למים מתישה.
העננים בצורת אישה.

געגוע
אולי כל זה רק
שאריות של חיים

אהבה
חשבתי שאני יודע מניין כל זה בא,
ולאן אני הולך.
עזבתי את שביל הטיפות הסרוחות,
ורציתי לחצוב לי דרך אלייך.

טבע
בואי נהיה משהו בחיים האלה
אמרתי לך, אלה
לא חיים כשאתה ככה איתי ואחרת אתה ומחר
תכיר לי עוד אחת.

הרהור
שתניח ידה על
מצחי, שתושיע
אותי

בדידות
לעזור לי לפנות
שברים של אהבה ומריבות

גורל
מערבולות ספגטי בולונז
זרקו אותי למים הרוצחים

בדידות
לילה אחד שכבתי עם מישהי אחרת.
התוצאה איחסנה אותך בכספת,
כדי לשמור על הערך שלך עבורי,
תריסר שנים של השקעה זה אלמותי

אהבה
שום דבר לא מכין אדם לאהבה.
האמת שעינייך הן אזהרה הוגנת, שפתייך
אות מבשר טובות. מגע גב ידך
על מצחי, צעדי מבשר.

בדידות
מה נשמע?
אני לוגם מבקבוק תבערה.

דיאלוג
מודיעין שלום
אני רוצה לדבר עם סבא שלי
מה השם
הוא מת כבר הרבה שנים

יחסים
אפשר ועדיף
להתחיל לנהל שיחות
עם נמלים.

שכול
אַתָּה בָּא וְהוֹלֵךְ,
כְּאִלּוּ לֹא עָבְרָה דְּמוּתִי
אַלְפֵי הִשְׁתַּבְּרוּיוֹת בְּאִישׁוֹנֵי עינייך.

הרהור
אני חושב זה שם של שיר,
אולי סיפור או מחזה,
על מי שחי לו בעולם
בלי עור, מקלט או מחסה.

מחאה
מדובר בשיר משומש במצב טוב:
שאו עיניים בתקווה.
לא דרך כוונות.
כבר בגיל כזה, כל כך הרבה הוראות.

אני לא קופירייטר שלך,
שעובד אצלך בחצי משרה בלילות ולוחש
על אוזנך סיסמאות
של אהבה משומשת.

יחסים
כפות רגליה השחורות
היו של ביתי.

בדידות
זהו, זה הכול,
הקירות האלה או אחרים
סוגרים עליי לאט.

צמד שירים
כותב שירים כי אני לא משורר.
אוהב אותך כי אני מישהו אחר
איתך, ומישהו שאני לא מכיר בלעדייך.
אני הופך את עורי לתנודת עפעפייך,

צמד שירים
ילל זאב התק שינייך מבשרה
עוד לא נולד אישון הליל, אני נקרע
מתוך עצמי אל מי מפרץ רחוק, נטוש
להעלות בחכתי שלל, היסוס.

צמד שירים
החביאו את כל מעשי
מראשית ועד אחרית;
עירמו את כל שקרי
ויהו לי לתכסית.

אהבה
כל הלילה האזנתי לשעון.
היה נדמה לי שהוא ממצמץ

אהבה נכזבת
עמוק במחילות הנסתרות
אין דבר פרט לשפנים מתנשפים.

אהבה
על פי בקשתך אני כותב לך שיר
אהבה לאהובה ואת מבטי מישיר
לתוך עינייך שלעולם לא אתעייף מראות,
ואל שפתייך, אהבות ורודות.

בדידות
שקט אמר הרופא
שקט נשמע במסדרון
שקט אמר הילד
אבל אף אחד לא שמע

וידוי
אני אוהב אותך, אני אומר.
מהשפה לפנים ניצבת הגדר.
מקיפה בית
גינה

אהבה
מִשְׁטָחִים קָרִים מְעַבִּים לִי אֶת הַלֵּב.
יָדֵךְ חַמָּה וּמַרְגִּישָׁה אֶת הַכְּאֵב
שֶׁל טִיפּוֹת קְפוּאוֹת בעורקים שֶׁנִּנְטְשׁוּ
לְהִיפָּתַח אֵלַיִךְ רַק בִּקְּשׁוּ.

אכזבה
אישה בלי דגדגן
וגבר בלי ביצים
ישבו אצלי בגן
בצל של העצים

רומנטיקה
לפחות אני לא
[הוסיפי כאן האשמות קשות]
לפחות אני גם לא
[פרטי כאן את מה שגרם לך לבכות]

גיהנום
אילומינרה ידע
לבחור היטב, מאיזה חומר להיווצר.
היה לו ברור,
שהחומר ביד היוצר.

מחאה
תדע כל אם ערביה:
אל תלדי לנו מחבל
וליתר בטחון
אל תלדי
לנו

ביקורת
מים זורמים תחת רגלינו,
וקליפות העץ האדמדמות
מחליקות על פנינו.

ובכל פעם שתסע
תחשוש לא להגיע
ובכל פעם שתשתוק
תזכור כמה מילים

ובכל פעם שיחנוק
הבכי את עיניך
תזכור
באהבה ורחמים.

כאב
כל כך הרבה דברים אני זוכר שנשבעתי לא לשכוח.
ושכחתי מהם,
שכחתי אותם,
שכחתי אותן.

כאב
מי ער ולמה?
למי כואב ואין מילים להסביר עד כמה?

כאב
הסכין לא צריך סימנים.
הוא כבר יודע מראש,
על איזה חתך אוכלוסיה מדובר.

שכול
בנינו בית יתומים, שם
כולנו מצטופפים באימה,
להביט בערכינו האחרונים
עולים באש בשידור ישיר, משדר

הרהור
אני צועד אל תוך חדרי הלב של אחרות
כאילו זה המטבח שלי בבית,
או אצטדיון מלא ממתין רק לשריקה,
כמעט תמיד שוררת שם שתיקה.

אכזבה
אחרון, אני ניצב
בפני אפשרויות, ניגף
מפני צבאות השכחה

הרהור
זה תמיד התחיל בחלומות יפים
על ישראל וירושלים הבירה
ונגמר בלילה בצעקות במשאית
ויאללה למעברה

יחסים
מה זה? הייתי שואל
אוקולד!
שוקולד, הייתי מתקן ומקבל ניד ראש
משפתיים מרוחות

מצב
מעיון במסמכים רפואיים ישנים עולה בבירור כי הנ"ל
חלה בסרטן, נותח והחלים והמשיך בחייו כנ"ל.

עצב
בלי אמת או חובה,
או שקרים על מה ייתכן,
זר בן בלי בית
באתי אליכן.

ניסיתי להפטר ממך.
בבריכה העירונית ובכנרת,
בים ובאוקיינוס,
בחלל החיצון


לרשימת יצירות המונולוג החדשות
אם הייתי חסידה, לא הייתם מתפלאים למה אני עומד על רגל אחת.

אני זוכר במיוחד פעם אחת, שהייתה כבר לקראת הסוף. הוא שכב הרבה
במיטה, חלש, רזה כמו שלד. אנחנו הילדים ידענו שאסור לעשות רעש,
להפריע. אבל באותו יום השתוללנו בלי מעצורים.

אוטוביוגרפי
בתור ילד, נמשכתי אליו כמו מגנט. לא משנה כמה צעקו עלי, כמה
הרביצו לי, הכי קשה לפעמים היה המבט הזה, השקט הזה, שידע לנחם
ולהרגיע, אבל גם להעמיד במקום כשצריך.


לרשימת יצירות הפרגמנט החדשות
אדם נטל את חייו אמש בחצות. זו תמצית הידיעה. אבל אנו נוטלים
את חיינו כל הזמן, יום יום, שעה אחרי שעה של יסורים, ומי שמת
דווקא משאיר אותם כאן מאחוריו.

כמו הרגע הזה למשל שבו אני עושה
את עצמי

מי יכול להסביר מי אני, בבקשה שמישהו יסביר לי את זה, למה נראה
לי שיותר קל להעביר 6 שעות בשמירה בצפוני מאשר את הלילה הזה,
ולמה אני נשאר בעבודה ולא יוצא הביתה עוד שעה ועוד שעה, אבל אם
מישהו היה מתקשר, הופעל גיוס חירום, חוזרים ללבנון, נכנסים
לכרכום, עולים למע


לרשימת יצירות הצילום החדשות
דיגיטלי
אל היצירה


לרשימת יצירות הדיגיטל ארט החדשות
פופארט
אל היצירה

צביעה דיגיטלית
אל היצירה
אז מה אם זה לא קורע לנו את הידיים.
זה קורע לב.




אל הארכיון האישי (4 יצירות מאורכבות)
אני לא ראיתי
שום ילד
פלשתינאי נופל
!


אריאל שרון
במטווח שבועי


תרומה לבמה





יוצר מס' 80890. בבמה מאז 13/4/08 0:22

האתר מכיל תכנים שיתכנו כבלתי הולמים או בלתי חינוכיים לאנשים מסויימים.
אין הנהלת האתר אחראית לכל נזק העלול להגרם כתוצאה מחשיפה לתכנים אלו.
אחריות זו מוטלת על יוצרי התכנים. הגיל המומלץ לגלישה באתר הינו מעל ל-18.
© כל הזכויות לתוכן עמוד זה שמורות לזר בן בלי בית
© 1998-2024 זכויות שמורות לבמה חדשה