|
קנינו לו פסנתר,רצינו כל כך שינגן והפאפוס רק בן
שש,
לחצנו ואפילו קצת בכוח לעשות ממנו איזה יוהאן.
בגיל עשר שלחנו אותו לקונצרט ביחד עם קלרינט,הכי
עצוב הוא שאפילו לא באנו אותו לעודד.מחיאות כפיים
נגמר הקונצרט, החליט הקטן שבטרמפים הביתה הוא
חוזר...
(הפסנתר מיותם כבר עשרים וכמה)
כל הברכות ואיחולים שקיימים אתם אולי כבר מכירים, כבר בטח
כתבתם וציירתם מליון ואחד פעמים, לקטנים וגם לגדולים לדודות
ולדודים לחברים ושאר האלופים...
אז מה נוכל לכתוב לאחל ולקוות, משהו שאולי שכחתם, משהו שתמיד
כדאי להזכיר.
|
עומדים ביציאה מביטים לאחור עם תשובה
של עיניים טובות ורכות, סליחה, לא נחזור.
שריקת גלגלי הברזל במגע עם פסים ישנים וחלודים.
|
חלום מעורפל על בית חם
תמונה נמוגה של ילדות ושל תם...
|
|
|
אני הרואה ואינו
נראה.
הטועם ואינו
ניטעם.
הקולט ואינו
נקלט.
השופך ואינו
נישפך.
אני הצל המסתורי
מאחורי שק
האשכים
אני
אביה האיום |
|
