|
YUVALIT
שלום. אני יובל עוז.
לא, זה לא נכון. על מי אני עובדת? מהתחלה.
שלום. אני מלכה- צלה- יובל- עוזיאל. לנוחותכם- יובל
עוז.
אני מנסה לחשוב מה הכי חשוב שתדעו עלי ונראה לי שהכי
חשוב שתדעו שאני בת של רב וציירת, שילוב קטלני לכל
הדיעות. דתיה אני כבר לא וציירת אני עדיין לא אבל
אני עושה נסיונות...
זהו.
ממממ... מה יש לי עוד להוסיף על מה שכבר אמרתי?...
טוב. אין לי מושג. תכנסו, תקראו, תעיינו ותהנו. אולי
תלמדו משהו :)
בינתיים יש רק יצירה אחת, אז זה לא ממש יקח לכם יותר
מדי זמן.
(היי!, יש כבר שתיים!)
יובל.
את ניסי קניתי בהגיעי לגיל העגול, תשע עשרה, שישה חושים
ויומיים. היום, כך אני יכולה לומר בצער עמוק וביגון קודר עד
סגרירי, ניסי כבר איננה עמנו. אך מפאת כבודה אתחיל סיפור זה
במקום בו ראוי לו שיתחיל: בהתחלה.
|
ברגע שסיימנו לדבר ידעתי שאני חייבת לשבת ולכתוב לך סיפור. אבא
ואמא כבר קמו וגם צפניה חבקוק, החמור של הראל, נוער כבר בחוץ.
|
אם אני לא אצרח, אני אמות.
אחלה! אז אני לא אצרח.
|
ביד אחת תחזיק חומש
ובו תרכוש מרגליות
ובשניה קלפה בגדיה,
לחשוף גופה, להתגלות.
|
|
|
"אתה יודע מה
הגובה של
היטלר?"
"מה?"
"בערך כזה"
(להזיז את היד
בצורה של 'הייל
היטלר' ולחכות
שהשומע יקלוט את
הבדיחה ויצחק.
אם הוא אינו
צוחק, פנה לע"מ
42)
מתוך המדריך של
שלמנאסר לסיפור
בדיחות, "השמש
היוקדת על עץ
האבחושים
הגרוזיני". |
|
