|
מנצחת חלומות,
מאז
ומתמיד.
יש לך פוטנציאל, היא קבעה. אף אחד לא מבין למה את לא משתמשת
בו. לכסא המצופה עור חום שישבתי עליו היו רגליים דקות חלודות,
ובצד המושב ועל המשענת ראו לו את הספוג הצהוב שבפנים. גם לו יש
פוטנציאל, חשבתי. אבל מישהו גירד אותו, ועכשיו הוא עוד יותר
מכוער.
|
תגידי שלום לעצים, את לא תראי אותם יותר
לסגול, לצהוב ולכתום של הפרחים
לכחול של העיניים שלו
ושל הג'ינס
הקרוע למטה
|
את מי נותר לי כבר להספיד בלילה
אם לא אותי
פעם, זה היה להתקפל על המדרגה
לעקוב אחרי טפטוף סיגריה
ויש מי שכזה קצת שומר עליי
מהטפטוף של הסיגריה
ושלי
|
משחקים עם הטבע
כמו פעם, מזמן
אולי בחלומות?
|
יופי מורבידי של עץ בסתיו
מבשר שאלות בלתי פתורות
|
וברקע - אצבעותיה המושלמות נוחתות על הקלידים והורסות את
השקט
|
א': תלתלים.
קירזולים של אמת
על הגוף המכוער
הזיות מצטמחות
ידיך מנכשות
מעקרות לתבוסה
|
אני זוכרת
בוקר צבעוני
משתלב עם לילות אפורים
|
השם שלך נראה לי כל כך הרמוני
כאילו האותיות נועדו
לשכב במנוחה זו לצד זו
|
קול הבס חותך את הדמעות שלו
אני יודעת
שהכל לא שקט אצלו
אני שתיקה דוממת, עכשיו.
|
אתה תמשיך לספר ואני לא אחייך. כל הזמן שותקת ומקשיבה. חורטת
הכל היכן שנמצאים הדברים שאני בחיים לא שוכחת.
|
אתמול בלילה כשהייתי אצלה היא שאלה אותי איך זה שסקס הוא תמיד
אהבה,
עד שזה מגיע אליו.
הסתכלתי עליה, וצחקתי.
|
ואין דרך טובה יותר להשאר למעלה
מלהפיל אחרים.
|
הידיים שלו, הצוואר שלי, השפתיים של שנינו, רודפים אחד את השני
כמו סרט בלתי נגמר מלווה בפסקול רועש.
|
חשבת אולי הריח יזכיר לו. אז לחצת על הבושם פעם אחת יותר מדי
|
ברגע ההוא, אינספור אוקסימורונים התמוססו מתמונת הנוף שבראשי,
והחלקים החלו להתחבר, לשוט אט אט למקומם בין הגבעות והשחפים.
להתנקז לכדי כתם.
|
פעם אחת בכית. זה היה כמה ימים לפני שהתגייסת. ישבנו בחדר שלי
על המיטה הפתוחה עם הסדין הזוגי, שהסתיר את הרווח באמצע. ישבנו
על שפת המיטה ודימיינו רומנטיקה.
אתה שוקע, אני גועשת.
|
אל הארכיון האישי (12 יצירות מאורכבות)
|
|
החיים הם כמו
מסמר, תמיד
דופקים אותך
מאחורה, וחזק! |
|
