|
You walk away. I look at your hand leaving me, hear you
walking away. I finally say the words. I say the words to
myself, realizing it's too late.
|
המוזיקה הפכה לחזקה יותר, לעוצמתית יותר, לשמיימית יותר. רציתי
כי רגע זה יימשך לנצח, וכך היה.
פתחתי את עיניי אט אט, המוזיקה הנהדרת עדיין נשמעת באוזניי. אך
זאהן לא עמד סביבי, ולא עמדתי עוד בסמטה שחורה.
|
"המעוניין אתה במשקה כלשהו?", היא שאלה אותי, בוחנת בעיניה
הכחולות והנבונות.
"לא", עניתי בפשטות, מביט באי נוחות באש המעכלת את עצי היער
באח.
"אינך צריך להרגיש לא בנוח", אמרה בחיוך, "איני נושכת".
|
עיניו היו עצומות. רוח הלילה הצוננת לטפה את פרוותו הרכה,
מזיזה שערה שערה באיטיות אינסופית. זנבו השחור התקפל סביב גופו
הדק, הקטן, העזוב. הוא הזיז את ראשו אנה ואנה, מרחרח את האוויר
באפו הקטן.
|
|
|
החתול הרג את
הסקרנות.
אודיסאוס-דובר
חתולי הבמה. |
|
