|
יושבת פתח בית
ובעיניי רוחה,
זיכרון ימים עברו
כמנגינה שכוחה.
|
על חלון חדרי נקשת לי שיר,
ליווית אותי אל מחוץ לשערי חלומות.
שוב קולך באוזניי לעת בוקר בהיר,
בשתילתך בגינתי מנגינות רכות.
|
דבר אליי,
דבר כמו שדיברת אתמול
|
בנגיעת עטך על
הנייר,
בראת עולם ומלואו.
|
כל חיוך משקף הוא את שבלב.
את שלו נועם,
את שלו כאב.
|
חיי אדם - שני עולמות;
האחד - מציאות, השני - חלומות.
שני חוטים, קרובים, רחוקים,
אחד בשני כצמה נשזרים.
|
רואה אני אותם צפים
על רקע כחול כים
ונראה זה רבות פעמים
כי אוכל בידיי לתפוסם.
|
ואמרי נא ילדה כי למה,
בעת ליל דומם ומאוחר,
קול אחד המבקע דממה-
לחישות רזייך לכר.
|
והנה ריח תפוזים נמוג והלך,
פינה מקומו לקדרות.
ולמרות הכירי היטב אותך,
פוחדת לאבד התמצאות.
|
בפתח חדרון חשוך היני.
מגרוני בוקעת שאלה.
|
שם קולות קסומים של צרצרים,
ציפורים מקננות על העצים
צחוקה של הרוח בין העלים,
זעקות, בכי הגשמים.
|
|
|
לא, לא צריך
אור
אחת רצתה, פחדה
והסכימה |
|
