|
כשהייתי בן 14 התגלה אצלי סימפטום, משהו נדיר, כל פעם שבא לו
הלב שלי משתלט על הגוף, נגיד עכשיו, אני רואה הכל אבל אני לא
שולט, לא רק זה, לפעמים המניאק מכניס אותי לבלק אאוט, שאני לא
זוכר כמה דקות אחורה או כמה שעות אחורה, ממש כמו בגברים בשחור
עם המכשיר הקטן.
|
יום ועוד יום של שתיית בירה והגענו לסוף ערב חמישי כשאני חוזר
הביתה ויודע שמחר אני נוסע למור, מבית ספר כבר השתחררתי, ככה
זה אני קובע מתי אני משוחרר דיברתי על זה עם המחנכת שלי והיא
נדהמה לשמוע שאני מאורס, אני החלטתי, למה לא? כשהיא שאלה לאן
אני נוסע קפץ לי לר
|
כשהיא סיימה, ישבנו בשקט דקות ארוכות. ידעתי שהיא מסתכלת עליי,
מיואש, רועד, עצבני. ואני לא הסתכלתי עליה, בגלל שלא רציתי
לראות מה נגזל ממני בטיפשותי, עד שהיא התחננה בקול רועד "תגיד
משהו", כאילו מילותיי שלי יצילו את שנינו. ואני קפוא ושבור
אמרתי "אין לי מה להג
|
אני מבקש אותה
זה כל מה שאני רוצה
רק אותה
|
חלמתי אותך יותר מדי. זכרונך כלוא במוחי ובליבי.
|
היא עושה את זה שוב, אולי בלי לדעת אפילו.
|
|
|
"תן לי קילו"
מתוך "הסוחר
משוק עליה",
נחום שייקספיר. |
|
