|
zija
זכי הלוי, רוכב אופניים, טייל ונוסע,
הכי אוהב לשבת בחברה טובה סביב המדורה ולנגן.
בעבר עסקתי בעריכת תכנים באינטרנט.
כיום...
אבא לשניים, סטודנט, עובד עם בני נוער.
מתעניין בצמחי מרפא ובסביבה בת קיימה.
ירדנו לקדמת האוטובוס, רוח מדברית נעימה קידמה את פנינו, הצתנו
סיגריה ולא לקחנו לראות, לא שאנחנו מעשנים, אבל חופש, מותר.
שנינו חייכנו חיוך של מרלבורו לייט, מסגיר טיפשות.
''סיני... כל כך קרוב וכל כך רחוק''. פיזרתי מילים מהולות
בעשן.
|
יחיא הזקן, היה כל בוקר השכם, חובש את פרדתו ויוצא העירה, מחפש
''גראפיש'', מציאות. הוא לוגם כוסית של וויסקי זול בסוף הארוחה
ונאנח.
כעת הפרדה של יחיא נותרה בודדה בחצר. אין יותר מי שיסחב אותה
בחבל. אין לה עם מי להתעקש.
|
בעוד הזברה מרצה על אנינות וגם קצת על שנינות, התנין חש במין
מצוקה. פיו יבש ועיניו הפכו מזוגגות... האם זהו מחיר השינוי?
תהה. ברגע בלתי נשלט, בו הזברה המושכלת הפנתה את הגב,
נגס התנין באחוריה העסיסיים, אגב, כלל ללא ידיעתה...
|
האבא הזה שכולכם מביטים בו בהערצה הוא סתם פקיד בצבא ההגנה.
שאלתי אותו: מה פקיד, אבא? אז מה עם המדים, העיטורים והדרגות?
''זה רק בכאילו'', השיב.
|
רסטה-מאן החזיק את הספליף בין אצבעותיו הצהובות. קרוב למפגש
האצבעות עם פרק כף היד. בתנועה א-רצונית אחז חזק בסליף והידק
אותו, בזמן שהוא לוקח שאכטה ענ-ק-ית.
|
|
|
זה לא סלוגן פאר
זה לא סלוגן של
יופי, זה סתם
סלוגן פשוט כמוך
וכמוני...
ק. מרכוס במחווה
ליוני משכונת
חיים. |
|
