|
יובל היא נערה מתבגרת שבעצם, מתעדת את רגשותייה בכתב
ובציורים.
שומעת אביב גפן, יוני בלוך, הבנות נחמה ובסך הכל -
הרבה מוזיקה ישראלית.
אבל הכי אוהבת - את המוזיקה שאני שרה :)
אוהבת הכי לדבר עם חברים שיכולים לנחם אותה ולתת לה
לבכות להם על הכתף כשהיא צריכה. :)))
ילידת 93.
מאז שהייתה בת 9 היא מצאה את חייה בתחום המוזיקה
הקלאסית, ומאז לא יכולה להפסיק לשיר.
חניכה בנוער העובד והלומד (מחוז חיפה) כבר כמה
שנים.
"אני רק בן אדם
ואני אחד.
איני יכול לעשות הכל
אבל אני יכול לעשות משהו.
ומשום שאיני יכול לעשות הכל
לעולם לא אסרב
לעשות משהו
שאני יכול."
(אדוארד היל.)
לקחת אותי לסרט, משהו רומנטי. בחושך, שמת את ידך מאחורי
צווארי; הרשיתי לעצמי לגלגל עיניים. נישקת אותי, נשיקה רטובה
כזאת, מטונפת...
|
הוא יצא מהשבלונה והתחיל ללכת. צעד אחרי צעד, כל צעד מהיר יותר
מקודמו, כאילו הוא רודף אחרי צעדיו שלו. הוא מצא את עצמו רץ,
בלחיים סמוקות עם דמעות של אושר וחופש נוצצות עליהן. עינייו
ברקו.
|
הוא רק שתק.
"מה בדיוק חשבת לעצמך?" היא אומרת בנימה פולנית ומנגבת ממנו את
הדם.
אך הוא רק שתק.
|
לב שבור.
מרוסק לחתיכות.
מנסה למצוא פירור
בין ההריסות.
|
איפה אתה?
צמוד לשפתיי
צולל לתוכי
מביט בעיניי.
|
בגן החיות
ראיתי אריה נוהם
אך בני האדם
הם אלה שנעצו שיניהם.
|
אני? אותך אוהבת.
אני אותך, אוהבת.
אני אוהבת אותך
|
אני לבד, עושה אקוורטט,
ובו זמנית מנגנת על קסילופון וקלרינט.
אנחנו אסורים של צל ואדמה
רושמת ביומן האכזבה.
|
ואני מסתכלת עליך קפואה
לא יכולה להניד אצבע;
לא אכפת לי בכלל שכל
כף אצבעי מדממת.
|
נאמרו כבר כל המילים
אך נשתקו כבר כל השתיקות.
רבנו כבר את כל הריבים
ונשקת לי את כל הנשיקות.
|
מביט בי בעיניים של ים
מרשה לה להריח את החום שלך.
מזכיר לי את אותו הזמן
שהיית מכסה אותך בחול שלך
|
שקיעה.
השמש מלטפת עם קרניה
הזהובות את עורי הוורדרד.
מאדימה את שערותיי.
|
התאריך משונן
צרוב בלשונה
מקועקע על ליבה
|
התאהבות, אתה מכריז,
זהו רגש הדדי,
על חברתך חולם בהקיץ,
ועל הישנקות קולי.
|
תיפוף חוזר
נעצר פתאום
וגם אתה כבר לא אתה.
והתיפוף נשכח, נעלם בחשיכה.
|
פוקחת את עיניי
חושבת עלייך.
שוטפת פניי, מברישה שערותיי,
מתפללת אלייך.
|
שקט
פחד
ירייה, ירייה
חייל
צעקה
|
האם אתה חש נשיקתי?
האם חש חמימות לשוני?
האם אתה חש את דמעתי?
היחידה שחשה אותה זאת אני.
|
רוצה שתכאיב לי במתיקות
ואתה מלטף את ידי;
רוצה שתאהב ברכות
ואתה סוטר על לחיי.
|
מי אני?
אני ילדה, אני אישה?
ילדה בגוף אישה,
אישה בגוף ילדה,
או שמא, נערה?
|
אפרוט בגיטרה,
אשען על מיתרי הגיטרה שלך.
במפרטי, אפרוט על המיתרים
שעושים הכי נעים.
|
מילה אחת, שתי אותיות:
אש, מלחמה.
מטח הכדורים אשר
לעולם לא ישובו לקנה
|
להפנט
את עיניי; הטה מבטך.
אז, שם, כולי שלך.
עד שמצמצת, עיני נשרפה.
|
על הבמה, עורי הבוהק
שפתיי הוורודות
והסומק,
מתחברים לפנים יפות.
|
עכשיו תורך.
כי לא רק אני
צריכה לבכות אל לבך,
צריכה לבכות את עצמי.
|
שני פסים שחורים,
פעם היית יפה, הפסים
מסגרו את תכול עינייך,
עכשיו, הם חונקים אותך,
|
שם, דבר בסיסי,
כבר לעולם לא יוחזר.
חמש ספרות, מספר אישי
מוטבע של הבשר
|
חשתי קורך, לחשתי לשמך,
לא הנדת עפעף.
"אל תלך", צרחתי.
רגליו השתרכו מאחוריו,
|
כל כך אוהבת
כל כך כואבת.
מביטה לעינך היפה,
ובוכה, בוכה, בו... בוכה...
|
חייכי שוב את חיוכך
המלווה בצחוק תמידי.
חבקי אותי, חזק וחותך,
רק, בבקשה, אל תרפי
|
נתבגר את כל מה שנשאר לנו
נצחק, נבכה, נאהב.
ביחד, רק שתינו,
ניאנח על העבר הרב.
|
מדוע אינך מסיט מבטך
כשאני בוהה בך?
מדוע אינך מקשיב
כאשר קולי נאנח בשמך?
|
אני מביט בך
את מביטה בי
האיפור מרוח על פרצופך
בולע את הדמעות.
|
רק להיות משותק.
עד שתמצא משהו אחר
כדי להיות עצמך
|
התחננתי
ניסיתי
חיפשתי
התאכזבתי.
|
אל הארכיון האישי (14 יצירות מאורכבות)
|
|
"למדתי ממנו
המון, ונקשרתי
אליו חזק משניתן
לתאר"
דרעי מספר על
הרב המוערץ עליו
בימים אלו -הרב
בריח |
|
