[ ביית אותי ]   [ עדיפה ]   [ עזרה ]  [ FAQ ]  [ אודות ]   [ הטבלה ]   [ דואל ]
  [ חדשות ]   [ אישיים ]
[
קול-נוע
]
 [
סאונד
]
 [
ויז'ואל
]
 [
מלל
]
 
New Stage
חיפוש בבמה

שם משתמש או מספר
סיסמתך
[ אני רוצה משתמש! ]
[ איבדתי סיסמה ): ]


מדורי במה










אל היוצרים המוערכים על ידי זר בן בלי בית
נו, עוד אחד כזה, אתם יודעים - מחפש את האור ואת
עצמו בין ערימות הכביסה לילדים. היו לו פעם עקרונות,
והוא היה מוכן למכור את כולם, אבל אין קונים אז
יש... שירים.




לרשימת יצירות הסיפור קצר החדשות
באמצע הלילה התעוררתי מת מפחד. הרמתי את הראש וראיתי מולי
עיניים מנצנצות של ארנבת, מביטות בי בבירור מאחורי השבכה של
הפתח של המזגן.

ייסורים
"...הייתי יושבת בחושך בלי שום תחושה של זמן. ידעתי שזה היה
בוקר ולא הייתי מסוגלת ללכת לעבודה לפעמים (יותר מדי פעמים).
פשוט שכבתי שם ורציתי למות (זו הייתה התחושה האמתית וזה היה
חזק). אני נלחמתי בזה לבד במשך זמן ארוך כל כך. לפעמים אני
הכרחתי את עצמי לשבת ולא

ארספואטיקה
היא לקחה אותי ביד ובלי הגה התיישבנו על הספה. במקום שתיקה
מביכה היא התקרבה והתחילה לנשק אותי. הלשון שלה הייתה בדיוק
כמו אז, יודעת הכל ומפנקת, מלטפת ורטובה. התחלתי להרגיש את
כולה דרך הפה, את הטעם שלה, הריח שלה והחום של הגוף שלה שכאילו
רק חיכה לי כל הזמן הזה

ייסורים
"...הייתי יושבת בחושך בלי שום תחושה של זמן. ידעתי שזה היה
בוקר ולא הייתי מסוגלת ללכת לעבודה לפעמים (יותר מדי פעמים).
פשוט שכבתי שם ורציתי למות (זו הייתה התחושה האמיתית וזה היה
חזק). אני נלחמתי בזה לבד במשך זמן ארוך כל כך. לפעמים, הכרחתי
את עצמי לשבת ול


לרשימת יצירות השירה החדשות
אני רואה את הגוף שלך כל הזמן
ואת הנשמה רק לפעמים,
כל מה שיש לי בינתיים
הוא עצב שנשבר שנים.

אהבה
נצמדת לעורי עלוקה רעבה
ושנינו קראנו לזה אהבה

אכזבה
ולו חרשת בעגלתי
היתה נענית תפילתי

בדידות
אני רוצה לצעוק
ואין לי קול
יוצא לי קול אחר
רגוע

גורל
ובכל לילה עת תצא
להעלות בחכתה
זיכרונות מן הבאר - אשר יבשה -
ולא אשב בתחתיתה,
יותר ועוד יותר היא מתנשמת.

זכרונות
אף פעם לא הצלחתי להבין
אם מי שיש לו סרטן
מת מסרטן.

ואתם בשפת יתדות
תוקעים עמוק בדמי
ובדברי חלקלקות
מבקשים עוד מנפשי

אכזבה
אני מביט אל קרן הרחוב
אולי אמצא איך לשלם עוד חוב
או שאשב שם חשוך ומגורש
אל תוך עצמי אני איני ניגש.

הלילה שבו אילומינרה נולד
היה קר וגשום, עננים חסרי
תקווה נתלו בפינות החדר
והטיפות הסרוחות טפטפו

אילומינרה קם
מתוך ערימת האפר העשויה
שאריות של בית משכנתא אשה ילדים

אהבה
זה בינתיים, אני יודע, כי ודאי,
את תחזרי אלי , מתי? מתי?

שכול
בטקס יום הזיכרון
חיבקתי את הבן שלי.
כל כך חזק.
כל כך נמשך.

נוסטלגיה
תקעתי מסמר אחד בפרק ידי,
ואחר בין הרגליים.
הבעיה היא לא הכאב או הדימום,
אלא מה אעשה בינתיים?

אהבה
אני כותב לך שיר כל יום
לפעמים בלי נייר ועט, רק בחלום
שם החיוך היפהיפה שלך תמידי
וזה לא ההבדל היחידי

יחסים
אבא ואני עשינו מלחמה
הטמנתי לו מארב
כל עולמו חרב

ביקורת
יד מכוונת מלמעלה
תשלח נציגים לשבעה.

אהבה
בואי והוציאי אותי לאור
אחרי לילות ארוכים בלי שינה
כשדמיינתי אותך בדיוק, בלי לדעת מה
או מתי נפגש

אני ואלף מילותיי
נותרתי אלום מול ערימת מעשיי
מעשי ידיי

בדידות
בינתיים
אפשר לקום בבוקר
לגשת לכיור
לשטוף את הפנים

ארספואטיקה
דרך המים הזכים אילומינרה
זורם, בין שכבות הסלע
האפור הוא מחלחל ונושם.

אינטרוספקטיבי
האם גם ילדי
ימתינו למותי
כדי שהעבר החי
יקבר יחד איתי?

ביקורת
לו הייתי יכול
הייתי מתיך את ידך הקטנה וידי האוזלת
במכונת זמן שתזכיר לכולנו מה באמת אנחנו עושים
ולא היינו יכולים

כעס
היום לא תחזור הביתה
אתה מבין את זה?
אתה מבין את זה?

ארספואטיקה
תינוק חושב: הכל זה בשבילו.
אני בוכה, והעולם
כבתוך שלו.
נמע מהבדידות - זה מעקר,
הזמן איננו כאן, והוא
עובר.

גורל
בלילה קמתי משנתי
והטחתי ראשי בקירות.
כעת הם אדומים כדם,
צורתם צורת מצבות.

אינטרוספקטיבי
אני גורר אתכם אחרי
במסדרון עם התמונות המשפחתיות
באחת כולנו מחייכים על רקע של נוף מדהים סוראליסטי ומדמם
השניה של עקדת יצחק

אהבה
את באה אלי בלי להודיע
לשבת בחדר השינה
לשכב בחדר העבודה

אל תגעו לי בזעם, הלב
שלי מפסיק לפעום עם דופק
מתחת למאה ועשרים פעימות זועמות של דם
המאיים לפרוץ החוצה

אהבה
אהובתי חזקה ומשתרעת
על מיטת אהבתנו אשר
חבקה אותנו להוטים ויחדיו
הפכנו בה אדמה למצוא מים

אינטרוספקטיבי
אני רוחץ את פני במים הזורמים בין רגליך
ומתפתה להאמין
שהכל יפרח שוב

אהבה
יש לך עולם שלם
ערב רב אשר בראת לך בחכמה
של מעשה בראשית, אותה חכמה
של מעשה הנחש בתפוח. והאישה.

אכזבה
אני מחייכת אליך הרבה
אולי לא
כמו פעם
שהיינו לפני כל זה ולא הייתי

אהבה
אין לי ברירה ורואה את עצמי בהשתקפות של החלון לא כמו שאני
רוצה להביא לה
אין לנו ברירה אלא להביט בעצמנו אם אנו אוהבים מישהו אחר
להביט ולבכות ברגע הראשון
להביט ולבכות ברגע האחרון

אינטרוספקטיבי
עומד על היםיבשהיםיבשהים
גלים בגובה מסוכן
כי אינני אני עוד
אינני

חלום
זה כבר נחלם
שידיי המגואלות בדם
יישענו מחוץ אל החלון
שעון רחוק יקיש לשון לתוך לשון.

ביקורת
לכבוד יום השואה
ארגנתי מסיבה בנמל.
באמצע בא ערס אחד
והוריד לי את החשמל.

אהבה
חיבקת אותי חזק וליטפת
אבל שפתייך לחשו את שמו
ואחרי שהפשטתי אותך הרגשתי
את טעם לשונו בפיך הרך

כאב
אדם בצערו הגדול
ינחם
איכה ישתף איש
בכאבו

אינטרוספקטיבי
מתכרבל במיטה עירום
עם לולאת חיי
כרוכה סביבי.

בהתרסה של ריסים מוצללים
את מביטה ולא רואה
רואה ולא נבהלת
נבהלת ולא צועקת

וידוי
למדתי כמה יכולה להכאיב סכין
שחותכת סלט לארוחת ערב
משותפת

יחסים
לפני כמה ימים
התחלתי לאהוב את בני.

אהבה
היא מביטה עלינו ישנים
וכבר יודעת:
עוצמת את עיניה ונוגעת
באושר שתמיד ריחף שם והמתין
כדי שנוכל להאמין.

ארוטי
ומקץ ימים רבים
האדמה עדיין קשה
חרב עולמי ואקרא: אישה
בכל זאת קראתי: אישה.

אהבה
מאז שנישקת אותי
משהו זז בפנים
עמוק מדי מכדי להתגלות
חזק מדי מכדי להתכלות

אהבה
נכנסת לדירה שלי
ולחיי
בשניהם היה מבולגן נורא
אבל לא היה לך אכפת.

אינטרוספקטיבי
זעקי לעזרה ילדתי זה מותר
לחשוב שעדיין לא מאוחר
שאותי עוד אפשר לשנות, להציל
וסוף אחר לסיפור להגריל.

גיהנום
במו ידיי בניתי והרסתי את הכל
ועכשיו לא יכול לראות ואת עצמי לסבול
ועיניי הפקוחות אינן חולמות דבר
מביטות נכחה אל לובן המדבר

כאב
כאשר קברתי את בני
לא ראיתי דבר

גורל
יגו שר שירי חרב
הוא פוצע את עצמו
ובדם ליבו מטיף
אותיות אדומות אל דף האדמה

אינטרוספקטיבי
אני חוזר על עצמי כמה פעמים בשנה
כמו עונות השנה אני קר או יבש
פורח או מתכנס
שותק.

כאב
רוך ענוג בוא אלי
סלק הברזל מעצמותי
הכבדות ממשא ממסע של שנים
בעקבות רכות נשואת מנעמים

בדידות
יודע, מה
זה?

מהזה מהזה מהזה מזה מזה מה זה

ארספואטיקה
אכתוב לי שיר:
אני אטוס בחללית
לעבר השקיעה

חלום
בראי המראה היה אות קין
על מצח נחושה מוטבע בכתב ראי
לא ראיתי אבל היה כתוב
תהרגו אותי

אהבה
כשאני מסתכל בראי אני יכול לראות את הצלקת הקטנה
והענקית שהשארת שם
מה אני מזיין בשכל

בדידות
באמצע הלילה ביום
הכיפורים סבי הופיע
בחדרי.

בדידות
אני כותב שם שיר
ואבי מופיע בחדרי

געגוע
סרק היו כל הניסיונות
הנה מתפוגגים החזיונות
ומתגשמים במלוא הערפל
לא איוושע, הנה אני נופל

געגוע
יהודה עמיחי בסלון.
המרקיז דה סאד
בחדר השינה

ארספואטיקה
עכשיו אני גר בשכונה
קיצית ופתוחה, חורפית
וחמימה, ביתית ומשוחררת.

אינטרוספקטיבי
חיה פצועה יוצאת מהיער
מטפסת למעלה בגרון שלי

ארספואטיקה
אני מוטרד,
צועד בחושך וענפי ערבה מלטפים את פני,
נכנסים לעיניי,
זה כואב.

איך דלת נעולה בקצה המסדרון
נראית כל כך שברירית מול
הילדים הישנים,
הקירות והרהיטים,

פוסטמודרניזם
שירי
עמיחי זך אלתרמן פגיס וולך
אבידן אמיר זקס גולדברג חלפי
שלונסקי רביקוביץ' פרייל ביאליק
סומק טשרניחובסקי ויזלטיר בז'רנו

מי יוכל להכיל את הזעם
המצוי בעורקי פרפרים?
אל תטעו בסגול הרועד
בעדינות התנועות

געגוע
יחד עם העצב בא דייר.
העצב מת אבל ההוא
נשאר

תחושתי
ליבי נעול סגור ומסוגר.
אין יוצא ואין בא ואין אמת, באמת.
פתאום גיליתי שאני בכלא
ואני מת

הנני אוסר באיסור מפורש על מי
לפגוש במי
במטפל / פסיכיאטר / פסיכולוג / אחר

אהבה
קרבן הבאתי לאהובתי
כמו בימים עברו
לא במעשיי אך עמוק בלבבי
מעשי הקרבן ניכרו

ארוטי
ראיתי אשה מצלמת עץ
היא החזיקה את המצלמה בידיים רועדות כאילו
התרגשה לראות
את ירקותו של העלה

יחסים
אפשר ועדיף
להתחיל לנהל שיחות
עם נמלים.

מחאה
מדובר בשיר משומש במצב טוב:
שאו עיניים בתקווה.
לא דרך כוונות.
כבר בגיל כזה, כל כך הרבה הוראות.

אני לא קופירייטר שלך,
שעובד אצלך בחצי משרה בלילות ולוחש
על אוזנך סיסמאות
של אהבה משומשת.

יחסים
כפות רגליה השחורות
היו של ביתי.

צמד שירים
החביאו את כל מעשי
מראשית ועד אחרית;
עירמו את כל שקרי
ויהו לי לתכסית.

וידוי
אני אוהב אותך, אני אומר.
מהשפה לפנים ניצבת הגדר.
מקיפה בית
גינה

אכזבה
אישה בלי דגדגן
וגבר בלי ביצים
ישבו אצלי בגן
בצל של העצים

מחאה
תדע כל אם ערביה:
אל תלדי לנו מחבל
וליתר בטחון
אל תלדי
לנו

ובכל פעם שתסע
תחשוש לא להגיע
ובכל פעם שתשתוק
תזכור כמה מילים

ובכל פעם שיחנוק
הבכי את עיניך
תזכור
באהבה ורחמים.

הרהור
זה תמיד התחיל בחלומות יפים
על ישראל וירושלים הבירה
ונגמר בלילה בצעקות במשאית
ויאללה למעברה

ניסיתי להפטר ממך.
בבריכה העירונית ובכנרת,
בים ובאוקיינוס,
בחלל החיצון


לרשימת יצירות המונולוג החדשות
אם הייתי חסידה, לא הייתם מתפלאים למה אני עומד על רגל אחת.

אני זוכר במיוחד פעם אחת, שהייתה כבר לקראת הסוף. הוא שכב הרבה
במיטה, חלש, רזה כמו שלד. אנחנו הילדים ידענו שאסור לעשות רעש,
להפריע. אבל באותו יום השתוללנו בלי מעצורים.

אוטוביוגרפי
בתור ילד, נמשכתי אליו כמו מגנט. לא משנה כמה צעקו עלי, כמה
הרביצו לי, הכי קשה לפעמים היה המבט הזה, השקט הזה, שידע לנחם
ולהרגיע, אבל גם להעמיד במקום כשצריך.


לרשימת יצירות הפרגמנט החדשות
אדם נטל את חייו אמש בחצות. זו תמצית הידיעה. אבל אנו נוטלים
את חיינו כל הזמן, יום יום, שעה אחרי שעה של יסורים, ומי שמת
דווקא משאיר אותם כאן מאחוריו.

כמו הרגע הזה למשל שבו אני עושה
את עצמי


לרשימת יצירות הצילום החדשות
דיגיטלי
אל היצירה




כתבתי רומן 350
עמוד. אבל מה?
פרסמתי אותו
בתור פרגמנט. כי
למי יש כוח
לקרוא 350 עמוד
בימינו? ובכלל -
פרגמנט זה
מצטלצל הרבה
יותר טוב.


תרומה לבמה





יוצר מס' 80890. בבמה מאז 13/4/08 0:22

האתר מכיל תכנים שיתכנו כבלתי הולמים או בלתי חינוכיים לאנשים מסויימים.
אין הנהלת האתר אחראית לכל נזק העלול להגרם כתוצאה מחשיפה לתכנים אלו.
אחריות זו מוטלת על יוצרי התכנים. הגיל המומלץ לגלישה באתר הינו מעל ל-18.
© כל הזכויות לתוכן עמוד זה שמורות לזר בן בלי בית
© 1998-2018 זכויות שמורות לבמה חדשה