|
בגוף שלישי:
לא מתיימר לעשות פה משהו (שלא לומר משהו מיוחד).
משוט משחק לו פה בארגז החול.
גם לו בא למות, לפעמים.
אבל לחיות זה עדיף.
היה רוצה לכתוב את הכל פשוט,
אבל אי אפשר והוא יצטרך לחכות שהכל ידלוף החוצה.
השאלה היא בעיקר למה,
בזה זה מסתכם.
ספר הרבה פעמים עד עשר ושום דבר לא קרה.
וכמו שכתוב למטה, באחד הדפים,
סוף בסוף זה מיותר.
גם היא, על הבמה
לא קדושה ונצלבת
בשביל--
לא בשבילה.
|
dreams are just dreams
silly fragments of silly imagination
|
הלכנו שניים מאחור
מחשבותינו השתרכו מאחוריהם
בלילה כסוף לאור ירח
|
ובהלכי אני כמו סחרחרה
שעוד לא הגיעה לסיפוקה ונחה בלא זיע
|
אבל זה לא באמת משנה
לאף אחד.
|
אני לא רוצה חיוכים מאולצים
|
המיטה מסמלת את ההמשך
בין היום למחר
בין חושך לאור
בין האקס הנוכחי והאקס הבא
|
ולפעמים אני הולך ברחוב
וכל האורות מאירים
|
הלוואי והעט תתחיל לכתוב
את מה שאני חושב
כשאין לידי אותה
|
כולם כתמים מטושטשים
כתמים קרובים,
אבל כולם רחוקים כמו האופק
|
אני לא רוצה ללכת לישון
לא רוצה להיות אסיר לכרית ולשמיכה
|
שחיים
נשפכים
על קרקע מלוכלכת וקרה
|
סיבות משעממות אותי, התוצאות הן שמעניינות
|
אני פוחד להיות לבד
ואני לא יודע מה לעשות עם החיים שלי
|
I want to start over with a clean slate.
|
שיר (הגדרה מודרנית):
מילים סתומות
מפל מילים סתומות
צבעים, צלילים, חפצים
מערבולת של אי הגיון
אי סדר
ובעיקר אי משמעות
|
ואם אני מושך ודוחף אנשים, כמו בקרוסלה?
אז מה אני?
|
|
|
הבמה החדשה -
כשהלילה ארוך
והסמים יקרים |
|
