|
היא תמיד נראתה מכונסת בתוך עצמה, זה מה שכולם חשבו, הם לא
הרגישו שהם יצרו לעצמם מציאות חזותית משל עצמם,דאגו לראות רק
מה שהם רוצים כי זו הייתה הדרך הכי קלה להתמודד עם הכאב.
|
כל החדר היה עפוף עשן סמיך שהגיע מהקדרה הגדולה. האש שכילתה את
העצים שרפה את הדברים שיכולו להסגירני, כל הדברים שהשלכתי לאש
על מנת לטשטש את מה שבאמת נעשה מאחורי דלת העץ של הביקתה.
|
על פניי חצי חיוך
מעט שמחה שהכאב נגמר
מעיני זולגת דמעה אחרונה
על אובדן אהובי הקר
|
מלטף את גופך הקר
נושק לשפתיך שאיבדו את אודמן
שיערך השחור עדין מוטל על הכר
מפסל את חמקייך כאמן
|
עצמתי עיניים שקעתי עמוק
ביקשת ממני לברוח אליך
ברחתי רחוק
|
אולי בגן עדן יהיה לי טוב. אבל מי אמר שהגיע לשם, מי אמר שהוא
באמת כל כך טוב. ואולי הטוב נמצא בגיהנום וגן עדן הוא בעצם סתם
גן שקרא ככה, כמו... גן איתי... אולי זה עוד גן שעשועים שתקוע
באמצע שומוקום, כזה שהעיריה במקום התחילה להזניח
|
|
|
"וואו, איזה
אבסורד. אותו
מקרר בגישה כל
כך שונה"
עוד אחד של
הג'ירפות |
|
