|
יושבת פתח בית
ובעיניי רוחה,
זיכרון ימים עברו
כמנגינה שכוחה.
|
על חלון חדרי נקשת לי שיר,
ליווית אותי אל מחוץ לשערי חלומות.
שוב קולך באוזניי לעת בוקר בהיר,
בשתילתך בגינתי מנגינות רכות.
|
דבר אליי,
דבר כמו שדיברת אתמול
|
בנגיעת עטך על
הנייר,
בראת עולם ומלואו.
|
כל חיוך משקף הוא את שבלב.
את שלו נועם,
את שלו כאב.
|
חיי אדם - שני עולמות;
האחד - מציאות, השני - חלומות.
שני חוטים, קרובים, רחוקים,
אחד בשני כצמה נשזרים.
|
רואה אני אותם צפים
על רקע כחול כים
ונראה זה רבות פעמים
כי אוכל בידיי לתפוסם.
|
ואמרי נא ילדה כי למה,
בעת ליל דומם ומאוחר,
קול אחד המבקע דממה-
לחישות רזייך לכר.
|
והנה ריח תפוזים נמוג והלך,
פינה מקומו לקדרות.
ולמרות הכירי היטב אותך,
פוחדת לאבד התמצאות.
|
בפתח חדרון חשוך היני.
מגרוני בוקעת שאלה.
|
שם קולות קסומים של צרצרים,
ציפורים מקננות על העצים
צחוקה של הרוח בין העלים,
זעקות, בכי הגשמים.
|
|
|
לאחרונה ראיתי
כמה סלוגנים של
אחד שקורא לעצמו
עמוס מהמוסד ורק
רציתי להגיד
שיחנק היוצר הזה
שסובל מחוסר
מקוריות, אין לי
שום קשר לאיש
ולא רוצה איתו
שום קשר מבחינתי
שיחנק.
שאול מהמוסד
משתעל ומשתנק. |
|
